והנה הגיע לו יום הצומי השנתי, הנקרא בעגה הנפוצה "יום הולדת".

ביום הצומי הנוכחי החלפתי קידומת מ-1 ל-2, דהיינו שהיום אני בן 20.

אז 20 שנה אני מבזבז אוויר, והיד עוד נטויה, כמובן.

צה"ל ארגן לי מתנת יום הולדת לא מתוכננת ושחרר אותי הביתה לסוף השבוע.

למי שתוהה מה אני עושה בצה"ל (צבא הטמטום לחניך), אז הנה סקירה קצרה של החודש האחרון:

אני תקוע בבה"ד ליד צריפין, כשזה הסגל שלו בקצרה:

רס"ר בסיס בלי חיים (העונה לשם "בן-שושן" - Ben Shushan).

רס"ר ענף בלי מוח (שלא עונה לשם).

רס"פ פייגלע (אין צורך להרחיב).

מ.מ מורעלת יתר על המידה, ולא מהאוכל בחדר האוכל.

סמ"חית תיאטרוניסטית שאוהבת לשחק את הפסיכופטית ומחזיקה בשם של מטילת כדור ברזל סקוטית וג'ינג'ית.

כמו שאתם רואים - נדפקתי.

הרי כמה ציטוטים ושירים מהבה"ד:

"די, אני פשוט לא יכול עם הריח יום א' הזה שלך" - הרס"פ לאחת המפקדות (אבל הוא עדיין הומו).

"שתוק, יא פג (קיצור לפייגלע)" - המ.מ לרס"פ.

"לפחות עוד שנתיים וחצי" - הרס"פ למישהו ששאל "עד מתי" (כשאותו חניך מסכן בכלל שאל עד מתי השמירה).

"בוקר טוב" - רס"ר הענף לאחר ששחררתי אותו מההצדעה שלו אליי (אין שכל אמרנו?).

ושירים על בן-שושן, הרס"ר חסר החיים שלנו (טוב, הוא כבר רב-נגד, מן הסתם שהוא פשוט קם בבוקר ושאל את עצמו איך לעשות כסף מזה שהוא בן זונה), שעושה לנו מסדרים על ימין ועל שמאל, על נוח ועל דום, חופר יותר ממקדחת נפט, ומנאייק יותר ממ.צ.

שיר שאנחנו שרים בסופי השבוע שלנו שם (על משקל שיר האוהדים של אום אל-פאחם מעספור):

יא בינת אל-סולטן,

איפה בן-שושן?

הוא עכשיו בבית,

יושב לו במזגן.

ושירים לימי חול, על משקל השיר "אחינו הנהג":

אחינו הרנ"ג, אחינו הרנ"ג,

בן-שושן, בן-שושן.

אם תדפוק תלונה -

יצאת בן-זונה,

בן-שושן, בן-שושן.

אחינו הרנ"ג, אחינו הרנ"ג,

בן-שושן, בן-שושן.

השטן בגימ"לים,

ואין לו מחליפים,

בן-שושן, בן-שושן.

מחר מובטח פוסט.

שבת שלום.