רבותיי, אני מאוכזב מאוד שלא טרחתם להגיב לפרק הקודם של הסיפור, ומעכשיו כל חוסר תגובה מצדכם רק יעכב את כתיבת הפרק הבא, תחשבו אם אתם רוצים.

פרק ה' - מציאת החברים

מאירועי הפרק הקודם: חברינו הפשיסטיים הגמדיים הגיעו אל עולם החיים (בפורים, כזכור, כדי שאנשים לא יבהלו) כדי לחפש את סופרסטאר, ג', אשכנזי, בוגנים וגורן. לאחר שהיטלר הביך את הרביעייה בפומבי חבריו לצוות גרמו לכך שיזרקו אותו לפח זבל ושהוא יגיע למזבלת נתניה. לאחר שחבריו מצאו אותו הם חזרו לת"א במונית. הם נתקלו בתופעה מוזרה של הרס כל דבר שקשור לתרבות, האווירה נעשתה ורודה וכך הם מצאו את רוני סופרסטאר.

דמויות אורחות:

רוני סופרסטאר

ג' יפית

עדי אשכנזי

בני גורן

עמיר פרץ

מאבטח

"נהדר לדעת שאת מי שחיפשנו כל כך הרבה," אמר סטלין שעדיין בהה במחשוף הנדיב של סופרסטאר תוך כדי הצגת כרטיס ביקור של השטן.

"כאילו, אני שמחה שאתה שמח," אמרה סופרסטאר, "זה כאילו המשפט היחידי שהצלחתי לקרוא בלי ניקוד."

"את סתומה לגמרי, הא?" שאל מוסוליני, "כמו אדולף."

"אני, כאילו, ממש לא סתומה," אמרה סופרסטאר בנימה נעלבת, "עובדה שבפסיכומטרי קיבלתי מאה."

"וואו," אמר מוסוליני, "אפילו אדולף לא כזה מטומטם."

"אפשר לעזוב את הפרוצה המטומטמת בשקט?" שאל אחמדניג'אד, "צריך לחפש את האחרים ולתכנן איתם תוכנית."

"טוב," אמרה סופרסטאר, "כאילו, אני יודעת שכל העוזרים של השטן נמצאים פה בתל-אביב, חוץ מכאילו אשכנזי שנמצאת בשדרות."

"לשדרות אני אלך!" אמר סטלין, "אני כבר אעשה ביקור אצל פרץ."

"אני, כאילו, אבוא איתך, שלא תאבד," אמרה סופרסטאר.

"את נמשכת אליי, הא?" אמר סטלין.

"תירגע שנייה," אמר אחמדניג'אד, "אז אתה תלך לחפש את אשכנזי, אדולף, אתה תחפש בוגנים."

"למה אני?" שאל היטלר.

"כי הוא כל כך שמן שאפילו מטומטם כמוך לא יוכל לפספס אותו," אמר אחמדניג'אד. "בניטו יחפש את ג' יפית ואני אחפש את בני גורן, ואז כולנו נחפש את גלר. מה השעה עכשיו?"

"אחת," אמר היטלר לאחר התבוננות בשעונו.

"איך אחת?" שאל מוסוליני, "כשהוצאנו אותך מהזבל השעה הייתה אחת. עכשיו כבר שלוש וחצי."

"אם ככה ניפגש פה, כולנו, בעוד שמונה וחצי שעות, בחצות," אמר אחמדניג'אד, "זוז!"

"בנה לו צבא וכבר השתן עלה לו לראש," אמר היטלר.

סטלין וסופרסטאר הגיעו תוך חצי שעה לשדרות, מאחר וסופרסטאר ידעה לפתות את השוטר שעצר אותם על נהיגה במהירות של ארבע מאות קמ"ש.

"אכפת לך שקודם נבקר את פרץ?" שאל סטלין.

"ממש לא," אמרה סופרסטאר. "נראה לי שזה הבית, כאילו, שבכניסה אליו יש מאבטח." והיא הצביעה לעבר בית קרוב שעליו שמר מאבטח.

"נצטרך לנפנף אותו משם," אמר סטלין.

"אני, כאילו, יכולה," אמרה סופרסטאר והבליטה את המחשוף.

"לא צריך בלונדה," אמר סטלין וניגש אל המאבטח. "שלום לך, חביבי."

"פרץ?!" שאל המאבטח, "עוד פעם התחפשת לסטלין?!"

"מה אני יכול לעשות?" שאל סטלין בקול קצת צווחני, "האיש גאון."

"שיהיה," אמר המאבטח.

"עכשיו תעשה טובה ותבדוק שאין אף אחד בחצר האחורית," אמר סטלין והמאבטח מיהר להסתלק לצדו האחורי של הבית, וסטלין וסופרסטאר נכנסו במהירות.

בתוך הבית חיכה להם עמיר פרץ שהיה מאוד דומה לסטלין, וזה התעצבן מאוד כשגילה שגנבו לו את התחפושת.

"מי מעז לחקות אותי ולהתחפש לסטלין, הא?!" שאל פרץ.

"סטלין מעז," אמר סטלין והוציא את כרטיס הביקור של השטן.

"אתה סטלין?!" שאל פרץ, "האחד והיחיד?! הקומוניסט הגדול?!"

"זה אני," אמר סטלין.

"אדוני, אני מעריץ גדול שלך!" אמר פרץ והשתחווה לסטלין.

"אני יודע, בגלל זה אני נמצא פה," אמר סטלין, והתבונן קצת בבית, עד שהוא נתקל במשהו. "מה זה, בליאט?!"

