בכל פעם בה חייל צה"ל עושה מעשה מכוער לדובר צה"ל יש כבר תגובה מוכנה מראש: "המעשה מנוגד לערכי צה"ל..." ולפעמים מצטרף גם איזה "...אנו רואים בחומרה את המעשה...". אני החלטתי לבדוק האם צה"ל באופן כללי עומד בערכיו אשר הציב, והתוצאות לפניכם.

נתחיל בערכים שקשורים ל"מדיניות פנים":

• אמינות: הבה נתחיל עם ה"נכשל" הכי גדול והכי רועם של צבא ההגנה. ראיתי בימי השירות שלי כל כך הרבה קצינים משקרים במצח נחושה, לעתים לי (למרות שהיה ברור לי שזה שקר מוחלט) ולעתים למפקד שלהם. לפעמים זה שקר ברמת החרטוט ("הרצח של משפחת פוגל נעשה בחודש הרמדאן...") שלא בטוח אם הוא נעשה במודע או לא במודע, וחלק מהשקרים הם בניסיון לכסת"ח ולהעביר אחריות נטו. מסמך הרפז העלה את החשד שתופעת הכזבים הזו לא נעצרת אצל בעלי הדרגות המלבניות וממשיכה בכל הכוח לנושאי הפלאפלים והחרבות. לא פלא שקצינים משתלבים כל כך טוב בפוליטיקה - בחלק החשוב בתחום הם מאומנים היטב. ושלא תחשבו שזה נעצר בקצינים, גם החפ"ש יספר שאמא שלו מתה כדי לצאת לשבוע הביתה על חשבון המערכת. גם כלפי חוץ צה"ל לא ממש עומד בערך (ע"ע "הטיסה של בוגי במסוק לחתונת בתו עלתה מאה אלף ש"ח").
• דוגמא אישית: לאור העובדה שבסעיף הקודם הופיע המשפט "ראיתי בימי השירות שלי כל כך הרבה קצינים משקרים במצח נחושה...", ניתן להסיק שקצין שבר מול עיניי את הערך "אמינות". אי לכך, גם לערך "דוגמא אישית" ניתן להעניק בגאווה את הציון "נכשל".
• אחריות: אחד המושגים שמופיע בפירוט הערך הוא "...כשהוא [החייל] נכון לשאת באחריות לתוצאות פעולותיו". המציאות היא שאם משהו משתבש/נעשה שלא כדין, כל עוד לא ניתן להוכיח את זה, אף אחד לא ייקח אחריות על מה שנעשה. גם באזרחות זה קורה, אבל בצבא, שם על כל חרטוט קטן עלולים להיכנס למפקד היחידה עם כומתה על הראש ולחטוף עונש לא נעים, זה רווח אפילו יותר. כל אחד ישמח להעביר את האחריות כלפי מטה, כלפי מעלה, הצידה, באלכסון - העיקר לא להיענש, ואם מישהו שאתם לא אוהבים יידפק בגלל זה, בכלל טוב. רוב החיילים, כשהם עומדים להישפט, מתכננים קו הגנה שהמילים "מודה באשמה" לא נכלל בו (אלא אם אין בררה ויש הוכחות חותכות). בקיצור, כולם ישמחו לקחת אחריות - בתנאי שיש הוכחות לכך שבאמת הם אלו שאמורים לקחת אותה.
• רעות: אה, כן, אחוות הלוחמים הידועה. כל כך ידועה, שכדי להתקבל אליה כל חייל חדש זוכה לזובור ולתנאים נחותים וקשים מנשוא רק כדי שלחיילים הוותיקים יהיה נוח. אמנם לא תמיד זה מגיע למקרי האלימות ששולחים חיילים לבית חולים, מה שגורם לנו לשמוע עליהם, אבל כולם יודעים שחייל חדש ישחק את עצמו במשמרות של ארבע שעות שמירה-ארבע שעות מנוחה-ארבע שעות מנוחה רק כדי שהחייל הוותיק לא יצטרך לשמור. אצל תומכי הלחימה העסק פחות עוסק בזה, אבל שם הם פשוט ישמחו לדפוק אחד לשני עוד שמירה או שתיים רק כדי להמציא איזו סיבה לחופשת מחלה וללכת הביתה. בקיצור, עוד נכשל.
• משמעת: פה אני מרשה לעצמי להתפוצץ מצחוק. באמת חשבתם שתקחו אנשים בגיל 18, תשימו אותם במסגרת צבאית בלי שנשאלו אם הם מעוניינים בכך או לא, והם פשוט יעשו כל מה שתגידו להם ועוד יגידו "תודה" אחרי זה? כן, בטח. ספק בלבי אם יש חייל שלא שבר שמירה, חייל שלא השאיר את הנשק שלו בחדר בלי השגחה (חיילים שאין להם נשק לא נחשבים), חייל שלא מחזיק בחדר שלו מכשיר חשמלי שלא קיבל אישור מהרס"ר, חייל שלא מחזיק פריטים עודפים שהוא לא חתום עליהם, חייל שבאופן מודע החליט למצוא דרך לא לעשות את מה שהתבקש לעשות. חוסר במשמעת לא מתבטא רק בסירוב פקודה, חוסר במשמעת מתבטא בכל הדברים הקטנים שהחייל עושה כשאף אחד לא מסתכל, וחיילי צה"ל עושים כל כך הרבה דברים בניגוד לפקודות, שלהגיד על צה"ל שהוא צבא ממושמע זה בגדר בדיחה.
• שליחות: אין ספק שהרבה מאוד חיילים רואים בשירותם הצבאי שליחות. לוחמים רבים רואים שליחות בתפקידם, כל הקצינים באופן גורף, סביר להניח שגם אחוז לא מבוטל מהנגדים, גם נתח מכובד מתומכי הלחימה, גם חלק יפה מאותם "ג'ובניקים" בעלי תפקיד משמעותי (8200 וכדומה), ואולי יש גם כמה מכיני קפה שרואים בזה שהקצין שלהם יקבל את הקפה החביב עליו בלי מאמץ סוג של שליחות. עכשיו רק נשאר לשאול: אם החיילים חדורים בכל כך הרבה מוטיבציה ותחושת שליחות, למה הם מחכים שהשליחות הזו תיגמר? כמו כן, יש כל כך הרבה חיילים שמרגישים שהם מבזבזים את הזמן בצבא, שאי אפשר להתעלם מהם. אז הערך הזה לא מקבל "נכשל", אבל גם על הציון העובר שהוא מקבל כדאי לשאול כמה שאלות.
• מקצועיות: חיילי צה"ל בעלי המקצוע מתחלקים לשני סוגים: אלה שיודעים לבצע היטב את העבודה שלהם ואלה שלא. מנסיוני האישי החלק הראשון הוא יותר גדול. גם החלק הראשון מתחלק לשני סוגים: חיילים שיעשו את העבודה הכי טוב שאפשר, וחיילים שיעשו את המינימום הנדרש, כי קיבינימט יש ארוחת ערב והפסקה. נחשו איזה חלק יותר גדול הפעם. אבל בכל זאת, עובר.

