באמת שאין לי מושג כבר מה לעשות עם החג המעצבן הזה.

בפסח הראשון של הבלוג, לפני חמש שנים (2006), כתבתי פוסט שמומלץ שייגנז, שעסק בליל הסדר.

בפסח 2007 הפוסט היה אמנם קצת יותר טוב, אבל גם במקרה שלו טוב שהוא צובר אבק בארכיון, שעסק ב"ארבעת האחים", והוסיף להם עוד 20.

בפסח 2008 הפוסט כבר היה סביר (אז קחו קישור), והציג את סיפור ההגדה מנקודת המבט של מצביעי "עלה ירוק".

בפסח 2009 הצלחתי לעצבן את רוב הגולשים ברשת שאיכשהו הגיעו לבלוג הזה, כשהצעתי לבטל את חג הפסח.

בפסח 2010 הצעת קושיות אלטרנטיביות לפסח.

והנה הגיע לו פסח 2011, ואני תקוע. אין לי רעיון.

ברור לכולנו שלו היו מקשיבים להצעתי לפני שנתיים, לא היינו בסיטואציה הזאת עכשיו.

אבל האם מישהו מקשיב לי? לא! אם היו מקשיבים לי, צלפים היו מחכים לגמד הקנדי המזמר הזה בשדה התעופה וחוסכים מהעולם את תופעת הפקאצות הרצות הקרואה "ביברמאניה".

אי לכך, אנחנו נמצאים בסיטואציה המביכה הזאת, בה הגיע פסח ואין לי מה לכתוב על זה.

אבל כשחושבים על זה, למה אני צריך לכתוב פוסט מיוחד לפסח? אני אתאיסט, לכל הרוחות. אני חושב שמשה צרך סמים (בחייאת, הוא חשב ששיחים מדברים איתו), שהסדר זה אחד הדברים המעיקים (תפסיקו לאכול לי את הראש ותנו לאכול בשקט) ושמדובר בתקופה שחוץ מלחולי צליאק אין לאף אחד מה לחפש בה.

אז למה, לכל הרוחות, אני ממשיך כל שנה לנסות לכתוב משהו לפסח?! זו כבר השנה השישית ברציפות שאני עושה את זה.

אז אם ב-2006 זה היה נוראי (באופן כללי אני שוקל להתכחש כמעט לכל מה שנכתב בבלוג הזה ב-2006), ב-2007 בקושי נסבל, ב-2008 סביר ושמשם זה רק הדרדר, השנה זה ככל הנראה יהיה פוסט כל כך מיותר, שאין בשביל מה.

אמנם בעוד שבוע אספר לכם איך זה להעביר את ליל הסדר בבסיס צבאי (הנה ספוילר: זה בצבע ירוק-נזלת, לא ממש טעים ומי שבדיוק שומר ממש בר מזל), אבל מה אני אמור לעשות עם הפוסט שאמור להיכתב לקראת פסח?!

אמנם זה מאוד מפתה להגיד שאני מוותר על זה, אבל הפוסטים שלפני פסח מביאים הנה קוראים נוספים, שלפעמים ממש נשארים לקרוא את הרעיונות והרשמים שלי ואולי ככה אני עוד אתחיל מהפכה. לכן, הרי לכם עשר מכות, בגישה אחרת:

דם - אם הלכתם ברחוב ועוד לא ניסו לדקור אתכם - מזל טוב! אתם יודעים איך מרגישים בני מיעוטים.

צפרדע - אז בזמן שבמדינות השכנות לנו החליטו להפסיק לבלוע את החיה הזו, אצלנו הצפרדעים באות בצרורות ואנו בולעים אותן כמעט בהנאה.

כינים - טפילים קטנים ומוצצי דם. יכול להיות שמישהו אמר "מוכרי הכרטיסים להופעות של האמנים מחו"ל"?

ערוב - נשבע לכם, אני עדיין לא מבין מה המכה הזאת אמורה להביע. זה בערך כמו מה שעובדיה אומר: אני עדיין לא מבין מה זה אמור להביע.

דבר - למה להתעסק בזה כשאפשר להתעסק באיום האיראני?!

ברד - ברד בישראל?! חה! עוד מעט גם תגידו שיורד גשם.

ארבה - תחשבו על הפאן החיובי: לפחות מישהו אוכל את כל הירקות שלו.

שחין - לא נורא אחי, יש לזה משחה.

חושך - עוד פעם "שעת כדור הארץ" ולא אמרתם? אי אפשר לנקות את המצפון שלנו בגימיקים בלי תיאום מראש.

בכורות - גם אני בן בכור. נדפקתי.

אמנם החג רק ביום שני, אבל למה לחכות עם פוסט חסר טעם?

שבת שלום לכם.