אני החלטתי שלא לבאס אתכם ע"י כתיבת פוסט על בית הספר (גם ככה מחר אני אכתוב איזה פוסט על היום הראשון על המנהל החדש והדיקטטור שלנו), ולכן החלטתי להביא לכם עוד אחד מסיפורי התנ"ך בציניות, הפעם על עקידת יצחק בהשראת המערכון של חנוך לוין, "העקידה" ובהשראת העיבוד שעשיתי למערכון הזה בשביל המונו-דיאלוגים שהיה לנו בבית ספר (המערכון דיי ארוך, ובגלל התוספות הוא יגיע בתמצות):

כזכור לכם לאברהם לא היה ילד, ואז פתאום, בגיל 100, אחרי שהתארחו אצלו שני קוקואים שאמרו לו ששרה תלד (כשהיא בת 90), נולד להם בן. הם קראו לו יצחק, על שם הצחוק ששני הקוקואים גרמו לשרה כשהם הביאו את הבשורה.

הילד התבגר והפך לנער, ובאותו זמן אלוהים השתכר קצת ועישן מריחואנה שהביאו לו שני הקוקואים מהולנד.

"תשמעו," אמר אלוהים, "זה חומר טוב החרא הזה." ואז הוא הסתכל למטה וראה את יצחק. "מי זה?"

"זה יצחק," אמר לו אחד הקוקואים, "הוא התוצר של הפעם השנייה שבה אברהם לא שפך את זרעו לשווא."

"הוא חמוד," אמר אלוהים, "אני גם רוצה אחד."

"מה הבעיה?" שאל הקוקו השני, "תגיד לאברהם שיעקוד אותו למזבח וישחט אותו, והנשמה של הילד תגיע אליך."

"סביר להניח שאם לא הייתי בכזה 'היי' הייתי חושב שזה רעיון מפגר," אמר אלוהים, "אז בוא ננצל את הרגע ונגיד לו."

אברהם בדיוק הוציא את הגמל של יצחק לטיול, למרות שהאחרון הבטיח שהוא יטפל בגמל שעלה לאברהם כל כך הרבה כסף.

"אברהם," נשמע קולו של אלוהים.

"מה אתה רוצה?" שאל אברהם.

"איך ידעת שזה אני?" שאל אלוהים.

"אני מכיר את הקול שלך," אמר אברהם, ואז הגמל בדיוק חרבן לו על הרגל. "לעזאזל!"

"למה אתה מקלל יא חרא?" שאל אלוהים, "רק כי יש לך קצת חרא על הרגל? קלטת את המשחק מילים?"

"עוד פעם עישנת מריחואנה הולנדית?" שאל אברהם.

"אה... לא," אמר אלוהים. "תקשיב, אני רוצה שתביא את הילד שלך למזבח שנמצא על ראש ההר ותקריב אותו למעני."

"את יצחק?" שאל אברהם, "את בני יחידי אשר אהבתי?"

"בדיוק," אמר אלוהים. "מחר בבוקר."

"בסדר," אמר אברהם ומלמל: "לפחות נוכל להיפטר מהגמל המזורגג." מה שזיכה אותו בעוד חרבון על הרגל.

ביום למחרת אברהם לקח את יצחק להר ואחרי טיפוס קשה מאוד שניהם הגיעו לראש ההר, כשיצחק סוחב על עצמו ערימת עצים.

"למה רצית שאני אסחוב את זה?" שאל יצחק.

"בשביל שתדע מה אני מרגיש עם הגמל המעפן שלך," אמר אברהם וזרק את העצים לתחתית ההר.

"אתה העלבת לי את הגמל!" אמר יצחק וישב על המזבח שהיה שם. "אל תדבר איתי!"

"בסדר," אמר אברהם שהיה מודע לעובדה שלא יהיו לו עוד הרבה הזדמנויות לעשות את זה. ואז הוא רצה לקחת את החבל, אבל הוא לא מצא אותו. "יצחק, איפה החבל שנתתי לך?"

"הוא קשר את העצים שזרקת," אמר יצחק, "ואל תדבר איתי!"

"קיבינימט!" אמר אברהם, אך למזלו אלוהים שלח לו חבל חדש. אברהם לקח את החבל והחל לקשור את יצחק.

"מה אתה עושה, אבא?" שאל יצחק.

"יש בשבוע הבא תחרות קשירות ואני רוצה להתאמן," אילתר אברהם.