"זה כאילו גביע שמעוצב בצורת דולר," אמרה סופרסטאר שגם הבחינה בחפץ.

"זה לקפיטליסטים!" שאג סטלין, "חשבת שאתה קומוניסט! או לפחות סוציאליסט! אבל לא תיארתי לעצמי שאתה קפיטליסט!"

"למה ציפית?" שאלה סופרסטאר, "הוא אמר שהוא ידאג לאוצר והלך לביטחון, ואתה עוד, כאילו, סומך על מה שהליצן הזה אומר?"

"תהיי בשקט, בלונדה!" אמר פרץ.

"למה?" שאלה סופרסטאר והבליטה את החזה שלה.

"את האלילה החדשה שלי," אמר פרץ והשתחווה לסופרסטאר.

"אנחנו הולכים מכאן!" אמר סטלין, ואז לפתע הטלוויזיה, שהייתה מכוונת על התוכנית "תרבות לאידיוטים", התנפצה לרסיסים.

"לפני שאתם הולכים, קלטו בדיחה," אמר פרץ, "היא קורעת. איש אחד הלך הלך הלך הלך הלך הלך ובום! הפך לשניצל! נכון בדיחת קרש קטלנית?!"

"אשכנזי!" אמרו סטלין וסופרסטאר ביחד והם מיהרו לצאת מביתו של פרץ, המאבטח שניסה לעצור את סופרסטאר נהדף ע"י החזה הגדול שלה, ואז שניהם ראו אותה: שטוחית שמספרת המון בדיחות קרש, ומסביבה כל דבר שקשור לתרבות נהרס.

"אשכנזי!" צעק סטלין, "אשכנזי, חכי!"

"איפה עכשיו אני מוצא את הדו-מיני בוגנים?" שאל את עצמו היטלר, "השמן יכול להיות בכל מקום."

"למי קראת שמן?" נשמע מאחוריו קול וכשהיטלר מסתובב הוא מצא את עצמו עומד מול בריון גדול עם כרס.

"באסה," אמר היטלר כשהוא חטף אגרוף לפרצוף שהעיף אותו משם מאתיים מטר לגובה ולרוחק.

כשהוא התעורר מהעילפון על גג של איזה בניין, הוא קלט שהאווירה חזרה להיות ורודה מאוד, וכשהוא הסתכל למטה הוא גם ראה ששוב כל דבר שקשור בתרבות נהרס.

"הבלונדה ששרה כמו רובוט עם התקף אפילפסיה חזרה?" שאל את עצמו היטלר.

"מי שרה כמו רובוט עם התקף אפילפסיה?" נשמע מאחוריו קול קצת מתכתי.

"רוני סופרסטאר," אמר היטלר, ואז הוא הרגיש שמישהו תופס אותו בצוואר, ומסובב אותו (את כולו, לא את הצוואר). ואז הוא ראה שם רובוט גדול ודיי מרושע.

"אף אחד לא משווה אותי לרוני סופרסטאר, הבנת?" שאל הרובוט והתקדם עם היטלר והחזיק אותו מעל לרצפה המרוחקת משם כמה עשרות מטרים. "הבנת?!"

"כן, הבנתי, אתה מוכן לשחרר אותי?" שאל היטלר, אבל דווקא אז הרובוט היה מוכרח לחטוף התקף אפילפסיה והוא עזב את היטלר שלא מרצונו, והיטלר צנח אל מותו השני, אבל אז הוא נחת על משהו רך, שמן, חסר חוש אופנה ובעל מין לא מוגדר.

"מיקי בוגנים?!" שאל היטלר.

"איפה אני מוצא עכשיו את ג' יפית?!" שאל את עצמו מוסוליני.

"אתה הראשון שאני רואה שממש מעוניין להתקרב אל המכוערת הזאת," אמר מאחוריו מישהו.

"כן, אני יודע, גם לי זה עושה בחילה, אבל עבודה זאת עבודה," אמר מוסוליני.

"מה העבודה שלך?" שאל האיש שמאחוריו.

"מציל תרבות..." אמר מוסוליני.

"שיהיה לך בהצלחה," אמר האיש שמאחוריו והלך משם, מבלי שמוסוליני בכלל ראה את פניו.

ואז לפתע כל הטלוויזיות שהיו מכוונות על תוכניות תרבות התנפצו או שהן פשוט עברו לתשדירי פרסומת של איזה קוף נשי.

"זאת ג' יפית! היא חייבת להיות כאן בסביבה!" אמר מוסוליני.

"אה," אמרו לי שתהיה כאן," נשמע נשי מאחוריו ומוסוליני פחד להסתובב, בגלל הפחד שלו מכיעור, "אז עכשיו חדש! משחה קירחים!"

"היי!" אמר מוסוליני והסתובב, "אני לא קירח! יש לי מצח גבוה!" ואז הוא הבחין בג' וצרח.

"מה יש לך?" שאל ג'.

"כל כך מגעיל!" צרח מוסוליני, "את מפרסמת גם משחה לעיניים?"

ואז הגיעה שעת חצות, בה כולם נפגשו: מוסוליני, סטלין, היטלר, אחמדניג'אד, סופרסטאר, אשכנזי, ג' ובוגנים.

"איפה גורן?" שאל היטלר.

"לא מצאתי אותו," אמר אחמדניג'אד.

"מה הבעיה למצוא גנב זכויות יוצרים?" שאל היטלר.

"מישהו קרא לי?" נשמע קול וגבר מזוקן ובעל שיער חום יצא מאחורי אחד הבניינים. זה היה בני גורן.

המשך בפרק הבא.