כולם מדברים עכשיו על כך שברק ורביעיית האפסים חושקי הכיסא שלו עזבו את העבודה לטובת הקמת סיעה משלהם.

כולם מדברים עכשיו על כך שסופה של מפלגת העבודה הגיע.

אני רוצה להרגיע: הוא עוד לא הגיע. למעשה, פרישתו של ברק עיכבה את הסוף הזה לו כולנו מייחלים: פתאום, כשברק כבר לא חלק מהעסק, העבודה כבר יכולה להשיג שמונה מנדטים (עד כה הסקרים ניבאו לה בסביבות החמישה). פתאום יש אלפי מתפקדים חדשים. ברק אמנם לא היה הרוצח של מפלגת העבודה, אבל הוא בהחלט אבן שנכרכה לצווארו של הגוף הטובע שלפתע הוסרה.

ולהנאתכם: כיצד ברק סגר עם כולם את הדילים:

ברק: ביבי, יש לי את הדיל המושלם בשבילך!

נתניהו: אתה נותן לי את נילי ולוקח את שרה?

ברק: גם לי צריך לצאת מזה משהו, ביבי...

נתניהו: מצטער, פשוט אמרת שזה דיל שיהיה מושלם בשבילי...

ברק: אז כמעט מושלם בשבילך.

נתניהו: דבר.

ברק: אני הולך, עם עוד ארבעה מלחכי ישבנים, לצאת ממפלגת העבודה, להוציא אותה לאופוזיציה, וככה נוכל לסיים עם האיומים הללו של פרישה מהקואליציה.

נתניהו: אבל מה עם העקרונות שלך?

ברק: תזכיר לי מה הם, בבקשה.

נתניהו: ומה יהיו העקרונות של המפלגה החדשה שלך?

ברק: בשביל מה צריך את זה? תראה את קדימה, הם מסתדרים שם יופי בלי עקרונות.

נתניהו: כן, רק שאתה, איכשהו, מצליח לבגוד בעקרונות שלך אפילו כשאין לך כאלו.

ברק: אז אתה עוד רוצה שאני אסתכן ואכריז על עקרונות?

נתניהו: צודק. יש דיל, ידידי.

(לוחצים ידיים)

ברק: תודה רבה.

נתניהו: לא. תודה לך, אהוד.

ברק: שלום, מה העניינים?

שמחון: מה קורה?

ברק: יש לי הצעה שאתה לא יכול לסרב לה.

שמחון: אתה הולך להציע לי תיק אמיתי?

ברק: שלום, משרד החקלאות זה משרד אמיתי.

שמחון: כן? אז על מה בדיוק אני אחראי שם?

ברק: על החקלאות.

שמחון: בדיוק! והרי כל מטומטם יודע שאין לנו חקלאות בארץ!

ברק: מאיפה הבאת את זה?!

שמחון: תסתכל על תמונות מה"שדות" שלנו. כולם שם תאילנדים!

ברק: שלום, אידיוט אחד, זה נקרא "עובדים זרים".

שמחון: אלי לא גירש אותם?

ברק: לא משנה... בקיצור, אני מקים מפלגה חדשה ויוצא מהעבודה. אתה רוצה להצטרף אליי?

שמחון: מה אני מקבל בתמורה?

ברק: תיק יותר יוקרתי וקלטת של בייבי מוצרט.

שמחון: מה אני אעשה עם בייבי מוצרט? אין לי תינוק.

ברק: אני יודע, אבל אולי עוד לא מאוחר לנסות את זה על המוח שלך.

שמחון: מגניב. אז תודה לך, אהוד.

ברק: מה קורה, ענת?

וילף: לא ענת. עינת. עי-נת.

ברק: כן, מה שתגידי. מה קורה?

וילף: יש לי חשק ללקק לך!

ברק: יש לזה זמן מוגדר בסדר היום שלך, אל תסטי ממנו. בכל מקרה, אנה -

וילף: עינת!

ברק: בסדר, אם את אומרת. מה דעתך להצטרף למפלגה החדשה שלי ולהיות שרה?

וילף: מגניב! אני גם אוכל ללקק לך יותר?

ברק: אפשר לסדר את זה.

וילף: יש! תודה לך, אהוד.

ברק: אין על מה. רק תזכירי לי איך קוראים לך.

אז תודה לך, אהוד.