כן, יש סיבה להיכנס לפאניקה, אני לא סתם עושה מהדורות חירום.

לא, הקטיושות עוד לא חזרו לארצנו, המצב חמור עוד יותר: עוד שבוע חוזרים ללימודים!

על כן הבלוג נכנס לשבועיים של מהדורות חירום: בשבוע של החופש אני אדבר בכלליות על דברים בבית ספר, ובשבוע של הלימודים אני אדבר על דברים שקרו לי בבית ספר.

אז בגלל שזה היום הראשון של מהדורות החירום, מן הראוי שנדבר על היום הראשון בלימודים:

תמיד ביום הראשון ללימודים השאלה הראשונה שהמורה שואלת זה "מה עשיתם בחופש?". אז הרי לכם מקבץ תושבות של תלמידי הצפון כמול תושבי המרכז:

תלמיד צפון (להלן ת"צ) שיש לו כסף לנסוע למרכז: "נסענו לקרובי המשפחה שלנו למשך חודש!"

תלמיד מרכז (להלן ת"מ): "קרובי המשפחה שלנו באו אלינו ולימדו אותנו מחדש את המושג 'פראייר'."

ת"צ שאין לו כסף לנסוע למרכז: "ריססנו קצת את המקלטים וקראנו לשרברב שיתקן שם את השירותים."

ת"מ: "ראיתי איך אבא שלי מרוויח קצת כסף משרברבות ומכירת ספריי לתושבי הצפון."

ת"צ שהוא בן של פוליטיקאי: "נסענו לחו"ל על חשבון הכסף שאבא שלי גנב מהמדינה."

ת"מ: "אבא שלי אומר שאת מה שהוא שילם למדינה הוא כבר לא יראה בחזרה."

ת"צ שהוא בן של סלבריטאי: "נסענו לחו"ל מהכסף שאבא שלי הרוויח מהפפארצי. מה לעשות, כשאתה מסכים להצטלם אצלם הם נותנים לך כסף גם על זה."

ת"מ: "אבא שלי הוא צלם, והוא קנה לאיזה סלבריטאי וכל המשפחה שלו כרטיסי טיסה לחו"ל."

ת"צ חנון במיוחד: "חקרתי מקרוב קטיושות."

ת"מ: "אבא שלי, שהוא רופא, אומר שבצפון לא חסרים מטומטמים."

דבר נוסף שמאפיין את היום הראשון הוא טקס פתיחה. המנהלת דופקת נאום. המורה דופקת נאום. רכזת השכבה דופקת נאום. השרת דופק נאום. כולם דופקים נאום, ורק אתה מתייבש כמו איזה צנון.

אח"כ הן מתפלאות כשאומרים עליהן שהן מעניינות כמו נעליים.

הרי המשפט שאפיין את נאום המנהלת שלי בשנה שעברה: "אני רואה פה המון פרצופים מחייכים."

יש לך הזיות מהחום, הא?

אחרי הטקס נותנים לנו את מערכת השעות. יש המון בתי ספר שזה הולך בהם ככה: "ביום שני בשעה הראשונה יש לכם גבי. בשעה השנייה יש לכם יפה. אחרי ההפסקה יש לכם שיעור כפול של אורנה. ובסוף יש לכם ארנון." איזה מין מקצוע זה?

אבל בבתי ספר שנותנים בהם את המקצועות כמו שצריך, אתה כבר מעדיף לדעת רק את השם של המורה.

אחרי מערכת השעות יש פילוג בבתי הספר:

הסוג הגרוע: שעושה כל מיני פעילויות מעפנות כאלה, של אילו ציפיות יש לכם מהמורה, מהכיתה ומכל השאר. הציפיות שלי הן שהמורה תחטוף הרבה פעמים שפעת.

והסוג הגרוע יותר: שישר עוברים ללמוד. הם לא נותנים לך אפילו להתרגל לרעיון ששוב פעם יש בית ספר, וכבר תוקעים אותך עם המורים הכי משעממים. גם, מעניינים כמו נעליים.

והסוג הטוב: ששולחים הביתה. זונות.

זה הכל להיום, יום טוב.