אין ספק, טירונות זה עסק מסריח. לא מסריח כמו שחששתי שיהיה, אבל מסריח (תרתי משמע, תיכף תבינו למה).

הנה כמה דברים משנים עשר הימים האחרונים שלי כטירון במחנה 80:

בפוסט הקודם על הטירונות דיברתי על כך שמרמוז מלך הקופים מציג את הטירונות כקייטנה עם תנאים של גולאג, ואני אמרתי שזה יותר כמו גולאג עם תנאים של קייטנה. שני הדברים הללו לא נכונים בעליל. מדובר בשכונה. האמ-אמא של השכונות. צה"ל הקים עם משרד השיכון שכונה חדשה וקרא לה "טירונות אפס שתיים". ה-ס' מ"פ והמ"פ אמרו לנו שיש לנו טירונות מקוצרת (אני ביום חמישי מסיים עם הטמטום המיותר הזה), כשבעצם הטירונות נמרחת פחות. מחישוב זריז, היה אפשר לצמצם את הלו"ז הזה, בלי שיהיה צפוף יותר מדיי, לשבועיים מקסימום. אבל צה"ל מוכיח שהבירוקרטיה וחוסר הארגון של מיט"ב זה כלום לעומת הטמטמת בטירונות. לא האמנתי עד לרגע שבו התחילה הטירונות שיש מקום שהלו"ז שלו מאורגן יותר גרוע משל בית ספר ציבורי. יש לנו הפסקת ארוחת בוקר, הפסקה של אחרי ארוחת בוקר, הפסקת פריסת בוקר והפסקת התרעננות לאחר הפסקת הפריסה. עכשיו תחשבו שיש שלוש ארוחות ביום.

למה אני עוד אומר שהטירונות הזו שכונה? כי מקפידים שלא יהיה לי זיף אחד שלא גולח עד העור, אבל אחרי שאני מסיים שמירה הש"ג אומר לי שבגלל שלא שיחקתי בתחמושת או דברים מהסוג הזה אז אפשר להגיד שהנשק פרוק, בדוק ונצור. דהיינו הם יקפידו שאמא שלכם תהיה מדוגמת, אבל על פריקת הנשק (שלוש פעמים הם לא פרקו לי את הנשק אחרי שסיימתי שמירה) הם לא יקפידו, ואף אחד לא יחשוב להאשים את הש"ג אחר כך.

סיבה נוספת: נותנים לנו, לטירונים, לשמור. אני רוצה להזכיר שוב שמדובר בטירונות אפס שתיים, ושלמעשה לרוב האנשים ששומרים יש יותר פטורים מאשר כדורים במחסניות שלהם. לחיילים אחרים אסור לתת נשק כי אם הם יראו מישהו שיש עליו משהו שרק מזכיר כפייה הם יעבירו את הנצרה לאוטומט ואתם יכולים לשער מה יקרה משם. ובינינו, רובנו, אם נראה מחבל, אנחנו פשוט נשתין במכנסיים, נירה לכל הכיוונים ונוריד חצי בסיס (אולי זה בעצם לא רעיון כל כך רע).

גם האוכל על הפנים, וכבר סיפרתי לכם על זה. מה שאתם לא יודעים, זה עד לאיזו רמה זה הגיע: כמו שאתם יודעים, בשישי בערב אמורה להיות עקרונית ארוחה יותר טעימה. היא אכן הייתה יותר טעימה, אבל מסתבר שעד שכבר יש דבר כזה, אז יהיה משהו לא בסדר באוכל, במשך השבת כולם יסבלו מקלקול קיבה חמור וחדר האוכל ייסגר לשבוע שלם. אנחנו כמובן נחיה על מנות קרב, עגבניות ולחם עם שוקולד שלוש פעמים ביום. הגענו למצב שאפילו מנה חמה בטעם פירה (שזו בערך המנה חמה הכי מגעילה בעולם) נחשבה לפינוק. תודה לאל שיש שק"ם. אגב, עכשיו הבנתם למה הטירונות הזו מסריחה תרתי משמע?

