לפני הכל, אני רוצה להזכיר לכם שמלאה שנה לחטיפתו של גלעד שליט, ולא, אני לא הולך לפרסם על זה בדיחות כי זה יהיה ציני אפילו יותר מההתנהגות של המדינה שלנו, גבול שאני לא רוצה לחצות.

ועכשיו לפוסט עצמו:

היו לי הרבה בדיחות לכתוב פה, אבל לא מצאתי להן פה נושא אחד, אז סתם שמתי את הדברים האלו פה, תיהנו:

פתגמים ומשפטים מטומטמים:

"אל תסתכל בקנקן אלא במה שיש בו" - מישהו באמת מסתכל על קנקנים?

"לא קומדיה שתפיל אתכם מהיכסא" - מישהו אשכרה נפל מהכיסא מרוב צחוק?

"לא בוכים על חלב שנשפך" - רגע? מישהו פה באמת שפך חלב ובכה כמו פקאצה שסיפרו לה שנינט ויהודה נפרדו? (לכל הפקאצות שקוראות פה, נא להירגע: הם לא נפרדו)

"גם הוא לא טמן את ידו בצלחת" - המשפט הזה אמור לומר שגם הוא הצטרף למעשה. מישהו מוכן להסביר לי את ההקשר?

"עדיף לשתוק ולהיחשב לאידיוט, מאשר לדבר ולהוכיח שזה נכון" - אז מה? או שיצאתי דביל או שיצאתי דביל.

"יש שלושה דברים אינסופיים בעולם: אלוקים, היקום והטמטום האנושי. בקשר לראשון - אני לא בטוח בקיומו, בקשר לשני - באין סופיותו, ובקשר לשלישי - אני בטוח בשניהם" (אלברט איינשטיין) - זה דווקא משפט נכון, אבל היינו בקטע של טמטום.

דברים גדולים מדיי בשביל לשחק איתם מסירות:

האגו של אולמרט.

הצביעות של פרץ.

השקרים של נתניהו.

התיק של הירשזון.

כדור הארץ.

הציניות של מדינת ישראל.

ההורמונים של קצב.

הרדידות התרבותית.

הטמטום של עובדי לשכ"ג.

הניסיון הפוליטי של פרס.

דברים קטנים מדיי בשביל לשחק איתם מסירות:

הזיכרון של מי שבוחר בברק.

המוח של קצב.

האכפתיות של המדינה לגבי האזרחים שלה.

מספר האנשים שנארו בחיים אחרי שהם עצבנו גרוזיני.

הסימפתיות של פולניה.

גולות.

וזהו.

מחר אני הולך ללשכ"ג, שוב, בשביל וועדה רפואית. אני, ואתם, יודעים שאני הולך לסבול שם.

אבל אל דאגה! אני אביא פוסט נוסף שמהלל את החוכמה הכבירה שלהם (אה, לא. לא נותנים להעלות פה פוסט ריק).

לילה טוב.