"טוב," אמר יצחק, "אבל אל תדבר איתי."

"שמענו," אמר אברהם והתחיל לקשור בצורה גרועה ביותר את החבל סביב יצחק.

"מה זה? אבא!" אמר יצחק בעצבים, "גם מעליב לי את הגמל וגם לא יודע לקשור?" שאל יצחק, לקח את החבל והחל לקשור את עצמו.

"הטמטום זה מאמא שלו," אמר אברהם בשקט. אחרי חמש דקות יצחק היה קשור כמו שצריך ואברהם הוציא מאכלת גדולה.

"מה זה, אבא?" שאל יצחק.

"זאת מאכלת, אידיוט," אמר אברהם.

"התכוונתי, מה זה אמור להביע?" שאל יצחק.

"אתה יודע מה אני הולך לעשות לך עכשיו?" שאל אברהם.

יצחק חשב מעט ואמר "כן. אתה הולך לשחוט אותי."

"אלוהים ציווה עליי," אמר אברהם.

"כן אני יודע," אמר יצחק שבמוחו עלה רעיון מבריק, "אם צריך לשחוט, תשחט."

"אני לא רוצה לעשות את זה," הצטדק אברהם.

"אני לא אפריע לך לשחוט," אמר יצחק, "תניף את המאכלת ובום."

"באמת שאני עושה זאת כשליח של אלוהים," אמר אברהם.

"ברור," אמר יצחק. "תניף את המאכלת, בתור שליח, תוריד אותה עליי, בתור שליח, ותשחוט, בתור שליח, את בנך יחידך אשר אהבת."

"או, יופי!" אמר אברהם, "והנה הוא מתחיל לנגן לי על המצפון!"

"מי מנגן?" שאל יצחק, "נכשלתי בשיעורי כינור, שכחת?"

"זה ביטוי, אידיוט," אמר אברהם, "זה אומר שאתה משחק לי ברגשות."

"אז מי מנגן לך על המצפון?" שאל יצחק, "הרי אתה עושה זאת רק כשליח של אלוהים, אז אם אתה רוצה לשחוט את הילד שקיבלת בגיל 100, בבקשה. אני לא אפריע לך."
"יופי," אמר אברהם, "כל מה שאתה רוצה לעשות זה לציית לאלוהים, ובסוף אתה מקבל יריקה בפרצוף."

"זה בגלל שאף אחד לא אוהב כפייה דתית, אבא," אמר יצחק.

"אתה מנגן על המצפון, כאילו שאין לי מה לעשות בגילי!" אמר אברהם, "אני צריך בגיל 113 לעלות איתך על הר, לעקוד אותך למזבח, לשחוט אותך, לרדת את הכל חזרה ולספר את הכל לאמא שלך! לדעתך אני נהנה מזה?! חתיכת בן כפוי טובה!"

"תשחט, אבא, תשחט!" אמר יצחק.

"בסדר!" אמר אברהם, הצמיד את יצחק לאבן והתכוון לשחוט את יצחק.

"קול!" אמר יצחק.

"מה קול?" שאל אברהם.

"קול מן השמיים!" אמר יצחק, "הוא אמר 'אל תשלח ידך אל הנער'."

"שיקפוץ לי הקול!" אמר אברהם, "אני לא שמעתי כלום!"

"זה כי בגיל 113 לרוב השמיעה שלך היא על הפנים," אמר יצחק. "הנה זה שוב: 'אל תשלח ידך אל הנער'..."

"בטוח?" שאל אברהם.

"בטוח," אמר יצחק.

"טוב," אמר אברהם, "כמו שאמרת, השמיעה שלי באמת לא משהו."

"בדיוק," אמר יצחק ושחרר את עצמו.

"למה לא ברחת אם יכולת?" שאל אברהם.

"לא יודע, לא חשבתי על זה," אמר יצחק.

"אידיוט," אמר אברהם.

"תראה, אבא!" אמר יצחק, "הנה איל שנתקע בשיחים, אתה יכול לשחוט אותו!"

"בסדר," אמר אברהם, "אני אשחט אותו, ואתה בינתיים, לך תוציא את הגמל שלך לסיבוב!"

"טוב, אבא!" אמר יצחק וירד מההר.

בסופו של דבר זה התברר כטעות גדולה, מפני שאברהם לא היה יכול לרדת את כל הדרך הזאת לבד.

שנת לימודים מוצלחת.