אז אם לפני שנתיים פתחתי את שנת הלימודים כתלמיד בשנה האחרונה, ולפני שנה פתחתי אותה כמי שמעביר את השיעורים (שנת שירות, אתם יודעים, הסיבה הזו שבמקום פז"ם של כמעט שנתיים יש לי פז"ם של שבעה חודשים), השנה אני פותח אותה כחייל שהשאלה אם יוני, יולי-אוגוסט או ספטמבר לא ממש משנה לו מעבר לספירת החודשים לדרגה הבאה (החודש הצעיר חוגג רב"ט).

רן ארז החליט להראות לנו על הדרך שהערך החשוב ביותר במערכת החינוך האידאלית שלו הוא מסורת, ושוב איים בשביתות לפני תחילת שנת הלימודים. למרבה המזל הטמטום נמנע מההורים המרוטים, ועם כל הכבוד הגיע הזמן לקצר כבר את החופש המעצבן הזה (וכן, אתם יכולים למחות עד מחרתיים, אני חושב את זה עוד מהתקופה שבה הייתי תלמיד), למען יצליחו התלמידים לקלוט משהו.

התלמידים, אגב, עסוקים בלקלוט דברים מהפייסבוק וללייקק (צריך להמציא לזה איזשהו פועל. האקדמיה ללשון - לטיפולכם), שהרי הסטטוס הזה הוא אני.

בינתיים קראתי בעיתון שצפויה להיווסף לאוסף הבגרויות בהם תלמידי ישראל נכשלים בהמוניהם גם בגרות בסינית. כנראה על מנת שההורים לא יבינו שהציון שכתוב שם פירושו "זה כישלון כל כך חרוץ שאפילו נמלים עצלניות לידו".

את ההפסקות אגב, יעבירו התלמידים בדקירת חבריהם לכיתה, וגם סתם אנשים שהיו מספיק טיפשים לבוא לבית הספר מבלי שתהיה עליהם תחמושת לשם הגנה עצמית.

אז שנת לימודים פורה ומוצלחת לכולנו!