צהריים טובים לכם.

אנחנו ביום השני של סופ"ש של מערכונים (למערכון הראשון). שמתי לב שבמדינה שלנו, למרות שלאף אחד אין כוח להיות בעצמו פוליטיקלי קורקט, אנחנו דורשים את זה מאחרים. אנחנו רוצים שב"ארץ נהדרת" יתייחסו רק לנושאים שבקונצנזוס (בהקדמה למערכון הראשון יש הסבר), ושכל אחד יגיד את דעתו בצורה מנומסת. למשל, כשהייתה הסלמה בדרום, ג'ודי ניר-מוזס-שלום כתבה שלדעתה צריך לשטח את עזה, או משהו בסגנון. היו הרבה תגובות שהתעצבנו לא על הדעה עצמה, אלא על זה שהיא לא נאמרה בדרכו של הפוליטיקלי קורקט. אני אישית מעדיף שהגזענים (בין אם זה נגד ערבים, חרדים או אתיופים, ממש לא קריטי) לא יהיו פוליטיקלי קורקט, יגידו את דעתם הגזענית, ככה שמוסדות המדינה יידעו לא לתת להם תפקידים חשובים.

אבל סתימת הפיות שלנו בשם הפוליטיקלי קורקט מתגמדת לעומת זו של האמריקאים: לאחרונה התקבלה שם החלטה לאסור להכניס את המילה "דינוזאור" לבחינות בבתי הספר. למה? כי יש תלמידים מבתים בריאתנים, שעצם הזכרת מילה כזו שמתקשרת עם אבולוציה עלולה לפגוע בהם. במילים אחרות, אנחנו רוצים חופש ביטוי, אבל שהחופש הזה יהיה פוליטקלי קורקט. בהשראת הסיפור האמריקאי, הרי המערכון השני (קצת יותר קצר ועם פחות פאנצ'ים מהקודם, אבל גם נחמד):

פוליטיקלי קורקט

משרד. שני כותבי בחינות יושבים ליד השולחן ועובדים על נוסח לבחינה

א': אוקיי, מה עם השאלה הזו: גשר המכביה שוקע בקצב של - 

ב': השתגעת? מה אם אחד מאלו שנבחנים הוא קרוב משפחה של מישהו שנהרג באסון? איך הוא אמור להרגיש?

א': אוקיי. קיבלתי. אז בעלות הברית מעמידות לדין בכירים נאצים בקצב של -

ב': אתה רציני? ומה אם ייבחן איזשהו נין של בכיר נאצי שמתבייש בעבר שלו? איך תגיב אם תשמע שהוא יצא מהבחינה בבכי?

א': אוף, בסדר. הכנסות המדינה מתיירות עולות בקצב של שלושה אחוזים כל שנה -

ב': מה יהיה איתך? ואם יש בכיתה מישהו שאחד ההורים שלו הוא מדריך תיירים מובטל?

א': טוב, אז נכניס שאלה על מכירות ספרים.

ב': ילדים שלא יכולים להרשות לעצמם לקנות ספרים.

א': מוזיקאים?

ב': אם יישב לך שם מישהו חירש?

א': טוב, אז בלי שאלות מילוליות, פשוט כמה תרגילים לפתירה וזהו.

ב': השתגעת?! יש שבטים שלא מסוגלים לקלוט את הרעיון של מספרים. אתה רוצה לפגוע במישהו מהם שנמצא פה במסגרת חילופי סטודנטים?!

א': טוב, אז בלי מבחן. ניתן לכולם מאה ונגמור עניין.

ב': בדיוק. ונסיים בתפילה.

א' ו-ב': (נעמדים. יד ימין על הלב ויד שמאל מונפת באוויר) ברוך אתה אדוננו, רודננו וסותם פיותנו, מדריכנו בכל צעד ושעל. ברוך אתה הפוליטקלי קורקט.

חושך

נתראה מחר עם מערכון הסיום.