דומני שאמרתי יותר מפעם אחת, כי הטקסים בצה"ל הם הכל חוץ מיפים. אני יכול להבין מי האידיוט, העיוור, בעל בעיות הקואורדינציה הקשות, שהמציא את פוזיציית ה"דגל"? "החטף" אני עוד איכשהו מבין, אבל "דגל"? איך הגיעו לזה? מישהו קם בבוקר וחשב לעצמו מה התנועה הכי מטומטמת שאפשר לעשות עם נשק? שהרי התשובה הרבה יותר פשוטה מהפוזיציה הדבילית הזאת: התנועה הכי מטומטמת שאפשר לעשות עם נשק היא לפרוק אותו באופן עצמאי באמצע חדר סגור מלא בקצינים בכירים. כמובן שמי שהמציא את התנועה הזאת רצה לחשוב קצת מחוץ לקופסא בכל הקשור לטמטום. בסדר, סביר.

אבל זה ממש לא סביר להפוך את הדבר הזה לתנוחה טקסית, שאמורה להיות ייצוגית ומכובדת. אמנם זה משתלב יופי עם המדים המכוערים של צה"ל (מה הקטע של חולצות עם כיסים שבכלל נמצאים בבטן? איך רואים שסינים תופרים את זה) ועם הכומתה הדבילית (צאו מהסרט שלכם: גם אחרי ששפצרתם אותה, והשקעתם בה את כל הזמן הפנוי שהיה לכם בשמירה ובבית - זה עדיין נראה כמו הדבר הכי דבילי עלי אדמות - רק מטופח), אבל לא עדיף במקום להיות מטומטם עד הסוף, להתחיל להשקיע בכיוון ההפוך? אתם יודעים, שייראה נורמאלי.

אבל כרגע צה"ל ממשיך להחרים את ההיגיון הפשוט, וזה מה שיש. אני רק יכול להגיד תודה על כך שטקס יום הזיכרון שאני הולך להשתתף בו השנה הולך להתקיים בבית עלמין שממנו יש לי טרמפ ישירות הביתה (במידה וקצין משועמם נכנס לקרוא כאן: הסר דאגה מלבך החולה בצהבת וסג"מת - זה לא טרמפ מהסוג שאתה מדבר עליו בתדריכי יציאה. ג'ובניקים ששכחו מה זה "תדריך יציאה", יכולים ללכת לשאול מישהו אחר).

אם כבר בטקסים צבאיים עסקינן, היום התקיים אצלנו טקס מצטיינים ביחידה. עבדכם הנאמן זכה בתואר הנכסף (ייתכן שיותר בחסד מאשר בזכות, אבל בזה אני לא מתעסק בפורום הנוכחי). לא הייתי טורח לציין את הנושא - שהרי מלבד תעודה מעוצבת בוורד וספר שחוץ ממני אף אחד לא היה טורח לקרוא התואר לא מביא תועלת רבה - אלמלא עשיתי שגיאה בטקס: בקבלת התעודה והספר יש להצדיע למפקד היחידה פעמיים: פעם ראשונה טרם קבלת החפצים ולחיצות הידיים, ובפעם השנייה טרם החזרה למקום. את ההצדעה הראשונה זכרתי. את השנייה קצת פחות - לאחר לחיצות הידיים, חזרתי למקומי, בלי להצדיע למפקד היחידה. קורה. מסתבר שלמרות ששכחתי את הפרט הקריטי למדיי בטקס הפגאני הזה (למי ששאל את עצמו: צה"ל מהווה את אלוהים, הרס"ר את הבישוף, מפקד היחידה את הארכיבישוף, והרמטכ"ל משחק אותה אפיפיור), העולם לא עמד מלכת ולא הפסיק לנוע.

אז מארגני ריקודי הגשם למיניהם, שבמקום מקלות גשם כוללים כלי נשק מתכתיים: נראה כי אלוהים רומז שהטקס שלכם דבילי. תחליפו. גשם זה בכל אופן לא מביא.

לילה טוב.