אני לא מבין. בחיי שאני לא מבין. הרי היו לנו שלוש שנים נהדרות לבד, למה עכשיו לחזור ולהיפגש? הרי אתה יודע שרק המחשבה עליך עושה לי בחילה, אז למה בכוח? נשבע שהגורם הראשון לרצון שלי לעבור מהמדינה הזו זה המחשבה שאתה תוכל לקרוא לי כמה שתרצה, אני לא אצטרך לראות אותך אלא דרך עדשת האקטואליה.

ולמי שלא מבינ/ה, זומנתי למילואים לראשונה מאז השחרור שלי. אם אתם קוראים ותיקים שלי, אתם יודעים שאני אוהב את צה"ל כמו שאוהבים את האקס/ית (ואני לא מדבר על המקרים האלו בהם נשארתם ידידים או לפחות בלי רגשות רעים. אני מדבר על המקרים שהתקבעו כנורמה הרגשית של הליך הפרידה, היינו שניכם מנסים לשרוף האחד לשנייה את הרכב), רק שבמקרה הזה מדובר באקס/ית שמתעקש/ת להישאר ידידים. את צה"ל כמובן זה לא מעניין, וזומנתי לשבועיים מילואים, ועוד באמצע הסמסטר כשאני פרילאנסר, ככה שהלקוחות לא ממש חייבים להתעניין בעובדה שאני במילואים.

"בסדר", בטח תגידו, "הזמנים קשים, צריך עוד כוחות". אני לא לוחם וזה אימון. "בסדר", תגידו, "אבל יש לך תפקיד חשוב". כל כך חשוב שהסמג"ד שלי קבע שאני פספוס של צה"ל מרוב שיכולתי לעשות דברים קצת יותר טובים מלשבת במשרד ולהדביק גזרי נייר על בריסטולים באמצעות סלוטייפ (הייתה לזה משמעות ביטחונית כלשהי, אבל זה עדיין להדביק גזרי נייר על בריסטולים באמצעות סלוטייפ). "בסדר", תגידו, "אבל צריך שם גם אנשים מוכשרים שינהלו את העניינים". אז קודם כל, ניהלתי את העניינים בדיוק חודש. דבר שני, אני מסכים שלא כדאי לשים בתפקידים האלו רק אנשים כמו מיקי זוהר (תודו שהדבקת גזרי נייר על בריסטולים באמצעות סלוטייפ יכולה להיות תרפיה מעולה לדביל הזה), אבל אי אפשר פשוט למצוא מישהו שהוא סתם לא מטומטם ולעזוב אותי בשקט (וכן, אני חושב שאני חכם. אני שמאלני אז זכותי להתנשא)? בקיצור, צה"ל יכול להסתדר מעולה בלעדיי ויהיה מאוד נחמד אם יבינו את זה שם וישחררו את התקן שאני תופס לטובת מישהו שלא שונא את ערימת הביורוקרטיה במדים שנושאת בשם "צבא ההגנה לישראל".

"בסדר", תגידו (כמה עוד תגידו?!), "מילואים זה דווקא נחמד". אז אני יודע שזה רק היום הראשון שלי ושהמצב עוד יכול להידרדר, אבל בינתיים זה כיף כמו שמיכת סקביאס. נכון, זה פחות גרוע מהצבא הסדיר, אבל זה עדיין בא בטוב כמו סרטון הוצאה להורג של דאע"ש לפני השינה. אה, ואם זה לא מספיק, אז המילואים שלי בבקעת הירדן. נשבע שאם עושים פה עוד מלחמה בקיץ אני פותח בנוהל התאבדות. עברתי את זה שלוש פעמים ואפילו גלידה לא קיבלתי, ככה שממש לא דחופה לי הפעם הרביעית.

עוד חוויות קסומות מהמילואים בימים הקרובים.

