אז הנה סוכות הגיעה, שלומית בונה את הסוכת שלום שלה (פועלת על הפנים הסוכה הזאת, אני חייב להגיד), אז לפני שאני נפרד ממנויי המועטים ומנאצניי הרבים לשבוע, הרי לכם פוסט נחמד לסוכות:

כולנו מקימים סוכה. לא משנה אם נשב בה כל החג או בדיוק חמש דקות, העיקר שלא יבואו הערסים שזורקים אבנים על מכוניות ביום כיפור, לזרוק לנו אבנים על הבית. או שזה סתם פוזה. העיקר שיש סוכה.

וכמובן, כשיש אושפיזין, יש חמות, וכיש חמות, יש בעל או אישה שרוצים שיהיה להם ברגע זה M-16 מכוון על אוטומט. לא יעזור, אף אחד לא סובל את החמות שלו (אצלנו תודה לאל זה רגוע יחסית), ולרוב זה הדדי. אין לי ספק שכל אחד בפינה כלשהי בליבו רוצה לקחת את האתרוג ולזרוק לחמותו בפרצוף. אז יהיה לאתרוג גם טעם, גם ריח וגם שימוש.

אומרים שארבעת המינים הם סמל לארבעת עמי ישראל:

האתרוג, שיש לו גם טעם וגם ריח, מייצג את אלו שיש להם מצוות ומעשים טובים.

הלולב, שיש לו טעם אך לא ריח, מייצג את אלו שיש לו מצוות אך לא מעשים טובים.

ההדס, שאין לו טעם אבל יש לו ריח, מייצג אלו שאין להם מצוות אבל יש להם מעשים טובים.

והערבה, חסרת הטעם וחסרת הריח, מייצגת את מי שאין לו מצוות או מעשים טובים. או בקיצור את כל החברים של אולמרט.

והרי ארבעת המינים לפוליטיקה:

הערבה: אהוד אולמרט.

ההדס: אופיר פינס.

הלולב: אלי ישי.

האתרוג: כשנמצא, נודיע.

חג סוכות שמח לכל בית ישראל.