שבת שלום לכם.

היום אני שם פה עוד פוסט של התפתחות הפקאציזם מימי הביניים (קישורים בצד שמאל למטה).

פרק ג' - למה הטורקים איבדו את הארץ

כל האנשים בטוחים שהטורקים איבדו את הארץ כי הבריטים כבשו אותה במלחמת העולם הראשונה.

כל האנשים האלה סתומים.

האמת היא שגם הדיקטטורים הכי גדולים של לפני מלחמת העולם השנייה היו יושבים עם דיקטטורים אחרים ומחליטים מי יקבל מה (כי במלחמת העולם השנייה בא לו איזה גמד בשם היטלר והחליט שבא לו את הכל).

וכך ישב לו השליט הטורקי וראש ממשלת בריטניה באיזה חדר נידח בקזחסטן.

"תראה," אמר הבריטי, "עוד כמה ימים אתם הולכים להפסיד במלחמה ואנחנו נצטרך לכבוש לכם שטח כאות ניצחון. השאלה היא מה אתם מוכנים לתת."

"לא משנה מה תקחו, אנחנו ניקח משם את האזרחים שלנו ונזרוק לשם את כל מי שאנחנו לא אוהבים," אמר הטורקי, "כלומר את כל העניים הנודניקים האלו שבוכים שאין להם אוכל. אז אני מציע שתבחרו אתם."

"בסדר," אמר הבריטי ושיחק בשפמו המפואר, "אז מה דעתך לתת לי את פלסטינה?"

"מה, הארץ הזאת שמחברת בין שלוש יבשות?" שאל הטורקי, "קפוץ לי."

"אבל אנחנו רוצים אותה," אמר הבריטי.

"למה?" שאל הטורקי.

"כי היא מחברת בין שלוש יבשות," אמר הבריטי.

"בגלל זה אני רוצה אותה," אמר הטורקי, "קפוץ לי."

"אני מבין שאני צריך לעשות את זה בדרך הקשה," אמר הבריטי ונקש באצבעותיו, ולחדר נכנסה כוסית בלונדינית עם עיניים כחולות.

"מאמא-מיה!" אמר הטורקי כשהבחין בגברת, "אתה רוצה לומר שאני אקבל איתה סקס אם אני אתן לך את פלסטינה?"

"נראה לך?" שאל הבריטי, "זאת הפקידה שלי ורק אני מטריד אותה מינית. אבל תאמין לי שאם לא תתן לי את פלסטינה אתה תצטער על זה."

"באמת? למה נראה לך?" גיחך הטורקי.

"תקשרי אותו," אמר הבריטי, ותוך שתי שניות הטורקי היה קשור לכיסא בצורה מושלמת.

"את יכולה ללכת," אמר הבריטי, "ותקראי לשנייה!"

וכך היה: הבלונדה יצאה ולחדר נכנסה במקום זה כוסית אחרת, אבל היה בה משהו לא מושך במיוחד.

"ידידי הטורקי," אמר הבריטי, "בבקשה תכיר את הפקאצה הבריטית."

"מה זה אומר?" שאל הטורקי, "פקאצה עם הומור יבש?"

"הבנת נכון," אמר הבריטי, ואז קלט, "היי! רק רגע! לא חשוב. הפקאצה הזאת תוכל לגרום לך לתת את פלסטינה." והוא יצא מהחדר.

"מה כבר תעשי לי?" שאל הטורקי, "תספרי לי בדיחות בריטיות? ראיתי את כל הסרטים של מונטי פייטון ככה שאני חסין."

"אתה יודע, כאילו, אתה סו נודניק," אמרה הפקאצה במבטא פקאצתי ובריטי בו זמנית, "ואתה יודע, הנעליים שלך סו לא הולכות עם החולצה הזאת..."

"אוי לא..." אמר הטורקי שהבין לאילו צרות הוא נכנס, והפקאצה המשיכה לדבר.

שלושה ימים אחר כך נזכר הבריטי שהוא שכח את הטורקי באותו חדר עם הפקאצה, אז הוא חזר לחדר שלו בקזחסטן, ושם הוא מצא את הפקאצה מדבר על "הנעליים שלי סו מדהימות" ואת הטורקי על סף התמוטטות.

"קח אותה!" צרח הטורקי, "קח אותה!"

"את הפקאצה?" שאל הבריטי.

"את פלסטינה ואת הפקאצה!" צרח הטורקי.

"קח את הפקאצה," אמר הבריטי, "תשאיר אותה בגרמניה בשבילי, יש לי הרגשה שהיא תעזור לנו."

והיא אכן עזרה, ואת זה תוכלו לראות בפרק הבא שבו יסופר למה היטלר התאבד.