בשבועות האחרונים אחמדניג'אד מרגיש קצת מקופח, כי ילד כאפות מעצבן שנראה כמו ההוא מגאנגנאם סטייל גונב לו את ההצגה בתור הפסיכופת שכל העולם צריך לדאוג שלא יעשה משהו טיפשי.

למי שלא יודע, קים ג'ונג-און, הדיקטטור של קוריאה הצפונית, החליט שהוא צריך לאיים על כל המזרח הרחוק וגם קצת על ארה"ב עם טילים בליסטיים ושואות גרעיניות בפוטנציה. כל העולם עבר לנסות להוריד את הטמבל הזה מהעץ שעליו הוא טיפס וחוץ מצוות קטן ומסכן לאף אחד לא אכפת כל כך מאיראן.

ובמה מתעסקת המדיה החברתית (מה שנקרא "ממיסטים")? בזה שקים הוא ילד שמן.

לכאורה יש טעם להתעסק עם המראה החיצוני של הדיקטטור: הרבה דיקטטורים עשו בעיות לעולם בגלל בעיות של ביטחון עצמי. מוסוליני היה נמוך אז הוא החליט שהוא שולח את המדינה שלו למשימת התאבדות; סטלין גם היה נמוך והוא פשוט חיסל את בני עמו; לאסד יש רגשי נחיתות לעומת אביו אז הוא לא משאיר אזרחים חיים בתחומי המדינה; היטלר היה מכוער עם שפם אידיוטי ואמן כושל והוא הרס את העולם. לפיכך, דיי הגיוני להתעסק בזה שקים הוא ילד שמן, כי זה בטח גורם לו לבעיות של ביטחון עצמי והוא מחליט להתנהג כמו מטורף, ואם תוסיפו לזה את העובדה שגם לו יש רגשי נחיתות לעומת אבא שלו (מה הקטע שלכם עם רגשי נחיתות לעומת האבא? אתם חושבים שהוא לא יהיה מרוצה אם תביאו למותם של המון אנשים?!) זה בכלל מתכון לאסון. (יש לציין שלא כל אדם שיש לו בעיות של ביטחון עצמי יהפוך בהכרח לדיקטטור רצחני. יכול להיות שתגיעו להייטק, לכתיבה, לאקדמיה, לייעוץ משפטי, תפתחו עסק או שתגורו ברחוב. כל האפשרויות פתוחות בפניכם)

אבל זו גישה שגויה משני טעמים:

הראשון הוא שלהיות שמן עדיין לא הופך אותך לפסיכופת שיפוצץ את העולם רק כי הוא קצת רעב. בואו נודה, זו דרך מעולה לצחוק על שמנים במסווה של "אנחנו רק צוחקים על פסיכופת בן 30 שנראה כמו ילד בן 12 שהוא במקרה גם שמן". אמנם השמנה היא רעה כי היא מסכנת את האדם השמן, אבל זו עדיין לא סיבה לצחוק עליהם. זה אמנם קביל בסוגיית חופש הביטוי, אבל בואו נודה שזה לא ממש יפה, וגם מקבע מודל מאוד מסוים ליופי ואסתטיקה. אפשר לצחוק על פוליטיקאי שהוא אהבל, כי עניין האהבלות שלו משפיע על כולנו; אפשר לצחוק על פוליטיקאי שהוא עשה את זה עם קטינה בשירותים של מועדון, כי זה לא ממש חוקי; לצחוק על פוליטיקאי בגלל המראה שלו זה לא ממש עוזר להילחם בסטריאוטיפים.

אבל בואו נגיד שאחרי הרבה מאוד מאמצים תצליחו לשכנע אותי שאין בעיה בלצחוק על הדיקטטור הבעייתי בשל בעיית המשקל שלו (סביר להניח שזה לא יקרה, אבל נגיד). האם זה באמת חכם לקחת מישהו בעל בעיות של ביטחון עצמי, בין השאר בגלל בעיית המשקל שלו, שיש לו גישה לארסנל נשק גרעיני, טילים בליסטיים וכפתור אדום - ולצחוק עליו שהוא שמן? אתם הרי לא תיכנסו אליו ללשכה, תצביעו עליו, תצחקו שהוא שמן ושהוא בחיים לא יגיע לרמה של אבא שלו (לא שזה כל כך הרבה לשאוף אליו, אבל עדיין), נכון? הרי באותו רגע הוא יכניס את כל לגיון השומרים שלו, וכל שומר בתורו יתקע בכם כדור.

אז בחייאת רבאכ, תעזבו את המסכן. הילד קיבל מלא צעצועים והוא עדיין לא מבין שצעצועים רבים מביאים איתם אחריות רבה או איזה בולשיט בסגנון הזה. במקום לצחוק עליו שהוא שמן, תכינו לו איזה סנדוויץ'.