היו שני דברים שהייתי משוכנע שאני לא אעשה במהלך שירותי הצבאי: להישפט וללכת לקב"ן.

אז במהלך 29 החודשים האחרונים (שנתיים וחמישה חודשים) הצלחתי לא להישפט, וגם האיום היחידי במשפט שהיה לי היה אמור להיגמר בזיכוי מוחלט.

אבל השבוע הלכתי, להפתעתי, לקב"ן.

נתחיל מההתחלה: מה קיבינימט גרם לי, חייל ממורמר אבל יחסית יציב בנפשו ללכת לקצינת בריאות הנפש היחידתית? אז ככה, אני סובל כבר כמעט שנתיים מבעיה רפואית מסויימת, שהרפואה המודרנית לא מצליחה להבין את פשרה. כבר מההתחלה רופאת היחידה ניסתה לשכנע אותי שאולי הבעיה שלי היא פסיכולוגית ושאני בדיכאון בגלל הצבא (אני לא אגיד שזה לא הגיוני. אני מנסה להיות רציונלי ככל האפשר, ולכן רק מתבקש שאם מנסים לכפות עליי מערכת לא רציונלית בעליל המוח שלי יגיב בדיכאון). אז אחרי שהמון רופאים מומחים (ל-PCR, ככל הנראה) בדקו אותי ולא מצאו תשובה, היא שכנעה אותי לנסות ללכת לקב"נית.

אוי, כמה שזה היה מיותר: אחרי שסיפרתי לה את קורות חיי, קורות משפחתי וקורות הוואטאבר איט איז, כל זה במשך כמעט שעה, היא קבעה, כמו כל הרופאים שהלכתי אליהם, שמה שיש לי זה לא בתחומה.

אז מצד אחד אין לי בעיות נפשיות וזה טוב. מצד שני, אם אני אחליט לעשות חיסול מאוד לא ממוקד של קצינים ונגדים אחרי שהם באמת יעלו לי על העצבים יהיה לי מאוד קשה לטעון לאי שפיות. זה מאוד בעייתי, מפני שהטענה לפיה אני עשיתי טובה לעולם בכך שנפטרתי מקצינים טיפשים ואגו-מניאקים לא תעמוד במבחן בית משפט, בטח אם זה בית משפט צבאי שמורכב מקצינים. בקיצור, למרות שזה יכול להיות צעד רציני לעבר צבא טוב יותר, הוא ייאלץ להמתין עד שאיזה פסיכופת יתגייס (אופס, כבר קרה) וירגיש כמוני כלפי המערכת.

אז אחרי המון זמן שהצבא לא מביא לי תועלת - הוא ממשיך בזה וביעילות מרשימה.

אפרופו צבא, השבוע התפרסמה התמונה של שני החיילים ההומוסקסואלים שמחזיקים ידיים, בה נכתב שצה"ל מתייחס לכולם באופן שווה. יורשה לי להגיב: פחחחחחח. אם צה"ל היה מתייחס היה מתייחס לכולם באופן שווה, גברים ונשים היו משרתים פרק זמן זהה. אם צה"ל היה מתייחס באופן שווה לכולם, סדיר לא היה אוכל את כל החול שאנשי הקבע והקצינים היו משאירים אחריהם. אבל למה להפריע לאשליה יפה? בסוף הסתבר שהתמונה מבויימת, ושאחד החיילים אפילו סטרייט, אבל כנראה שהתמונות האמיתיות של חיילים להט"בים מביאות רק לזה שאת התעמולון המשמים "במחנה" יאשר קצין החינוך הראשי.

כך עבר לו עוד שבוע נפלא על כוחותינו, ואני מנסה להחזיק את עצמי שלא לדפוק את הראש ממש חזק בראש של הקצין הראשון שיהיה מספיק אידיוט וייתן לי משימה חסרת כל היגיון. תאחלו לי בהצלחה.

שבוע טוב.