והנה אנחנו בפוסט הרביעי של מהדורת החירום לקראת שנת הלימודים. והיום, על הדבר שלולא הוא בית העינויים הזה היה משמש לחקירת שבויים סוריים: התלמידים!

כל כיתה מורכבת מכמה סוגי תלמידים, חלקם עדיפים, חלקם פחות, אבל קשה שהם לא יהיו בבית הספר שלך:

התלמיד הרגיל: שונא לימודים, שונא מורים, שונא תלמידים, או בקיצור הוא שואף לגן-עדן.

התלמיד החנון: מצליח בלימודים, בלי חברים, והמורים מתים עליו מבלי צורך ללקק להם. אפשר לומר שהוא כבר בגן-עדן.

התלמיד הלקקן: אותו חמור ששם למורה תפוח על השולחן בכל בוקר. אותו אחד שאפשר לראות שרודפים אחריו.

התלמיד המלשן: זה שיספר למורה שאתם שברתם את החלון בכיתה ויגרום לכם לרדוף אחריו.

התלמיד המזוכיסט: סתם רודפים אחריו.

התלמיד הערס: זה שכשהוא מסתכל עליכם אתם מפחדים, אבל מצד שני שכשהוא מסתכל על המורה היא לא נותנת שיעורי בית ודוחה את בוחן הפתע שלה. מומלץ להחזיק אחד כזה בכיתה, אבל קשור.

התלמידה הפקאצה: זאת שכשהיא נכנסת לכיתה רואים המון ורוד, וכשאתם רושמים את שיעורי הבית של המורה הזנותית היא בינתיים צובעת ציפורניים.

התלמיד המטומטם: זה ששילמו למנהל כדי שהוא יוכל להיות שם בכלל.

תלמידים הם הדבר שהכי סובל בבית ספר. לא אותה מורה שצועקת שכולם מפריעים לה ללמד, לא אותו שרת שמתלונן ששוב השתינו על הרצפה, אלא התלמידים. כי אם כל הכבוד לאותם האנשים המסכנים: משלמים לכם על זה!!! אתם גם יכולים להתפטר! אתה לא תראה תלמיד מתפטר ואחר כך מגיע למשהו בחיים.

ברגע שאנחנו התלמידים מגיעים הביתה ונראה שהכל מאחורינו עד מחר, באה אמא ושואלת "הכנת שיעורי בית?" במילים אחרות אפשר לומר שחוץ מבזמן השינה המורים מצליחים לאמלל אותנו בכל זמן, בכל מקום.

אבל, כמו שכתב אורי פינק ביומן זבנג שלו: יום אחד אתם תתגעגעו לבית הספר... כשתגיעו לצבא ויקרעו לכם את התחת עד שייראה לכם שבית הספר הוא גן עדן.

או במילים אחרות: גיהינום עכשיו בבית הספר, גיהינום אח"כ בצבא, גיהינום אחרי זה באוניברסיטה, גיהינום אחרי זה בעבודה, וגיגהינום אחרי זה שאולי מקבלים פנסיה אבל יש כאבי גב.