אז כמו שכולם ראו, ישרא-בלוג נמצא בסכנת סגירה, והבלוגרים הנלהבים מיהרו לכתוב על כמה שהמקום הזה הוא כמו בית בשבילם. אני מרשה לעצמי לא לומר את זה, כי למרות שהאתר הזה נתן לי המון הוא לא האתר היחידי שאני כותב בו ואין אתר שהוא יותר "בית" בשבילי מאתרים אחרים, ככה שאם אני אקרא לכל אתר שמוכן לסבול את השטויות שאני כותב "בית" אני ארגיש כמו אהוד ברק. אמנם ישרא היה האתר שהתארחתי בו יותר מכל אתר אחר (שמונה שנים), אבל זה יותר בגלל שהאתרים האחרים כבר סיימו את התהליך שאליו ישרא-בלוג הולך ונסגרו. אבל למרות כל ההסתייגויות מההשתפכויות האלו על זה שישרא הוא בית, שבית לא עוזבים (היי מופז) וכל השאר (ההסתייגות היא כמובן אישית ואין בה כדי להביע ביקורת על כאלו שכן מרגישים ככה), אני כמובן מוקיר את הבמה שהאתר נתן לי כל השנים, מבלי לבלבל לי את המוח שאני לא מצחיק (בשביל זה יש אתכם) וכו'.

וזה למה אני מקווה שישרא-בלוג לא ייסגר: ישרא-בלוג נותן במה. לא כולם מצליחים למצוא לעצמם מקום באתרים עם עורכים, לא כולם כותבים דברים שמתאימים לאתרים עם עורכים, עם כל הכבוד לבלוגים בוורדפרס אף חובב עיצוב לא ירצה לפתוח שם בלוג שמיועד לעיצוב בלוגים, ושאר אתרי הבלוגים הם במצב קצת יותר טוב מזה של המוח של דני דנון (בהנחה ויש לו כזה, מדענים עדיין בודקים). ישרא-בלוג מאפשר לכל אחד לפתוח בלוג על מה שהוא רוצה, באיזה אופן שהוא רוצה, למלא שם תכנים בתדירות שהוא רוצה, וליצור קשר עם אחרים שעושים את זה. אם ניקח אותי, שאמנם לא נהייתי אושיית רשת אבל כבר יש לי מספיק מקומות לקדם את עצמי במקרה הצורך, אני מרגיש שאם האתר ייסגר אני אוכל לפתח קיום עצמאי בבלוג במקום אחר, אבל ישרא-בלוג מאפשר את הצעד הראשון, במקום שבו יש מערכת קידום לחדשים, עם הזדמנות שווה לכולם. נכון שיש פה בלוגים עם תוכן מדהים שלא שומעים עליהם בזמן שבלוגים שזוכים לחשיפה עצומה בסך הכל מציגים תמונות שעיקרן הוא החפצת נשים, אבל בזה לא אשם האתר אלא זה שהאדם אידיוט ביסודו, וחוץ מזה יש גם לא מעט בלוגים איכותיים שזוכים לחשיפה (הבלוג הזה לא נכלל פה, ולא רק כי הוא לא זוכה לחשיפה).

בקיצור, מעבר לכך שיהיה לי חבל על ישרא-בלוג במידה וייסגר בגלל התכנים שיאבדו (נכון שאפשר לגבות, אבל לא כולם הולכים להעביר את התכנים למקום אחר במקרה הצורך) יהיה לי חבל בגלל אלו שרוצים לכתוב ויצטרכו לכתוב באיזה אתר סוג ד' כמו תפוז (יש בכלל סיבה טובה לזה שהאתר הזה עוד קיים?!) במקום באתר קצת יותר מוצלח (תמיד יש לאן לשאוף, אבל ישרא זה אתר לא רע בסך הכל).

ועכשיו לדרכי הפעולה שהוצעו: מנהלי האתר הציעו להפוך את האתר לקואופרטיב, לממן אותו באמצעות אתרים כמו "מימונה" או לחזור לשיטת מנויי הפרו המוכרת לכל מי שהיה באתר כשהוא היה שייך ליריב חבוט. כתבתי את זה גם בשאלון שהמנהלים ביקשו שנמלא, אבל אני אגיד את זה גם כאן, בצורה קצת יותר מנומקת ומפורטת: תחזרו לשיטת הפרו.

