לכל מי שחיכה, לכל מי שציפה ולכל מי שלא, הרי עוד פרק בעלילותיהם של הפשיסטיים הכי נמוכים בעולם.

פרק ד' - החיפוש מתחיל

מאירועי הפרק הקודם: מוסוליני, סטלין, היטלר ואחמדניג'אד התארגנו לקראת היציאה המתוכננת לישראל שתתרחש בפורים, כי כשכולם מחופשים אף אחד לא ייבהל מכמה אנשים שכביכול מתו כבר. באותה הזדמנות מוסוליני מלמד את היטלר על ההתמחויות השונות שיש לכל עם, סטלין מתכנן ביקור אצל עמיר פרץ, המעריץ מספר 1 שלו והשטן משתגר בדרכים מדליקות.

כוכבים אורחים:

השטן

רוני סופרסטאר

ישראלים (לא הופיעו ברשימה של הפרומו מפני שברשימת הפרומו יש רק דמויות ספיציפיות)

פורים הגיע, ומוסוליני, סטלין, היטלר ואחמדניג'אד היו מוכנים לצאת לישראל כדי למצוא את חמשת האנשים שחתומים עם השטן ונמצאים בה כרגע, ולמי ששכח: רוני סופרסטאר, ג' יפית, עדי אשכנזי, בני גורן ומיקי בוגנים.

השטן הגיע אל ארבעת הרשעים הנמוכים כדי להכין אותם לשיחת יציאה.

"בסדר, גמדים קטנים," אמר השטן, "אתם היום יוצאים לשטח האויב, אני מקווה שתוכלו לשרוד את התרבות הישראלית, או את מה שנשאר ממנה אחרי מה שהעוזרים שלי עשו לה. אני נותן לכם למצוא את המשת"פים האלו ולתכנן איתם הרס קולקטיבי של ישראל. והייתי רוצה לבקש מכם גם למצוא את אורי גלר ולבקש ממנו להצטרף לצבא הרשע שלי."

"בשביל מה אורי גלר?" שאל היטלר.

"יש לו כוחות," אמר השטן, "הוא יכול לקרוא מחשבות, לעצור שעונים, לכופף כפיות..."

"מדליק!" אמר היטלר, "אולי הוא יוכל לעזור לי ולחבר שלי במיטה!"

"היטלר, טמבל גמדי שכמוך, יש שתי בעיות במשפט הזה," אמר השטן, "קודם כל גלר הוא מכופף כפיות, לא מכופף למצב כפית. דבר שני אין לך חברים."

"למה נראה לך שאין לי חברים?" שאל היטלר.

"אתה יכול לסבול פולנים?" שאל השטן.

"ברור שלא," אמר היטלר.

"אז אין לך חברים," אמר השטן, "רק פולני יכול לסבול פולני."

"אורי גלר הוא רשע?" שאל סטלין.

"יש בו זיק של רשע," אמר השטן, "ההוכחה היא שהוא הסכים להתמסחר לערוץ 2."

רעד קל עבר בארבעה כשהם שמעו את המשפט.

"אז מה?" שאל מוסוליני, "גם ארץ נהדרת הם רשעים?"

"ברור שלא," אמר השטן, "אבל הם לא התמסחרו בתור עצמם, הם התמסחרו בתור הדמויות שלהם וזה משהו שונה לחלוטין. ועכשיו תעופו מפה, אתם עושים לי כאב ראש." והוא שלח עליהם להבות מתוך ידו, שעטפו את הארבעה ואלו נעלמו.

"חבל שלא ביקשתי מהם למצוא גם את הילה נחשון," אמר השטן, "גם לה יש יכולת הרס תרבות והיא גם מטומטמת כמו סופרסטאר, שאפשר לשלם לה משכורת מינימום."

בינתיים הגיעו הארבעה לישראל. הם מצאו את עצמם בתוך רחוב מלא באנשים בתלבושות מוזרות, ביניהן בלטו תלבושות של סופרמן, באטמן, ספיידרמן ועוזי כהן.

"הגענו?" שאל היטלר.

"הגענו," אמר אחמדניג'אד.

"וואו! תראו!" אמר מישהו בתחפושת ליצן שעבר שם, "אנשים שהתחפשו לדיקטטורים נמוכים! והם גם נמוכים כמו המנהיגים עצמם!"

"איזה גמדים ואיזה גמדים!" התחילו הילדים הקטנים לצחוק עליהם.

"רק לידיעתכם אני הייתי צריך כיסא רק בשביל הארונות העליונים!" אמר היטלר בעלבון, מה שגרם לאנשים שם לצחוק על הרביעייה אפילו יותר.

"אדולף, שמור על הפה סגור," אמר אחמדניג'אד.

"למה מה תעשה לי, מחמוד?" שאל היטלר בנימה מתגרה.

"מי רוצה לטבול את היטלר בזפת ונוצות?!" שאל אחמדניג'אד.

"אין לנו פה זפת," אמר אחד הישראלים, "אבל אפשר לדחוף אותו לתוך אחד מפחי האשפה. הוא כזה קטן שאפילו לא נצטרך לקפל אותו!"

"כן!" הריעו כל הישראלים, תפסו את היטלר שהתחיל לפרכס ולצעוק ולקחו אותו משם לעבר פח זבל שמשאית זבל התקרבה אליו.

"אני לא אוהב אתכם," אמר היטלר שהיה מכוסה כולו בזבל, כשהוא והאחרים עמדו בכניסה לנתניה.

