ביום רביעי הקרוב יחגוג הבלוג הנידח הזה חצי עשור להקמתו (ולמתקשים שהגיעו הנה - חמש שנים).

לצערי לא אהיה פה ביום ההולדת הזה או בימים הקרובים לו, ולכן החלטתי לציין את המאורע חסר החשיבות הזה היום.

אז מה ניתן לומר על בלוג שפועל (כמעט) חמש שנים? סיקרתי שתי מערכות בחירות, אולימפיאדות, מונדיאל, מלחמות ומבצעים, חוויות בשנת השירות, חיים צבאיים ומשטרתיים, מהומות והפגנות, סיבוכים בירוקרטיים ומוחיים.

וכל זה בשביל לקבל קצת יותר מ-32,000 כניסות - דהיינות טיפה יותר מ-6,400 כניסות בשנה, דהיינות פחות מ-18 כניסות ביום. אבל מי סופר רייטינג בבלוג שכל מה שכותבו רוצה זה לכתוב סאטירה נושכת שתעניין מישהו ואולי גם תגרום לשינוי בדעת הקהל.

כיום הבלוג בכלל בירידה משמעותית הודות לכך שאסור לי להתעסק בענייני פוליטיקה רק כי אני לובש רוב השבוע מדים בצבא מזעזע שנראו כאילו עוצבו בידי ג'וליאני (או איך שלא קוראים למעצב שאוהב את הפיהרר) רק בשביל להוציא את היהודים רע. תודה לאל שלבלוג נשארה רק עוד פעם אחת לחגוג יום הולדת בזמן שאני במסגרת צבאית.

וכעת, מעט סטטיסטיקות:

32,102 כניסות.

כמה מאות פוסטים (עקב הרבה טיוטות שהצטברו אני לא יכול לתת מספר מדוייק).

6 פוסטים הגיעו למומלצים (עשרת הדיברות למחזיר בתשובה, ההצעה לבטל את חג הפסח, חמישים מדינות לי יש, לכשכש בכלב, איך לא לקבל שעות ביציאה ורשימת פתגמים מהעולם).

פוסט אחד הגיע למומלצים של עמותת ישראבלוג - חדשות טובות לדמוקרטיה (?).

3 פעמים הגעתי לדף הציטוטים.

מספר התגובות הגדול ביותר לפוסט (כולל תגובות שלי) הוא 101 תגובות לפוסט עשרת הדיברות למחזיר בתשובה - ככל הנראה הפוסט שהצליח לעצבן ברמות הכי גבוהות.

13 בעלי בלוגים קישרו אליי, מתוכם 9 לבלוג עצמו, 3 המליצו על קטע, ובלוג אחד עשה את שניהם (הבלוגרית שעשתה זאת היא The Big Little - רב תודות).

ופוסט שאני מתגאה בו במיוחד הוא הח"כ המתכתב, שהביא לבלוג את הח"כים ניצן הורוביץ (שרצה להגן על שמו הטוב מכיוון שהופיע ברשימת "לא תמיד עונים) ואורי אורבך (שהתלהב מכך שבתחילה הופיע ברשימת "תמיד עונים").

זהו להפעם, בתקווה שהבלוג הזה יזכה לחגוג עשור, עשור וחצי, שני עשורים, שניים וחצי עשורים - ובקיצור שנזכה לעוד שנים רבות של עשייה וכתיבה.

שבת שלום לכם, נהנה לכתוב בשבילכם (ובשבילי).