לפרופסור יולי תמיר, שלום.

אני יודע שאת כרגע עסוקה בדברים אחרים כעת (כמו כתיבת נאום מייגע שאורכו כאורכם של חמשת סרטי הארי פוטר ביחד כמו שנשאת בטקס הענקת פרסי ישראל), אבל יש לי בקשה אלייך:

עשי לעולם טובה ותשני את צורת הבחינה של ספרות.

אין לי מושג מי הדביל שעשה את זה ככה. אני מניח שזאת הסוסה שהייתה לפנייך בתפקיד או מאותגר שכלית אחר שקדם לך, אבל שיטת הבחינה בספרות היא המפגרת ביותר עלי אדמות.

כן, אני מודע לכך שכל מערכת החינוך מתנהלת תחת שיטה דבילית כרגע, אבל זאת לא סיבה לא לטפל נקודתית בדברים.

אני רוצה לדעת רק דבר אחד: מה הרעיון הגדול לעשות נכון ולא נכון בספרות? מה הרעיון הגאוני שמורה אחת מלמדת אותי משהו אחד, ואז כשאני כותב את זה למורה אחרת היא מורידה על זה כל נקודה אפשרית? זה יותר מטומטם מלתת לרוחמה אברהם להיות שרת חינוך (כי סביר להניח שנקבל את "חגיגות העשור לחינוך דפקטי"). אם יש לי מזל, הבוחן שלי בבגרות למד אצל המורה שלי. אם לא, הוא לא למד אצלה ואז הוא יזיין אותי בציון יותר חזק ממה שפר הרבעה מסוגל לעשות.

יכול להיות שנושא זה לא ממש מעניין אותך (או שאת פשוט לא קוראת את זה), אבל בתור זה שעוד כמה חודשים מתחיל לשלם מס הכנסה על הוצאות מוכרות (תקפצו לי, אני עובד במזומן כרגע), אני באמת מעוניין להשיג בגרות טובה. לא ביקשתי מעולה, ביקשתי טובה. תחשבי מה זה אומר על תלמיד בישראל שלא הולך לא משהו בציונים. בארה"ב היו כבר מזמן שמים אותו בבית שפר למפגרים, וגם שם היו נותנים לו הארכת זמן.

על החתום,

אוריה בר-מאיר,

תלמיד שמעוצבן גם בלי ספרות.