אני גיליתי שהרבה פעמים להתנדב בצה"ל יכול אמנם להביא לך כמה צרות, אבל מאידך לחסוך לך צרות הרבה יותר גדולות:

למשל שמו אותי שומר בכ"כ (כיתת כוננות), כי הייתי בין היחידים שלמרות שהם פרופילניקים מתים, אין להם אפילו פטור מסכן אחד. ככזה נאלצתי להיות כל הזמן על מדי ב', עם אפוד צמוד אליי. אמנם זה מעצבן, אבל היו בזה גם כמה יתרונות: בגלל שאסור היה לי לרדת בזמן הכוננות ממדי ב', לא הייתי צריך להסתבך עם החלפת מדים בשביל ארוחת שישי, ובאמצע השבוע לא השתתפתי לא בא"ג ולא במד"ס, שני סוגים של אימונים. בגלל שאני שונא כושר, בשבילי זה היה פרס. בפעם אחרת נתנו לי לשמור בזמן שיעור על משחקים בנשק, וכשהשלמתי את השיעור המייגע האחרים הסתבכו כי הם צחקו למפקדת בפרצוף, ואני התחמקתי מהריצות והפק"לים שהם חטפו.

הדבר הכי מעצבן בצה"ל זה הנעליים הצבאיות: לוקח שנים לשרוך אותן. שנים. אני מבזבז חצי מהזמן התארגנות שלי עם הנעליים המסריחות האלה.

סליחה, טעות שלי, יש דבר יותר מעצבן מהנעליים: הנשק. זה כמו להסתובב עם מטאטא ששוקל שלושה קילו כל היום, ומוכן לרדת ממך אך ורק בשירותים, במקלחת ובשינה, אבל גם אז הוא כמו איזה נג'ס נדבק אליך.

בבלאי, שאחראי על הציוד ב' בזמן הטירונות, עובדים ללא ספק כמה גאונים: ביקשתי להחליף חולצה של המדים כי אין לה כפתורי שרוולים, אז הגאונים החזירו לי חולצה משודרגת: יש כפתור בשרוול אחד, ובשני - אין. הייתי מחליף את החולצה הזו שוב, אבל אני ברביעי כבר אושבע (ביקשתי להישבע כאתאיסט יחד עם עוד חבר מהיחידה. נראה איך הם יתמודדו עם זה), ככה שעד שהם יחזירו לי את החולצה אני כבר אהיה חייל ממורמר במקום אחר.

אני ועוד כמה חברים ביחידה המצאנו כמה ראשי תיבות וסיסמאות (וגם לקחנו כמה שנרשמו בשירותים) ויצרנו רשימה יפה ומכובדת. הנה דברים שיש ברשימה וגם דברים שאין ברשימה:

• מ"כית - מענה כוזרית.
• מ"מ - מ"כית מתוסכלת (וזה למעשה מענה כוזרית מתוסכלת, אם תהיתם מה זה מכ"ם).
• מ"פ - אם היא חתמה קבע, היא כנראה מטומטמת פחד.
• אל"מ - אידיוט לא מיומן.
• מלש"ב - ממש לפני שהולך הבית.
• שק"ם - שיקום קיבה מהיר.
• אנחנו תקועים פה שלוש שנים, והאוכל כבר עושה מילואים.
• עד מתי חומוס 09?
• הקשב המפקדת, החומוס נועץ בי מבטים.
• אחרי כל עשר דקות ארוחה, יש רבע שעה לנסות להתמודד עם הנזק.
• מחנה 80 - כי רק פה האוכל יכול לקרוא לך "צעיר".
• יש בצבא שני סוגים של חרא: אחד שיוצא מהתחת ואחד שנותן פקודות.
• 70% פקודות + 30% חרא = 100% צה"ל.
• חרא יוצא פעמיים ביום ואתה יוצא פעם בשבועיים. עכשיו תסיק ת'מסקנות מי מרוויח יותר.
• ג'ובניק - יותר פטורים מכדורים בשמירה.
• תמיד אמרו לי ש-02 זה בית זונות, אבל אף פעם לא אמרו לי שאני הזונה (ובינינו, זונה מרוויחה יותר טוב).

זהו, עד לכאן פוסט טירונות. בינתיים אני מתעדכן על המתרחש בארצנו, כדי להביא מחר פוסט סאטירי חדיש, חדש ומחודש.