שלום לכם, מה העניינים?

את הפוסט (הקצרצר) של היום אני מעוניין להקדיש לשני דברים שיכולים לקרות רק בצה"ל (פוסט לכבוד פסח - מחר):

ביום ראשון שעבר הגעתי לצילומים לקראת טקס כלשהו של יום העצמאות. לתומי חשבתי שנעשה מעין תמונות מחזור על הרקע של דגל ישראל (נו, מה?), ואז עוד תמונה קבוצתית. אבל מה לי ולמציאות? הסתבר שתמונה קבוצתית אכן תוכננה, אך במקום תמונות המחזור תוכנן לנו משהו אחר: צילום וידאו, במהלכו התבקשנו לענות על מספר שאלות פלצניות, ביניהן השאלה מה אני מאחל למדינת ישראל ליום הולדתה ה-64. אני לא בטוח... שתצליח להגיע ליום ההולדת ה-65?

ביום ראשון האחרון הייתי בעליית משמר, שנהוג בסופה להוריד את דגל ישראל, על מנת שיהיה מה להרים במסדר הבוקר הארור. אבל בעליית המשמר הספציפית הזאת הייתה בעיה קטנה: אף אחד לא טרח להניף את הדגל בבוקר. המוראל של החיילים לא נפגע (בעיקר כי לא נשאר במה לפגוע), אף מחבל לא חדר לבסיס ובאופן כללי העניינים התנהלו כתיקונם למרות הפדיחה הלא מעניינת הזו. אדם נורמאלי בנקודה זו היה אומר בהשראת יאיר לפיד "טוב ביי" והולך. אבל הקצינים שעשו את עליית המשמר הספציפית הזו היו לא נורמאליים אפילו ביחס לקצינים: הם החליטו שנעלה את הדגל, על מנת להוריד אותו. האם יש מקום נוסף, מלבד צה"ל, בו עושים דברים כשהמטרה, מראש, היא לחזור לנקודת ההתחלה?

בנוסף, כמובן, היו את נקיונות הפסח האחרונים שלי לשירותי הצבאי. הנקיונות הללו הם כאב הראש הכי גדול בהיסטוריה, ואני ממש שונא את החג הזה. בעבר כבר הצעתי לבטל אותו, וחטפתי על הראש מלא מעט טוקבקיסטים חסרי חוש הומור, שהתייחסו בעיקר לזה שאני לא יודע לכתוב (נניח), אז יש לי הצעה חדשה: אולי נזיז את החג הארור הזה לאדר ב', וככה נסבול ממנו רק פעם בארבע שנים (ולאוהבי החג יהיה למה לחכות)?

סופ"ש נהדר, ונתראה מחר.