בשבוע שעבר הגיע ראש הממשלה בנימין נתניהו לבסיסי הירדני-לשעבר (מה שהופך אותו למקום זוועתי לביקור).

נתניהו בין השאר קיים שם שיחה עם בנות היחידה לרגל יום האישה הבינלאומי שחל באותו יום. יום האישה, אין צורך לציין, הוא לא יותר ממס שפתיים ו"העדפה מקלקלת", כפי שמכנה זאת, ובצדק, עתודאי.קום. אם זה מעודד מישהו, לפחות המצפון של השוביניסטיים שרוצים להרגיש נאורים נקי עכשיו. אז אם באופן כללי יום האישה הוא בדיחה עצובה שלא רק שלא מקדמת את מעמד האישה (עקב הנצחתה כקבוצה נחשלת שזקוקה ליום משלה) - בצה"ל מדובר בביזיון אמיתי: הרי אף אחד לא ידבר שם על שירות שווה לגברים ולנשים, או על זה שנשים עדיין צריכות לעבוד קשה הרבה יותר מגברים בצורה לא פרופורציונאלית להבדלים הפיזיים ביניהם על מנת להיות קרביות, או על זה שלכל עבודת רס"ר דורשים שיגיע גבר, כי חס וחלילה שאישה תעזור להזיז ג'ריקן ריק - שחס וחלילה לא ייפגע לה הרחם או מה שזה לא יהיה. צה"ל מנציח את הקיפוח יפה-יפה ומנקה את מצפונו ע"י מתן הטבות דביליות כגון שירות קצר ופטור מעבודות רס"ר. אבל העיקר שביבי יצטלם טוב (הוא באמת פוטוגני, הבן-זונה).

אני, בתור מי שהיה בכיתת הכוננות ביום שראש ממשלתנו הגיע (כי מרפי בן זונה), נאלצתי לעזור באבטחתו של האח"מ. אני עזרתי לדאוג שאף אחד שנמאס לו מביבי (פחות או יותר כולם) לא ינסה להתקרב למנחת המסוקים של הבסיס. בתור פרס - תקעו אותי בעמדה שלא אפשרה לי לראות אפילו את קצה-קצהו של שערותיו של נתניהו. זה לא היה מפריע לי אם לא הייתי שומע שכל אותן בנות שהיו איתו בדיון המיותר ליום האישה לחצו את ידו והצטלמו איתו מבלי שנאלצו לא לישון בלילה כי היחידה לאבטחת אישים לא יכולה להסתדר לבד.

בקיצור, אפילו בבסיס ביבי לא יוצא לי מהווריד.

לילה טוב.