אז ככה, שני דברים: ראשית, למי שחשש/ה או קיווה/קיוותה שאני מת ולכן לא שומעים ממני - אז לא. מה שכן, לא הייתם רחוקים. אני סטודנט, קשה להגיד עליי שאני חי, במיוחד בסוף סמסטר. שנית, לא חברים, זאת לא צנזורה. והנה אסביר, אבל קודם אסביר במה אני לא הולך להתעסק:

אני לא הולך להתעסק בשאלה האם ההצגה שקשורה למחבל או הסרט על יגאל עמיר ראויים. למה? שתי סיבות. ראשית, כי זה לא באמת רלוונטי לדיון הזה. שנית, כי בניגוד לכל מי שלימד קטגוריה או סנגוריה על היצירות האלו, אני לא מתכוון לדבר על הצגה או סרט שלא ראיתי ואני לא באמת יודע מה הולך בהם. תעשו לי טובה, מתקציר על כריכה אחורית של ספר אי אפשר להבין באמת את העלילה, אז בטח שלא מדיווחים מהתקשורת. הדבר השני שאני לא הולך להתעסק בו הוא כל מיני אמירות של גרבוזים וקוטלרים למיניהם. למה? כי זה לא מעניין. בסדר, הבנו, יש שמאלנים שמתנשאים על ימנים. זה לא מעניין. יש המון ימנים מטומטמים שרוצים שאני אעשה רילוקיישן לעזה, אתם לא רואים אותי מזדעזע מזה בכל פעם מחדש. יש דושבאגים בשמאל ויש בימין, זה לא אומר כלום על כל השמאל או הימין, זה לא מעניין וזה לא מוכיח שהטענות של אחד הצדדים נכונות. אפשר לסיים עם הסאגה המטומטמת הזו? תודה. עוד דבר שאני לא אעסוק בו הוא מימון ממשלתי של תרבות, כי אין לי דעה לגמרי מגובשת בזה וכל מה שאני יכול להגיד זה שהוא לא מנוהל מאוד בחוכמה מהרגע שהוא מגיע למוסדות התרבות.

אז עכשיו בואו נתעסק בענייני צנזורה: זו לא צנזורה. הנה ההגדרה המילונית לצנזורה: "כל מעשה של ביקורת, פיקוח או הגבלה המונעים פרסומם של דברים או מגבילים את חופש הביטוי" (מתוך אתר רב-מילים). לא יודע איך לבשר לכם את זה, אבל אי-מימון ממשלתי לא נכנס בהגדרה הזו. אף אחד לא אסר על הצגת ההצגה או הסרט באופן כללי, אלא הייתה קביעה שכסף ציבורי לא יממן את זה. ברור, זו החלטה פוליטית גרידא והיא התקבלה באופן עקום והכל, אבל זו לא צנזורה. אז נכון, קשה להציג הצגה או סרט כשצריך לממן את ההצגה הזו בעצמך, אבל מצד שני יש מספיק תיאטראות שוליים שלא מקבלים שקל מהממסד שמצליחים לעשות את זה. אז די. תתלוננו על צנזורה כשמירי רגב או מי מטעמה יגיעו עם שופל להרוס את התיאטרון או הקולנוע שמציגים את ההצגה או הסרט.

