שלום רב לכם.

היום חזרתי לסופ"ש מהטירונות, וחשבתי לעדכן אתכם במתרחש לאור העובדה שאני סוגר שבת הבאה בבסיס. מחר ככל הנראה יהיה פוסט סאטירי סטנדרטי, אבל עד אז, חוויותיי מיום רביעי ועד שישי בבוקר:

אז ככה: ביום רביעי הגעתי לבקו"ם. לבקו"ם הגעתי אחרי שראיתי את הסרט המרושל שכל מסכן שלמד שלושה ימים פלאש יכול להכין סרטון יותר טוב ממנו. מהסרטון אפשר להסיק שהבקו"ם הוא עוד איכשהו יום מהנה, שיהיה ככה לפני הטירונות. שקר גס: נאלצנו לסתום את הפה כל הזמן, והמפקדות שם משום מה תפסו עלינו תחת (זה שאתן חוזרות כל יום הביתה בחמש בערב לא אומר שמותר לכן להתנשא), והיחידי שהיה שם נחמד היה חייל קרבי שקיבל צ'ופר בשבוע האחרון שלו בצבא להיות בבקו"ם. במהלך היום הזה נתתי דגימות די.אן.איי, טביעות אצבע, תמונות, צילומי רנטגן (האצבע עדיין כואבת לי מהדיקרה שעשו בשביל הבדיקה הזו), צילומי שיניים וכל מיני דברים שגרמו לי לחשוב בשביל מה מאיר שטרית בכלל התאמץ להעביר חוק של המאגר הביומטרי. מצד שני יותר קל להבין מה עובר לצה"ל בראש מאשר את מה שעובר לשטרית בראש (חוץ מהרבה אוויר חם). בזמן צילומי הרנטגן שמתי לב לשלט שאומר שמשרד הבריאות מבצע ביקורת בחדר הזה כל חמש שנים. פששש, משקיעים בחיילים. למה כל כך הרבה? למה חמש אם אפשר שבע? אני גם תרמתי מח עצם משלוש סיבות עיקריות:

א. זה מעשה טוב.

ב. ככה כל מיני ידוענים שלא מוצאים פרנסה יפסיקו לנסות לשכנע אותי לעשות את זה.

ג. אולי אני אימצא מתאים לתרומה ואז אני אקבל איזה אפטר מהצבא.

כשעמדנו בתור לקבל חיסונים, אחד האחראיים שם אמר את המשפט הבא: "מי שהוא גבר ויש לו שכל שיעשה חיסון נגד שפעת חזירים". אולי אם לך היה שכל היית יודע שכל שפעת החזירים הזו היא יציאה אחת גדולה מפרופורציה. בקיצור, לא לקחתי את החיסון, אני גם ככה מתעב מחטים.

כשהגענו לקחת את המדים ראינו מה האותיות שמסמנות את הגדול שם: ב' (בינוני), ג' (גדול) ו-מ' (מיוחד) (מה לקטן לא ראיתי). תגידו, מה לא בסדר בסמול, מדיום, לארג', אקסטרה לארג' ורון קופמן?

אבל לפני המדים, המאגר הביומטרי והטמטום של האנשים שם, מה שהכי הרגיז אותי זה הקצין מיון: אני כרגע מיועד לשח"ם. שח"ם זה שירות חובה במשטרה. לא משטרה צבאית (זה מ"צ), אלא משטרת ישראל. לי אישית יש העדפות אחרות שקצין המיון השמוק סירב לשמוע אותן, ואני לא כל כך מעוניין בשירות במשטרת ישראל (אלא אם כן אני אהיה בבילוש או במז"פ): אין שום סיבה שאני אעבור לגוף השני הכי לא יעיל במדינה ולהתחיל לעבור עוד הכשרות איך להיות שוטרים, כשאני יכול להישאר בגוף הכי לא יעיל במדינה ולעבור את החיול רק פעם אחת.

לאחר כל אלה, אכלנו ארוחת צהריים שהייתה לא רעה, ומשם צוותו אותנו והעלו אותנו לאוטובוסים בטירונות. אני עושה טירונות במחנה 80, שזה בין חדרה לפרדס חנה. בקיצור, בניגוד לשנת השירות שלי, פה קל"בניק אני לא. מי שקורא את הבלוג "לכל אחד יש יציאה, לפחות פעם ביום" (קישור ברשימות, מי שלא מכיר - פראייר), עלול עוד לטעות ולחשוב שטירונות זה קייטנה עם תנאים של גולאג. אני לא יודע איך היה שם למרמוז, אבל אצלי זה יותר גולאג עם איכות של קייטנה. פה בא היתרון של העובדה שאני כותב ושזה לא בלוג וידאו: בגלל כל ההקשבים וה"כן המפקדת" המזורגגים הללו (אני יודע שהמפקדת שלי לא תאהב את זה שאני אומר "מזורגגים", אבל היא לא קוראת פה) הלך לי לגמרי הגרון ואני מתקשה לדבר.

