ערב טוב לכם.

אז אחרי ששבוע שעבר הבכתי את עצמי עם רוב סאטיריקני ישראל מתוך נקודת הנחה שיש בחירות, אני חוזר לעוד סבב של עדכונים. לבחירות הקרובות למדתי את הלקח: עד שזה לא סופי, לא כותבים על זה. בסוף עוד תעשה לעצמך פאדיחות.

אז מה מצפה לנו בסופ"ש הקרוב? אז ככה, שלושה מערכונים פי עטי, בהשפעת דברים שונים שמתרחשים בארצנו הקטנטונת. בכל יום יפורסם מערכון אחר, ובראשון אני אעזוב אתכם לאנחות למשך כמה ימים. בסוף, כולנו נהיה מרוצים. בקיצור, הבה נתחיל עם המערכון הראשון:

מחר ימלאו שלושים לאסון המזעזע בהר הרצל, בו נהרגה הילה בצלאלי זכרה לברכה. מעט אחרי האסון, שקרה בשל רשלנות שנבעה מתרבות ה"יהיה בסדר" המפורסמת שלנו, "ארץ נהדרת" העלו מערכון שצחק על הדרך בה התייחסה המדינה לאסון. כשהמשפחה והחברים התעצבנו על התוכנית, הבנתי: גם אני הכרתי את הילה באופן שטחי, וגם לי זה קצת כאב. אבל מה רצו כל שאר האנשים שלא ידעו שיש קצינה בשם הזה להחרים את "ארץ נהדרת"? מישהו שם לב לזה שכל מה שהמדינה עשתה עם הנושא זה לתת לאמא של הילה להדליק משואה, להוריד איזה שניים-שלושה זיקוקים מהטקס ולהחליף את ריקוד ההורה המסורתי בריקוד שנראה בדיוק אותו הדבר? אבל לא, מי שהתנהג בצורה בזיונית הם חבורה של בדרנים שאפילו לא צחקו על המוות עצמו (דעתי בהרחבה). בגלל שהמערכון של "ארץ נהדרת" לא היה נושך מספיק לטעמי, הרי המערכון האלטרנטיבי שלי (אגב, בתחתית המאמר המקושר יש הצעה למערכון חלופי של יונתן שם-אור, גם מומלץ בחום).

ניחום אבלים

משרד ראש הממשלה. ראש הממשלה יושב על כסאו, נכנס המזכיר

מזכיר: אדוני ראש הממשלה, יש לנו בעיה רצינית.

ראש הממשלה: מה הבעיה עכשיו? מה, האיראנים על הגדר?

מזכיר: הלוואי.

ראש הממשלה: אז מה קרה? דבר.

מזכיר: אנחנו צריכים להדליק ביום העצמאות הקרוב מאתיים משואות בערך.

ראש הממשלה: מה?! איך הגענו לדבר כזה?!

מזכיר: יש בערך מאתיים אנשים שנהרגו בגלל רשלנות מדינית.

ראש הממשלה: מה?! איך כל כך הרבה?!

מזכיר: היו כמה קורבנות לרצח שנגרם בגלל רשלנות של המשטרה; קורבנות בשריפה בגלל חוסר ציוד בשירותי הכבאות; רשלנות בבנייה; חיילים שהתאבדו בגלל חוסר אכפתיות של המפקדים שלהם - תאמין לי, לא חסר.

ראש הממשלה: והגענו למאתיים?! חייבים לעשות עם זה משהו!

מזכיר: איזה הוראה להעביר לשרים? להוסיף תקנים למשטרה? להוסיף תקציבים לכבאים? להקשיח את המכרזים?

ראש הממשלה: הצחקת אותי. למי יש זמן לזה? עד שמשהו יתחיל לזוז יהיה כבר ראש ממשלה אחר שיקצור את הקרדיט. כאילו שאני אתן לזה לקרות.

מזכיר: אז זה מאתיים משואות.

ראש הממשלה: השתגעת? הטקס ייקח שנים.

מזכיר: אפשר להוריד את הנאום של רובי ריבלין.

ראש הממשלה: זו התחלה, אבל מי יצפה בטקס שכולו מורכב מהדלקת משואות? אפילו אני הייתי באותו רגע עולה על מטוס לצפון קוריאה.

מזכיר: שמע, אתה חייב לתת להם להדליק משואה, אחרת יהיו פה תלונות על קיפוח וחוסר התחשבות באלו שאיבדו את היקר מכל.

ראש הממשלה: אולי ניתן משואה לכל קטגוריה? אתה יודע, המשואה לקורבנות הרשלנות המשטרתית, המשואה לקורבנות מדיניות החפלפ, המשואה לנפגעי תאונות-הדרכים-שנגרמו-כי-לאף-אחד-לא-היה-זין-להוסיף-עוד-רמזור וכל השאר?

מזכיר: איך תעשה את זה בדיוק? תתן לשלושים אנשים להדליק משואה אחת? זה ייגמר ברצח, ואז תצטרך לתת לעוד אנשים להדליק משואה.

ראש הממשלה: אי אפשר פשוט לא לתת לאף אחד?

מזכיר: אין בעיה, אבל זה אומר שתצטרך להתחיל להזיז פה דברים כדי שזה לא יקרה שוב.

ראש הממשלה: שהם יתחילו להזיז פה דברים! יש לי פה קואליציה על הראש, ואחד הדברים שסיכמנו הם שלא מזיזים פה שום דבר!