"ולמה נראה לך שאנחנו אוהבים אותך?" שאל אחמדניג'אד, "באנו לפה לחפש אותך במזבלה רק כי אתה חבר צוות. יוזף, תעצור לנו מונית."

"מונית!" צעק סטלין למונית שעברה לידם, אבל זאת חלפה על פניהם במהירות בגלל התחפושות שלבשו. "נאחוי! בליאט! פיזדץ!"

"נסה שוב," אמר מוסוליני.

"מונית! אידיסודה!" צרח סטלין למונית שעברה שם וזאת נעצרה ובתוכה נראה נהג מונית בלבוש אולמרט.

"לאן אפשר לקחת אתכם?" שאל הנהג, ואז פנה להיטלר, "ותוריד מעמך את הזבל לפני שאתה נכנס."

"בסדר," אמר היטלר וניער מעצמו את הזבל.

"אז לאן לקחת אתכם?" שאל הנהג כשהארבעה נכנסו, וסטלין ישב מלפנים.

"לתל אביב, רחוב דיזינגוף," אמר סטלין.

"אין בעיה," אמר הנהג ולחץ על הגז ואז פנה לסטלין, "אנחנו חושבים דומה בתחפושות."

"למה נראה לך?" שאל סטלין.

"כי אני התחפשתי לאולמרט ואתה התחפשת לעמיר פרץ," אמר הנהג.

"אני לא התחפשתי לעמיר פרץ," אמר סטלין, "אפשר לומר שעמיר פרץ מתחפש אליי כל השנה."

"אתה ליצן?" שאל הנהג.

"לא," אמר סטלין.

"ולמי התחפשת?" שאל הנהג.

"לסטלין," אמר סטלין, "אני והחברים שלי תמיד מתחפשים בנושא משותף."

"ואני רואה שממש התאפרתם מקצועי בשביל שממש תיראו כמו הדמויות האלו, הא?" שאל הנהג.

"אפשר לומר," אמר סטלין.

כעבור כשלושת רבעי שעה נסיעה הגיעה המונית לרחוב דיזינגוף, מוסוליני צרח על הנהג שהשירות שלו היה גרוע ולכן הוא לא ישלם לו והנהג הלך משם כשהוא ממלמל קללות עסיסיות.

"איזה דביל," אמר מוסוליני, "כזה שירות אפילו פולני אנטיפת לא נותן."

"מסכים לגמרי," אמר היטלר, "פולנים זאת בעיה."

"אתה לא נואם עכשיו כנגד כל מי שהציק לך כשהיית בכיתה," אמר אחמדניג'אד, "תרגיע קצת."

"איך אתה יודע שהציקו לי בכיתה?" שאל היטלר.

"כי אתה אתה," אמר אחמדניג'אד.

"תפסיקו לריב," אמר מוסוליני, "לפי מידע מודיעיני היום רוני סופרסטאר צריכה להיות פה."

"אולי נשאל את האיש הזה," אמר סטלין והצביע על ישהו שהלך בחליפה, "הוא נראה כמו מבקר תרבות."

לפתע האיש עף כמה מטרים באוויר, נחת על הגב, שבר את המפרקת ומת במקום.

"מה זה היה לכל הרוחות?" שאל אחמדניג'אד, ואז לפתע טלוויזיה בחנות שבה שודרה תוכנית תרבות התנפצה לרסיסים.

"הרס תרבות מוחלט הולך פה!" אמר סטלין, כשעיתון תרבות החל לעלות בלהבות.

"אני מודה עכשיו לאל שאני לא גרמני," אמר היטלר, "גרמנים נחשבים לעם תרבותי."

"דגש על נחשבים," אמר סטלין. "זה רק אני או שהאווירה פה מתחילה להיות ורודה?"

ואכן, בלוני מסטיקים ורודים נראו מכל עבר, קטלוגי אופנה זרוקים נפתחו על חליפות ורודות ויותר ויותר בנות בגופיות ורודות התחילו לעבור שם.

"רוני סופרסטאר נמצאת במרחק של מאה מטרים מאיתנו," אמר מוסוליני, "יש פה הרס תרבות והשטן אמר שהיא פקאצה, משמע ורוד."

"וגם הבנות מתחילות לשמוע פה שירים שנשמעים כמו רובוט בהתקף אפילפסיה," אמר היטלר, "וכל הבנות האלו הן בלונדיניות שבטח יש להן בלוג."

"תראו!" אמר אחמדניג'אד והצביע מערבה, וגם שם החל הרס התרבות.

"אם ההתקדמות היא מערבה היא נמצאת מזרחה מפה," אמר מוסוליני, "קדימה!"

והרביעייה החלה לרוץ במלוא המהירות, אבל לאחר שהם עברו שבעים מטרים זה כבר היה מסובך: הרס התרבות שהיה קרוב לסופרסטאר היה קשה מנשוא, והם הרגישו איך התרבות הפשיסטית שלהן נמצאת על סף קריסה, אבל בגלל שלהגיד לאחרים מה לעשות בשבילך זאת תרבות רעה הם בסוף הצליחו לשרוד ולהגיע לבלונדה פקאצתית עם חזה גדול.

"איזו פצצה!" אמר סטלין ובהה במחשוף.

"זה בטח סיליקון," אמר מוסוליני.

"היא לא בן, וחבל," אמר היטלר.

"היא רוני סופרסטאר!" אמר אחמדניג'אד ופנה לבלונדה, "אני צודק?"

"כאילו, ברור," אמרה הבלונדה.

המשך בפרק הבא.