הרי כמה דברים שהייתי רוצה להגיד בהקשר לשיח שסביב הלוחמה המתרחשת כרגע בעזה:

בגלל שהרבה אנשים נוהגים לשייך את דעותיי לפלג שנקרא סמולן-מנייאק-עוכר-ישראל-בוגד-חובב-ערבים, בעיקר בזמנים כאלו, עליי לציין כמה עובדות: ראשית, היחס שלי למתרחש בעזה הוא אמביוולנטי, אני לא תומך נלהב אבל אני גם לא מתנגד נחרץ; שנית, גם לי יש חברים ובני משפחה שנמצאים בסביבה שאני דואג להם, לא כל דאגותיי נתונות לעזתים, אם תהיתם; שלישית, אני ממש לא חובב ערבים - אני באופן כללי לא מת על האנושות כולה (אלוהים, אם אני טועה ואתה קיים, אני חייב להגיד שבמבול עשית רק חצי עבודה), ואני ממש לא מת באופן ספציפי על איזושהי קבוצה מתוכו - יהודים, ערבים או צ'רקסים.

אז אחרי שנאלצתם לוותר על תגובות ה"תגזור את הדרכון שלך ולך לעזה" (קיבינימט, למה נראה לכם שאני אלך לעזה?! ראיתם מה הולך שם?!), בואו נדבר ביזנס. נתחיל בדבר הקטן הזה שנקרא "אחדות העם": הרבה אנשים רוצים שאותם אנשים שמתנגדים למלחמה יחכו עם הביקורת וההפגנות שלהם עד אחרי שזה ייגמר, ובעצם זה כבר לא יהיה רלוונטי. למה? כי צריכה להיות אחדות מאחורי החיילים שלנו. תנו לי לספר לכם סיפור אמיתי: בעיצומה של מלחמת העולם השנייה, כשבריטניה הייתה במלחמה קיומית (או לפחות נתפשה ככזו), עלתה הצעת אי-אמון בראש ממשלת בריטניה דאז וינסטון צ'רצ'יל. צ'רצ'יל צלח אותה, אבל זה לא משנה את העובדה שהייתה הצעה כזו. אם בריטניה בעיצומה של מלחמה קיומית הייתה יכולה להרשות לעצמה את האופציה להחליף ראש ממשלה, אנחנו יכולים להרשות לעצמנו בזמן לחימה - שאמנם מטרותיה הרשמיות צודקות לחלוטין אך היא לא קיומית - לתת לאנשים לצאת ולהפגין כנגדה.

כמו כן, אם אתם שואלים אותי, האמביוולנטי, חשוב שיהיו הפגנות גם נגד המבצע, כדי לתת איזושהי קונטרה. כבר ראינו לאן דברים יכולים להידרדר כשלא נותנים להם קונטרה ושיש להם רק אשראי בלתי מוגבל. כמו כן, דמוקרטיה לא נבחנת בעתות פשוטות של שלום ושלווה, אלא דווקא בזמנים הקשים. כמובן שמתוקף הדמוקרטיה זכותו של כל אחד לא לאהוב את זה ולבקש שבכל זאת יחכו עם הביקורת, אבל אין שום זכות לקרוא להכות את אותם אנשים או ממש לבוא ולעשות את זה, כי יש דברים שגם הדמוקרטיה לא סובלת. אם אתם חושבים שבהפגנות הללו יש מן ההסתה תגישו תלונה במשטרה, כי גם אם אכן יש צדק בדבריכם במדינת חוק לא לוקחים את החוק לידיים.

