אילו שבועיים עברו על כוחותנו:

נתחיל בזה שצה"ל גילה סוף-סוף ששימוש בהיגיון פשוט יכול להועיל לכל הצדדים, ודחה את מבחן הספורט של המיונים לקצונה עד אשר ייגמר גל החום (דהיינו, עד השחרור המיוחל).

ביום שני האחרון נאלצתי להעביר שיעור לגדוד של כפיר. אמנם, נכון, אני נהנה לעשות דברים כאלו ולעמוד מול קהל, אך דיי נמאס לי מכל אידיוט שחושב שבגלל שיש לו עשירית הדרך לנקודה בה יוכל לשאול "עד מתי" בלי להיחשב לצעיר חוצפן, כומתה מנומרת, נעליים אדומות ושהוא לוקח את הנשק הביתה הוא יכול לזלזל בכל אחד שמה לעשות ניחן בהפרעות קואורדינציה והרבה רצון טוב (לא למען הטמטום הצה"לי, אבל עדיין יש רצון טוב). אבל, כמו שאומרים היידיים, נו שוין.

אך האירוע המסעיר ביותר של השבוע היה התחלפותו של רס"ר הבסיס שלנו. רס"ר הבסיס הקודם שלנו הראה שניתן לעבור קורס רס"רים, לשמור על תפקודו התקין של הבסיס ועדיין לתת למוח לעבור תהליך של נורמליזציה לעבר השפיות. היה עצוב מאוד לחתום על טופס הטיולים היוצא שלו (עבדכם הנאמן זכה בכבוד המפוקפק). במקומו הגיע רס"ר חדש, שכבר באותו יום שבו הרס"ר הישן טייל ברחבי הבסיס על מנת להחתים על טופס הטיולים שלו, החליט לעשות לנו מסדר נקיון במגורים. תענוג מפוקפק שבימים כתיקונם (בסדר, אולי המילה "כתיקונם" לא ממש נכונה לימים בהם אני נמצא במסגרת הצבאית, אבל לא מצאתי משהו יותר טוב) שמור לקציננו האהובים. הרס"ר הזה הוא לא הרס"ר של הבה"ד שלי (שקורע להנאתו פטורי זקן של מי שקצת חורג מהקריטריונים), אך הוא בהחלט לא עושה רושם שהוא יהיה טוב כמו הרס"ר הקודם. רובנו חושבים שהוא רוצה לעשות את הרושם של הרס"ר הפסיכופת ושהוא בסדר, אבל הוא כבר הצליח להוכיח שמשהו במוח שלו נדפק במהלך קורס הרס"רים אם לא קודם. הוא דרש מחיילים שישנים על מזרנים אזרחיים להחליפם במזרנים צבאיים, וממי שישן על יותר ממזרן אחד לתקן את המעוות (או בקיצור: בשביל מה שחייל יישן טוב ובנוחות בלילה? למה זה טוב? עדיף שישבור את הגב, יתעורר כל הלילה מכאבים ואחר כך ילך ויסחוב ציוד). כמו כן הוא גם גזען לא קטן (והרי ציטוט: "מי ישן במיטה הזו? ערבי?". מה, לא ידעת שערבים לא ישנים על מיטות? הם ישנים על ערמות חציר, זה הרבה יותר נוח להם, לערבושים הללו).

אכן, צה"ל יודע לעודד את רוחו של החייל הפשוט, אך יודע עוד יותר כיצד לשבור אותה.

סופ"ש נפלא.