יש ערך אחד שקשור גם ב"מדיניות פנים" וגם ב"מדיניות חוץ":

• חיי אדם: במדיניות הפנים הערך עוסק בבטיחות בכל מה שקשור לביצוע משימות על ידי החייל. במשימה הזו הצבא עומד לא רע, ולדעתי לצה"ל יש את ספר הוראות הבטיחות העבה ביותר מכל ספרי הבטיחות של כל הגופים בעולם. טוב, ככה זה כשצריך לכסת"ח כל כך הרבה. במדיניות החוץ הדבר נוגע לכך שלחימה צריכה להיעשות עם שאיפה לשמור ככל האפשר על חיי אדם, אך יהיה מוכן לסכן את עצמו כדי לבצע את המשימה. גם פה הצבא מתפקד היטב, יש לציין.

וכעת, לערכים הקשורים ב"מדיניות חוץ":

• דבקות במשימה וחתירה לניצחון: ניתן לומר לזכות הלוחמים שהעובדה שחמאס צוחק עליהם בפרצוף שנים זה לא באשמתם אלא באשמת הדרג המדיני שחושש מהדבר הזה שנקרא "מדיניות". מה גם שאם לחייל יש משימה להגיע הביתה, תהיו בטוחים שהוא ידבק בה ויחתור לניצחון. בקיצור, ציון עובר.
• טוהר הנשק: זה הערך שמרבית המקרים "המנוגדים לערכי צה"ל" מנוגדים לו. סביר להניח שחיילי צה"ל, שברובם לא שואפים להיות קלגסים, באמת לא מהווים קלגסים, עומדים ברובם בערך הזה. אבל ריבוי המקרים בעת האחרונה שבה אפילו דובר צה"ל צריך להודות בכישלון בעמידה בערך זה, מורידה את הציון. הוא עדיין עובר, אבל לא מאה.

כעת, הבה נסכם את הנקודות:

מדיניות פנים: חמישה נכשלים, שני עוברים.

מדיניות פנים ומדיניות חוץ: ציון גבוה.

מדיניות חוץ: אחד בציון סביר, אחד עובר.

סה"כ: חמישה נכשלים, שלושה עוברים, אחד בציון סביר ואחד בציון גבוה. אם ניתן לציון נכשל נקודה אחת, לציון עובר שתי נקודות, לציון סביר שלוש נקודות ולציון גבוה ארבע נקודות, נקבל בסה"כ 18 נקודות מתוך 40 אפשריות, דהיינו 45 נקודות מתוך 100 - נכשל רציני. צה"ל בהחלט לא עומד בערכיו באופן יומיומי, ולא רק במקרים הבודדים המגיעים לתקשורת מפעם לפעם.

לעומת זאת, אם ערכי הצבא היו כסת"ח, עיגול פינות ושאיפה להגיע הביתה - תהיו בטוחים שהצבא היה מקבל מאה.

והעיקר מספרים לנו שצה"ל מנחיל לנו ערכים.

שיהיה שבוע טוב.

נ.ב. ברור לי שלא כל החיילים הם כפי שמתואר לעיל, ושיש יוצאי דופן, אין צורך לציין זאת ולהביא סיפורים אישיים ששונים ממה שמתואר פה. אני מדבר על מה שקורה באופן כללי.