לאחר טיול של שבוע באיטליה, הרי כמה עצות לכל מי שיש לו מספיק כסף לנסוע לשם, בקרוב עוד פוסטים דומים בקשר לארצות אחרות:

איטליה היא ארץ נהדרת, ונורא קל לתקשר בה. האיטלקים יודעים כל שפה מלבד השפות שהן לא איטלקית.

במילים אחרות: יש להצטייד במילון.

איטליה מאוד אוהבים פיצה, פסטה, פיצה, פסטה, פיצה ופסטה, וזה בערך הדבר היחידי שיש להם להציע.

במילים אחרות: מומלץ להביא קצת אוכל מהבית.

למחפשי פארקי שעשועים גרדאלאנד הוא פארק מומלץ, במיוחד לאור העובדות הבאות:

1. שם עוד לא נוצרה האשליה שאיטלקית היא השפה הבינלאומית.
2. יש המון ישראלים.

במילים אחרות: לעשות חיים ולהצטייד במכשור נגד ערסים.

אם אתם מגיעים לעיר פרמה ורואים שם פונדק שכתוב על השלט אליו locanda delle collone (או משהו בסגנון) עשו רברס ותעופו משם, אלא אם ממש בא לכם על אכסניה שבעבר הייתה רפת ושאשה במשמרת הבוקר לא יודעת את פירוש המילה "שירות".

במילים אחרות: פשוט לא לבוא לשם.

קחו את העובדה שבאיטליה, כמו ברוב אירופה, אין כמעט שירותים ציבוריים ללא תשלום.

במילים אחרות: אירופאים הם אנטישמיים וגנבים.

כשאתם חוזרים הביתה, במידה וזה משדה התעופה במילנו או בוורונה, שימו לב לדברים הבאים:

1. אם אתם יכולים להרשות לעצמכם להוציא עוד מאתיים דולר בערך, כן ייטב.
2. אם אתם לא יכולים להרשות לעצמכם סביר להניח שתאלצו לקחת טיסה דרך פרנקפוט שבגרמניה. אין לי שום דבר נגד גרמנים, אבל זה ממש לא כיף שכשהדייל מדבר אליך בגרמנית ומרגישים איך יורקים לכם בפנים.

במילים אחרות: תוציאו עוד קצת כסף ותחסכו לעצמכם את הגרמנים על יתרונותיהם (חפשו הרבה ובסוף תמצאו) וחסרונותיהם (אנטישמיים, צבועים (עלק בלונדיניים), יורקים בפנים עם דיבורים (יא!), אירופאים).

ולא משנה מאיפה אתם חוזרים לארץ: תתכוננו לדיוטי-פרי דיי מעפן, יקר ועלוב.

במילים אחרות: זה משהו שישראל דווקא כן יודעת לעשות כמו שצריך.

ולסיכום: סעו לטורקיה כמו כולם.