אני גם חייב מילה לכל אלו שרוצים להדיח את חברת הכנסת חנין זועבי ואומרים ש"לא ייתכן שאנחנו מממנים לאישה כזו את המשכורת". יודעים מה? לא בדקתי מה היא אמרה כי כבר אין לי כוח לשמוע את הזבל שיוצא לקיצוניים מהפה, אבל לצורך העניין אני אקח את המילה שלכם שמה שהיא אומרת חורג מהגבולות של חופש הביטוי (הערה: חופש הביטוי לא נגמר איפה שזה צורם לכם מדי) ושהגיע הזמן להפסיק לממן אותה מהכסף שלנו. אני אתכם. פשוט, אשמח אם על הדרך נוכל גם להפסיק לממן את הפנסיה של המסית שכבר לקח חלק בכמה הפגנות אלימות (כמובן, הוא רק הסית, מעולם לא הרביץ בעצמו) הידוע גם בכינויו ד"ר מיכאל בן-ארי, או את המשכורת של הטרוריסט המורשע חגי סגל שיש לו תכנית בערוץ הכנסת.

מילה קטנה גם לשמאל: אני חייב לשאול את זה שהניף את השלט הכה שנון "הרוצחים לטיס" ואת כל מצדדיו - לא, השאלה לא הולכת להיות "מה עבר לכם בראש?", כי נראה לי דיי מיותר להיכנס לוויכוחים האלו על ההבדל בין צה"ל לבין חמאס (ותסלחו לי אם זה מזכיר קצת שמאלץ פטריוטי), אני כנראה לא אשכנע אף אחד. אז אני רק אשאל אתכם את זה: אני הייתי דיי בטוח שהקטע הזה של הפגנות זה לשכנע אנשים בצדקת דרככם. טיפ קטן: ככה לא משכנעים אף אחד, רק גורמים להיאטמות רגשית ולרצון להכניס לכם מכות. לא שזה מוצדק להכניס לכם מכות, וככל הנראה זה גם מה שנמצא בגבולות חופש הביטוי, אבל שכל לא הרג אף אחד. יש הבדל בין להפגין נגד ממשלה שיוצאת למלחמה לבין להפגין נגד חיילים שצריכים להשתתף בה.

ובגלל שבשיח הציבורי עסקינן, עוד בקשה אחת: די כבר עם המשפט הזה "נחשף פרצופו האמיתי של הימין/שמאל/ערבים/מערב/אנשי מאדים" עם כל תקרית מכוערת שמתרחשת. יואב אליאסי הוא לא הפרצוף של כל הימין אלא רק של הזרם הפשיסטי שבו (כן, נחמה, להרביץ לאחרים כי הם לא חושבים כמוך זה בהחלט מזכיר תקופות אפלות), אלו שחושבים שהחמאס הם חבורה של לוחמי חופש לא מייצגים את כל השמאל אלא רק את אלו שצריכים רענון של עולם המושגים שלהם, ואותם יהודים ששמחים על מות ילדים פלסטינים או ערבים ששמחים על מותם של חיילי צה"ל לא מייצגים את כל המגזר שלהם. כל אחד מייצג קודם כל את עצמו ואין לי כוונה לקחת אחריות על כל גועל הנפש הזה שהולך פה.

ולסיום: כואב לי על כולם. כואב לי על חיילים שנהרגים. כואב לי על אזרחים שנהרגים. כואב לי על תושבי הדרום שצריכים לחיות בין אזעקה לאזעקה. כואב לי גם על פלסטינים בלתי מעורבים שנהרגים או שמאבדים את משפחתם וביתם (כן, גם אם אין בררה, עדיין כואב לי). לא, אני עדיין לא מתכוון להגר לעזה, זה שאני בשמאל לא אומר שאני מזוכיסט.

ורק שייגמר כבר.

שלום לכם וחג שמח.

לפי ויקיפדיה, מחר נציין 47 שנים לפתיחתה של מלחמת ששת הימים, מה שאומר שעוד שבוע זה חגיגות 47 שנות לכיבוש. לפני שכולם יתחילו לספר לנו זכרונות מהמלחמה ולספר איזה מעולים היינו פעם, הייתי מעוניין לדבר על הדבר הזה שנקרא כיבוש, ולענות לכל הטענות שנוגעות לו.