מזכיר: הם התכוונו להתנחלויות.

ראש הממשלה: הם התכוונו להמון דברים. (חושב רגע) אולי נשלח למשפחות האלו שי?

מזכיר: איזה שי?

ראש הממשלה: אתה יודע, סלסלה עם שוקולדים שקונים בעשרה שקלים בסופר.

מזכיר: זה היה יכול להיות רעיון טוב, אבל אין לך זמן לזה.

ראש הממשלה: כמה זמן כבר לוקח למען סלסלות שי למאתיים משפחות? שעתיים אם אתה עושה את זה לבד?

מזכיר: באמת נראה לך שתשלח להם את זה בדואר?

ראש הממשלה: למה לא? שסוף-סוף יהיה טעם בשירות הזה חוץ ממשלוח הודעת עיקול.

מזכיר: אתה תהיה חייב ללכת לכל משפחה, עם התקשורת, לתת להם את השי, לשבת אצלם קצת, לשמוע סיפורים על המת. כל דבר כזה ייקח בערך שעה. מאתיים שעות זה כמעט עשרה ימים אם אתה לא ישן ויכול לשגר את עצמך ככה שלא תבזבז זמן על נסיעות. יש לך את הזמן הזה?

ראש הממשלה: איזה עצבים.

מזכיר: מה עושים?

ראש הממשלה: תקרא לאיזה שר בלי תיק.

מזכיר: יש לנו שלושים כאלו.

ראש הממשלה: הראשון שעולה לך בראש, זה לא באמת משנה מי זה.

מזכיר: (ניגש לטלפון. מחייג) הלו? מי זה? (פאוזה) מה נשמע? זה מזכיר ראש הממשלה. איפה אתה נמצא כרגע? (פאוזה) מעולה. אתה תוכל לקפוץ לרגע למשרד של ראש הממשלה? (פאוזה) תודה רבה. (מנתק)

ראש הממשלה: מגיע?

מזכיר: תוך שלוש, שתיים, אחת.

דפיקה בדלת

ראש הממשלה: הממזר הזה לא יפספס הזדמנות לפגישה איתי. תפתח לו.

מזכיר: (פותח את הדלת)

שר: (נכנס) שלום.

ראש הממשלה: שלום גם לך. תודה שהצטרפת אלינו.

שר: אז מה הבהילות?

ראש הממשלה: יש לי תיק לתת לך.

שר: ידעתי שבסוף תלמד להכיר בערך שלי. איזה תיק?

ראש הממשלה: התיק לניחום אבלים שאיבדו את יקיריהם בשל עוולות ואיוולות ממשלתיות. או בקיצור, השר לניחום אבלים.

שר: חזור שנית.

ראש הממשלה: תראה, יש לנו המון הרוגים בגלל שהמדינה הזאת לא מתפקדת. כמו שזה נראה כרגע, נצטרך לתת לכל משפחה אבלה להדליק משואה ביום העצמאות. אנחנו לא יכולים להרשות את זה לעצמנו.

שר: אז מה אני אמור לעשות? לשבת אצל כל משפחה כזו שבעה?

ראש הממשלה: זו יכולה להיות התחלה. העיקר שזה יהיה מתוקשר ושאישיות בכירה תדאג לניחום הזה. אם יש עליך עומס, אתה יכול גם למנות את אחד מסגני השרים לענייני זלזול בחיי אדם לסגן השר שלך.

שר: תן לי להבין: התפקיד שלי הוא לדאוג לפיצוי לכל משפחה שמאבדת את יקיריה בגלל פאשלות שלנו?

ראש הממשלה: (למזכיר) תן לו סטירה.

מזכיר: (סוטר לשר בעוצמה)

שר: למה זה היה טוב?

ראש הממשלה: אנחנו לא נפצה אף אחד! אתה יודע כמה נשלם אם נפצה פה כל אחד? חוץ מזה, מה קרה? עוד מעט תגידו שאני אמור גם למנוע את המקרים האלו!

שר: האמת היא ש -

ראש הממשלה: - אתה רוצה עוד סטירה?

שר: לא.

ראש הממשלה: אז שתוק. התפקיד שלך הוא לתת איזה פרס ניחומים קטן. אתה יודע, עם אחד אתה יושב בשבעה מתוקשרת, משפחה אחרת אתה לוקח ליום כיף בלונה פארק. זה לא משנה, העיקר שאנחנו לא באמת נעשה שום דבר ועדיין נצא טוב. מתאים לך?

שר: זה יותר טוב ממה שאני עושה עכשיו, אז למה לא?

ראש הממשלה: (לוחץ ידיים עם השר) אז סיכמנו. אתה השר לענייני ניחום אבלים. יש לך מאתיים משפחות על הראש, אז צא לדרך.

שר: מיד. (יוצא)

ראש הממשלה: אין לו מושג אלו משפחות הוא צריך לפצות, הא?

מזכיר: אני כבר אפקסס לו את הרשימה. רק עוד שאלה: איך נסביר את התפקיד הזה לתקשורת?

ראש הממשלה: תן ל"ארץ נהדרת" לעשות על זה איזה מערכון. אנשים כל כך יתעצבנו שהם לכאורה צוחקים על אנשים מתים, שכולם ישכחו לכעוס עלינו.

לילה טוב לכם.