זה פשוט הורג אותי. פאקינג תקופת בחירות, ואני בקושי מצליח לחשוב על קטעים סאטיריים, וכשיש לי רעיונות הם כל כך מעטים שאני מעדיף לשלוח אותם לסטיקר (כמו זה, חם מהתנור), כי שם יש גם סוג של מחויבות כלפי המערכת. זה דפוק, בבחירות הקודמות ואלו שלפניהן היו לי בראש מספיק חומרים כדי למלא באופן יומי שלושה בלוגים ומצאתי את עצמי מסנן כדי לא ליצור עומס יתר על המערכת. אז נכון שהפעם יש לימודים שלפעמים קצת יונקים את הנשמה, אבל אי-אפשר באמת להפיל את הכל על זה. אז הנה כמה תאוריות למה לא עולה לי כלום:

חוסר בתוכן

אם ב-2009 ו-2013 לפחות עשו קולות שהבחירות האלו הן על תוכן כלשהו, בבחירות האלו ויתרו על העניין מראש. הימין התאחד "מול כל השמאל", השמאל התאחד נגד ביבי, אלי ישי נלחם בדרעי ויאיר לפיד נגד כולם. היחידים שקצת מנסים להראות תוכן אלו מרצ (וגם זה תמיד בתגובה לאמירה מטומטמת שבאה מהליכוד או הבית היהודי) והבית היהודי (וגם זה רק הפריימריסטים בסרטונים לאתר "כיפה"). הנישה של נתניהו היא פאקינג חוק משילות מסכן (שלא יעבוד) והרצון לחזור לשתי מפלגות גדולות (איך תביא לזה? תעשה הוקוס פוקוס?). מה קרה ל"חזק מול החמאס" (אגב, זה מול חמאס, לא מול החמאס, זה כמו להגיד "מול הדאע"ש")? מה קרה להבטחות להוריד את יוקר המחייה? משהו? אז נכון שאפשר ללעוג למעשים שנעשים בזמן הבחירות, אבל זה הרבה פחות כיף כשזה כל מה שיש ושאי אפשר לעשות פוסטים נוסח "אלו חוקים הם יחוקקו?" ועוד כל מיני דברים פסימיים על העתיד.

אין ריגוש

הבלוג נפתח ב-2006, והוא התייחס לצורך הדאחקה נטו לבחירות בשניים-שלושה פוסטים. הבחירות של 2009 היו הבחירות הראשונות בהן הצבעתי וגם הראשונות שבאמת התייחסתי אלין ברצינות והייתי בעל תודעה פוליטית מספיק מפותחת כדי להתייחס לעניין ברצינות ובהתלהבות שאני לוקח חלק במה שקורה. בחירות 2013 הגיעו ארבע שנים אחרי זה, עבר מספיק זמן כדי ששוב פעם תהיה תחושה של ריגוש. אבל אחרי שנתיים זה פשוט כבר לא מעניין אף אחד. כלום לא השתנה, המשחק הפוליטי עדיין מנוהל בידי כמה חדלי אישים שלא הייתי נותן להם לעשות בייביסיטר לבובה של הלו קיטי. הבדיחה שנקראת יאיר לפיד דיי שחקה את עצמה ויש גבול כמה פעמים אפשר להציג את דני דנון כאינפנטיל. קצת קשה לכתוב ככה סאטירת בחירות מוצלחת.

אין לי מושג למי להצביע

בבחירות 2009 ידעתי למי אצביע ושלחתי את החצים שלי בצורה כזו שיקדמו את מה שאני רוצה שיקרה. בבחירות 2013 הייתי עוד חייל וטכנית לא יכולתי להציג עמדה פוליטית (ואכן לא אמרתי למי אצביע עד אחרי שנגמרו הבחירות), אבל הייתה מגמה ברורה לאן אני שולח את החצים. עכשיו כבר פשוט לא בטוח שאכפת לי. אני לא רוצה את נתניהו בעוד קדנציה, אבל מצד שני גם בוז'י וציפי עושים לי אלרגיות, וגם מרצ מתחילים לעלות לי על העצבים. פשוט אין לי כוח לנסוע שעתיים לקלפי (לא אכנס עכשיו לשאלה למה זה המצב) בשביל להצביע למי מהמפלגות האלו, וככה קצת קשה לכוון את החצים הסאטיריים כדי לנסות ולהשפיע על דעת הקהל. כשזה המצב, למה בכלל להתאמץ?

ואולי, אולי בכל זאת, אלו פשוט הלימודים וכשתהיה רגיעה בתחום אתם תצטערו שחזרתי.

עמכם הסליחה, ולמרות שכמו הנבחרים שלנו לא אמרתי כלום: תזכרו את זה בקלפי!