אבל, מצד שני, אי אפשר לדרוש אי-מימון בגלל כל שחקן שלא רוצה להופיע בשטחים בגלל שהמסים של תושבי השטחים מממנים תרבות. קודם כל, כמו שניסח זאת יפה יונתן ברק, זכותו של שחקן מסוים שהוא לא רוצה לשחק במקום מסוים. אני מתוך פרינציפ לא נוסע לבית שאן. למה? כי חם שם, אין שם שום דבר מעניין וזה מזכיר לי יותר מדי את הנסיעות לשירות הצבאי (גילוי נאות: כותב שורות אלה שירת בבקעת הירדן במשך שלוש שנים, סבל מכל רגע והוא בעד למסור את המקום הלוהט הזה לכל מי שיהיה מוכן לקחת, העיקר שלא יחזור לעשות שם מילואים). אם אני אהיה שחקן (אני לא, אל חשש), זכותי להגיד לתיאטרון שזין אני נוסע לבית שאן ושימצאו לי שחקן מחליף. אם היכל התרבות באריאל יעלה הצגה מקורית, זכותם של השחקנים להחליט שהם לא נוסעים להופיע בתל-אביב. עכשיו אני רק צריך שיעלו באריאל הצגה מקורית וששחקנים בה יסרבו להופיע בתל-אביב כדי שאני אוכל להוכיח שאני לא מדבר היפותטית ושאני באמת תומך בזכותם לעשות זאת. שנית, כי שחקן הוא לא עובד ציבור. נכון, המוסד שבו הוא עובד מתוקצב בין השאר מהמדינה, אבל ממש לא רק. יש תרומות, כרטיסים שהצופים קונים, ויש גם תיאטראות שמצליחים לסיים עם מאזן מאוזן ואפילו רווחי. בקיצור, זה לא רק המסים שמממנים לשחקן את המשכורת. שלישית, להזכירכם, העניין הזה של המסים הוא דו כיווני. הרי הממשלה משקיעה לא מעט כסף בשטחים, וחלק מהכסף הזה בא מהשחקנים. המימון של ההתנחלויות אגב, לפי מה שעולה מנתונים שונים, יותר גדול ממה שהולך לתקציב התרבות. אז קודם כל, לדרישה שלכם שכל מי שבמשכורתו יש תערובת של כספי מסים יעשה כל מה שתגידו לו היא מגוחכת, ודבר שני אם כבר החלטתם ללכת איתה, אז ללכת נגד המוסד שהאדם אחד ממקימיו כדי לסחוט אותו? מה אשמים כל עובדי התיאטרון הזה? אם החליטו שמממנים תרבות ואם החליטו שלמוסד מסוים מגיע מימון כזה, אז אי אפשר לדפוק את כל המוסד בגלל שחקן אחד סורר. זו אמנם לא צנזורה, אבל זו בריונות. החלטה על אי מימון מוסד כלשהו צריכה להיות מקצועית ולא פוליטית, ובטח שלא לשמש כאיום על שחקנים בודדים.

ולסיום, עוד מילה על חופש הביטוי: חופש הביטוי אומר שזכותכם להגיד את מה שתרצו להגיד כל עוד אין בכך הסתה לאלימות, תמיכה בטרור וכיוצא באלה. זה ממש לא אומר שאני חייב להקשיב לכם. מעבר לזה, זה לא אומר שאני חייב לספק לכם את הבמה. זה אולי אומר עליי באופן אישי דברים לא טובים, אבל אין פה פגיעה בחופש הביטוי. חופש ביטוי אומר שלא מונעים מכם להתבטא. כלומר, חופש הביטוי מאפשר לי לכתוב את הפוסט הזה. חופש הביטוי מאפשר למגיב שלא אהב את מה שכתבתי לכתוב לא רק את דעתו העניינית אלא גם מה הוא חושב עליי. זכותי להחליט שאני לא חייב לקרוא את זה אצלי בבלוג ולמחוק את זה. כן, יש בזה אלמנטים של צנזורה, אבל זו לא פגיעה בחופש הביטוי. למה? כי זכות המגיב הזה לפתוח בלוג משלו ולכתוב שם מה הוא חושב עליי, כל עוד הוא לא נגרר לענייני דיבה. פגיעה בחופש הביטוי תהיה אם אני אמנע ממנו להגיב לדבריי באופן מוחלט ובכל מקום, או לכל הפחות אגזור עליו סנקציות קשות בגלל שהוא אומר את זה.

תודה שקראתם, אנחנו נתראה שוב ביולי.