הקואופרטיב לא באמת יעבוד כי האתר הזה לא יניב איזשהו רווח לבעלי המניות שלו (עשו לי טובה, אתם יודעים שלא), מה שאומר בעצם שבעלי המניות ישלמו כדי שהם יוכלו לייצר תוכן. עם כל הכבוד, מעטים יהיו האנשים שיהיו מוכנים לשלם כדי לכתוב, מספיק שהם לא רואים שקל מהכתיבה שלהם. זה פחות או יותר כמו לדרוש מפועל לשלם על זה שנותנים לו לייצר ברגים במפעל (רק שמכתיבה נהנים). נכון שהתשלום אמור להחזיק את זה שיהיה דומיין ואתר וכל זה, אבל בשביל לשלם על דומיין אני יכול לעשות את זה ב-18 דולר בשנה (וכמו ששער הדולר נראה עוד מעט זה יהיה 18 שקל) בוורדפרס ולקבוע בעצמי את הכתובת, ולא להיות תלוי במספר אקראי שתספק לי המערכת (למרות שאני קיבלתי מספר לא רע כלל), או לחלופין לקחת את הדומיין של וורדפרס ולא לשלם גרוש. בקיצור, אל תשימו אנשים במצב שהם משלמים כדי לייצר, זה רק יבריח אנשים.

באשר לאתר מימונה, עלתה האפשרות שאנשים יממנו ויקבלו משהו בתמורה או שלחלופין יתרמו ללא תמורה. מאחר ונתינת כסף עם תמורה זה כמו הקונספט של מנויי הפרו, אתעכב פה רק על הרעיון לבקש תרומות בלי לתת משהו בחזרה חוץ מכאמור דומיין. הבעיה בדבר כזה היא שזה בדיוק כמו רעיון הקואופרטיב: אנשים ישלמו כדי לייצר. זה לא שאין לאתר מספיק אנשים שיהיו מוכנים לתרום כדי להציל את האתר, אתר "עין הדג" הצליח לגייס פי כמה וכמה מהסכום שהציב לעצמו, וככל הנראה היה מגיע לתוצאות לא מאוד רחוקות מזה גם אם לא היה מציע דבר בתמורה. ההבדל הוא ש"עין הדג" מספק לתורמים תוכן שהם צורכים ולפיכך רוצים לשמר את אותו תוכן ספציפי, הוא לא דורש מהם לייצר אותו. אז מעבר לבעייתיות הבסיסית שבדבר, כמה מסעי תרומות לדעתכם אפשר לעבור כשאנשים צריכים לשלם כדי לכתוב? ואל תחשבו שאני קמצן שמחפש תירוצים לא לשלם - אני מדבר מניסיון של מה שקרה באתרים אחרים שעמדו על סף קריסה וניסו לרתום את הכותבים לתרום - היו אנשים שהיו מוכנים לתת את הכסף הזה, אבל הרוב לא הסכימו לשלם כדי שיהיה תוכן באתר. עדיין קיימות מספיק אלטרנטיבות למרבית הבלוגרים בהן אפשר לכתוב בחינם.

אז נשארנו עם האפשרות של מנויי הפרו או לחלופין קמפיין במימונה כאשר על כל מימון ניתנת תמורה. בתור מי שהיה לו מנוי פרו בדיוק בשנה שבה החליטו על פרו לכולם (זה למה אין פה פרסומות), אני יכול להגיד שאנשים מוכנים בסופו של דבר לשלם כדי לקבל משהו. הרבה יעדיפו לקבל משהו בסיסי בחינם, אבל לא מעט ירצו ערך מוסף ויהיו מוכנים לשלם עבורו. נכון שיהיה חבל לקחת לכולם את האפשרות להסתכל בסטטיסטיקות שלהם מבלי לשלם, אבל זה הרבה יותר טוב מלקחת לאנשים עם לב זהב את האפשרות לכתוב מבלי לשלם.

אז שיהיה בהצלחה.