| |
הסאטירה של ישרא |
| 5/2006
 ליום העצמאות
ועכשיו, אחרי שעברנו את כל חגיגות יום העצמאות ועברתי כמה סיטואציות אחרי שאתם לא נתתם לי, אפשר להתחיל בחגיגה:
יום העצמאות בעצם שייך לישראלים, ולישראלי יש כמה מאפיינים:
קודם כל הישראלים מוחאים כפיים בנחיתה. השלב הבא: כל חברי הצוות כולל הקברניט יצאו אלינו וישתחוו.
ישראלי גם מובילה ביחד עם אנגליה בתעשיית הערסים. אנחנו יכולים לייבא ערסים לארצות אחרות, בטח ככה תשמע שיחה: לא, אני לא מוריד במחיר, זה ערס טוב, לא אחד שהולך לך להופעות תרבות כמו איזה נחנח. אז האנגלים נותנים לך במחיר יותר זול? אז תייבא מהם.
ישראלי גם תמיד אוהב להתחרות: אומרים שאין דבר יותר ישן מהעיתון של אתמול, טוב, זה היה לפני שסבתי הישראלית הגישה ביום הזיכרון מצות מצופות בשוקולד.
ישראלים גם לא אוהבים לצאת פראיירים, כי לצאת פראייר בישראל זה כמו לצאת פראייר בישראל.
אבל הכי הישראלים שונאים את הרעיון הזה שבמדינות אחרות סובלים אותם, תמיד יבוא למען מדינתנו ישראלי לחו"ל ויחריב את כל הרושם שנעשה.
גם לפוליטיקאים הישראלים יש תכונות מיוחדות: להסתמך על זיכרון קצר. שלו, אבל בעיקר של אחרים.
ועכשיו קצת ליום העצמאות:
ביום העצמאות משודר הדבר השני מלבד האולימפיאדה שיודעים שמשודר למרות שזה בערוץ 1: חידון התנ"ך. מביאים חבורה של ילדים שהתקלקל להם המחשב ונשרפו להם הספרים, אז אין להם מה לעשות חוץ מלהשיג תנ"ך חדש ולחרוש עליו כמו משועממים חסרי חיים.
גם אין יום עצמאות בלי מנגל, הרי יום עצמאות בלי מנגל זה כמו יום עצמאות בלי מנגל. ותמיד במנגלים האלו שזה לא רק המשפחה מביאים גם איזה צמחוני שטוחן פיתות עם חומוס כמו איזה שבוי מלחמה. אפרופו חומוס, אין כמו חומוס ישראלי, לא תמצאו בשום מקום אחר כזה גועל נפש בקופסא למריחה. מצד אחד יש את צבר שעושים את החומוס באהבה, אבל עדיף שהם לא יעשו בכלל, ומצד שני יש את אחלה, שהחומוס שלהם יכול להוריד את מצב הרוח מאחלה ל"איפה יש פה שירותים?"
וכמובן שאין יום עצמאות בלי זיקוקים, הרי יום עצמאות בלי זיקוקים... זה כמו הטור דה פראנס בלי אופניים. וכל פעם מנסים להרשים אותנו עם הזיקוקים, אף פעם לא מבינים שאנחנו מכירים את כל הזיקוקים החדשים האלו? רוצים להלהיב? תקשרו את אולמרט, פרץ וביבי לזיקוקים האלו ותאמינו לי שחג שמח יותר לא יוכל להיות. טוב יוכל, אם גם את לימור לבנת יקשרו.
ותמיד אחרי שחוזרים מיום העצמאות נתקעים בפקקים. האידיוטים אף פעם לא מביאים איתם את הפותחן.
נתראה בשנה הבאה, נקווה שבעיתוי יותר מוצלח ואם סיטואציות משלכם.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