לפחות פה, בניגוד לגדנ"ע, המפקדות שלנו לא מטומטמות ו/או דורשות כאפה. המפקדות שלנו דיי טובות ואני אשמח להגיע איתן לשבירת דיסטאנס, הסמלת גם בסדר (ונראה לי שאני נושא חן בעיניה, או שהיא סתם מאוד נחמדה אליי), המ"מ היא אמנם אגומניאקית אבל בהחלט לא מטומטמת, וגם הסמ"פ שלנו בסדר גמור. אף אחת מהרשימה הנ"ל כמובן לא מתנהגת אלינו כמו לחברים שלהן, אבל הן לא מתעללות בנו כמו המפקדים הדביליים בגדנ"ע. הדבר יצר בעיה, כי חשבתי לעשות סיסמא בסגנון "האיי.קיו של המפקדת לוקה בחסר - עד מתי ינואר 2010", אבל לאור העובדה שזה לא נכון, החלטתי לחזור מעט אחורה ולהגיד "הארגון בבקו"ם לוקה בחסר - עד מתי ינואר 2010" (אם מישהו רצה להגיד לי "עד פברואר", זה לא מצחיק).

והרי מספר חוויות והערות משניים וחצי ימי הטירונות שלי:

תיק הת"ש שלי ריק. ככה זה כשגרים ביישוב שהוא המקבילה הפריפריאלית של צפון תל-אביב, ההורים לא גרושים ו/או פצועים (וכאן יבוא ציטוט של יעקב כהן: "פששש, הסתדרת. איך השגת אבא נכה?").

כשהלכנו לתשאול רפואי, וכולם קיבלו כל מיני הקלות ופטורים כמו פטור זקן, פטור מריצה, שבע שעות שינה רצופות, אפשרות לשבת עשר דקות אחרי כל עשרים דקות עמידה וכו', ההקלה שאני קיבלתי היא רבע שעה תוספת זמן במבחנים. זה נורא נחמד שיש כמה מבחנים עיוניים, אבל זה כל מה שאתם מוכנים לתת לי?! יש לי בעיות גב וקואורדינציה, לכל הרוחות. הכי גרם לנו לקנא אחד שמקבל שתי מקלחות ביום לבד ושאסור לו לבוא במגע עם חומרי ניקוי (דהיינו פטור מתורנויות מטבח וניקיון).

במטבחים מחזיקים תבלין אחד בלבד: מלח. משום מה הטבחים בטוחים שאם ישימו הרבה מלח, הוא פתאום ישנה את מבנהו המולקולרי, ויקבל תכונות של תבלינים אחרים. התוצאה היא מלח עם מעט אוכל. אפילו אני שאוכל לרוב כמו שני אנשים וחצי לא הלכתי לבקש מנה שנייה מהגועל הזה, ולמרבה הפלא פשוט אבד לי התיאבון (אם זה סתם לא טעים במיוחד אין לי בעיה לאכול מזה עוד. פה מדובר באוכל שממש פוגע בתיאבון).

מסתבר שהאוהלים שלנו מתלקחים תוך שבע שניות, שאין מטף בעמדה ושהתשתיות מיושנות. אני רוצה להבין: אני עכשיו חלק ממערכת שאוכלת את תקציב המדינה, אז למה מתקמצנים על הבטיחות שלי? אפשר לחשוב שביקשתי לבוא לשם.

כשסיפרתי למפקדת שלי בשיחות האישיות שאני כותב מאמרים היא הציעה להביא איתי משהו לבסיס כשנחזור אליו מהסופ"ש. אמרתי לה "אולי, נראה", כשהסאב-טקסט למעשה היה "לא נראה לי לחשוף ישר את העובדה, מול חיילים, שאני לא בדיוק מהתומכים הכי גדולים של מבצע עופרת יצוקה או של גיוס חובה".

הנעליים הצבאיות זה דבר שנועד לדפוק לנו את הרגליים. עדיין כואבות לי הרגליים מכל ההליכה הזאת.

כל הדיגומים האלו של המדים זה הדבר הכי מעצבן בעולם: כל הנסיעה הביתה היום בדקתי שאני מדוגם מלפנים ומאחור, בשביל שלא יבוא איזה מ"צ (או בשפה המקצועית: מנייק) וידפוק לי דוח.

יש איתי כמה חבר'ה לא רעים במחלקה: לאחד מהם גם קוראים אוריה, והוא האנטיתזה שלי: בעוד שאני אתאיסט אשכנזי, הוא חובש כיפה מזרחי. יש איזון. כמו כן יש שם מישהו שתפס בעיקר באמצעות שם המשפחה שלו: רייך (הייתי אומר שהיה מבדר אם היו קוראים לו משהו רייך השלישי, אבל הוא אמר לי שזה שחוק). יש עוד כמה, ועם אחד שאני עוד לא זוכר איך קוראים לו, הייתה לי שיחה חביבה:

הוא: כולם אומרים שצריך לעשות בצה"ל משהו שיעזור לך אחר כך בחיים.

אני: משטרה לא ממש תעזור לי במה שאני רוצה לעשות בחיים.

הוא: אבל במשטרה אתה יוצא יומיות, ואז יש לך חיים.

מה שנכון - נכון. אני כמובן כבר הפעלתי את הפרוטקציות העומדות לרשותי כדי לא לשרת בשח"ם.

זהו, אלו הדברים העיקריים מהטירונות. אולי יהיו עוד דברים בעוד שבועיים, עד אז צפו למחר לפוסט סאטירי על אירועי דיומא.

עד אז המסקנה העיקרית שלי היא: טירונות זה חרא של דבר.

לילה טוב.

נ.ב. מי שמוצא כמה ראשי תיבות (שבאו פה בכמויות בהשפעת צה"ל, שמלבד נשק הוא גם היבואן מספר אחד של ר"ת) שונים יש פה מקבל הארכה לשעת ט"ש (כפוף לאישור המפקד/ת).