אז הנה חג החנוכה הגיע.

אני אישית לא מבין מה ההתלהבות הגדולה מהקטע הזה שפך שמן קטן הספיק לשמונה ימים. אם היו שמים שומרים בטח היו רואים את סבא-של-סבא-של-סבא-של-סבא-של-סבא-של-סבא-של-סבא של אורי גלר מזליף קצת שמן למנורה או לפך.

אי אפשר כמובן לדבר על חנוכה בלי לדבר על הסכנה שבו: ההשמנה. חנוכה הוא בעצם החג שבו האנורקסיות יכולות להסיט עוד אנשים דבילים לאנורקסיה ע"י האמרה: "אל תאכלי את זה, זה נורא משמין. וטגם לא את זה, יש בזה עשרים קלוריות שלמות."

אני חייב לומר שאני מסתכל על כל הסופגניות המיוחדות שעושים, ולא מבין איך מצליחים למכור משהו שיש בו יותר קישוטים מטעם. אני יכול לקשט קלקר (או בשביל המדייקים - פריכית אורז) ולאכול את זה.

ועכשיו אני רוצה לשאול שאלה מאוד חשובה: מישהו, אחרי כיתה ג', עדיין ממשיך לאכול בבית לביבות תפוחי אדמה?

חג שמח (ותמצו אותו, למה אחריו חוזרים ללמוד).