ראשית כל יש להידרש לשאלה החשובה: האם יש כיבוש? טענה אהובה בקרב חובבי הגדה היא ש"עם לא יכול להיות כובש בארצו". וואלה. אם זה המצב, הסבירו לי בבקשה למה המשטר הוא צבאי, למה החוק הישראלי לא מוחל שם, למה הרבה מאוד הליכים בירוקרטיים נעשים באמצעות הצבא ומקבלים אישור מתוקף צו אלוף וכהנה וכהנה דברים שמתרחשים במשטרי כיבוש. יש לכם תשובה? הנה רמז: כי יש כיבוש. לא שוכנעתם? אוקיי, אז תסבירו לי בבקשה איך דני דנון רוצה לספח את הגדה אם מדובר בשטח לא כבוש? כנראה כי יש כיבוש. ואם סמולנים בוגדים כמוני לא משכנעים אתכם, אז אולי העובדה שמשה פייגלין קרא לסיים עם הכיבוש אחרי סוגיית דוד הנחלאווי תשכנע אתכם? בקיצור, עם בארצו או לא בארצו, השטח תחת משטר כיבוש. תתמודדו.

אז אחרי שסגרנו את הפינה הזו, כדאי גם לטפל באוכלוסייה הכבושה, הפלסטינים. הרבה אנשים נהנים לספר ש"אין דבר כזה פלסטינים", כדברי גולדה מאיר ז"ל. ומה הנימוק? שפעם לא היו פלסטינים. אוקיי, בסדר, מקובל. אז כנראה שגם אין דבר כזה אמריקאים, כי אפילו אחרי מלחמת העצמאות והקמת המשטר הפדרלי אנשים נהגו קודם להגדיר את עצמם כווירג'יניאנים או כניו-יורקרים (תומאס ג'פרסון ביקש שיכתבו על המצבה שלו "מושל וירג'יניה" ולא "נשיא ארצות הברית"), ורק בהמשך הזהות האמריקאית השתלטה. פעם גם לא היו איטלקים של ממש, אלא פזורות ברחבי איטליה שבסופו של דבר אוחדו. גם הגרמנים פעם היו פרוסים ובווארים וכולי וכולי. בקיצור, כל עם היה צריך להיווצר באיזושהי נקודה. אז מה הנימוק שלכם בדיוק לזה שהפסלטינים הם לא עם? שאין להם פז"ם כמו לעמים אחרים? נו, בסדר, כולם מתחילים צעירים. שהם הומצאו עקב מטרה פוליטית? נניח שכן, אז מה? זה אומר שהאנשים שמגדירים את עצמם פלסטינים היום לא תופשים את עצמם כחלק מקולקטיב? טוב, הלאה.

עוד טענה בקשר לפלסטינים (סגרנו שיש כאלה) היא שהם אלימים, ובתור דוגמא ניתנים סיפור דוד הנחלאווי או פיגועים שונים. אז קודם כל, אבהיר שאני לא מעודד אלימות ולא טרור ולא בעד אלו. יש? מצוין. עכשיו, כשאנחנו סגורים על הנושא הזה, הגיע הזמן להבהיר: דה! לאוכלוסיות כבושות יש קטע כזה שהן לא אוהבות את הכובש שלהן, ומנסות להתנגד לו. האירים לא ממש סימפטו את הבריטים והשתמשו נגדם באלימות; האלג'יראים לא ממש חיבבו את הצרפתים; ג'ורג' אורוול ישמח לספר לכם בסיפורו "לירות בפיל" איך תושבי הקולוניות הבריטיות עשו את המוות לבריטים שישבו שם; ברגע שילידי אמריקה קלטו שהאירופאים לא באו למטרות שלום הם התחילו לתקוף; כשהטורקים שלטו פה הייתה ליהודים מחתרת שניסתה לסייע לבריטים להפיל את השלטון; כשהבריטים שלטו פה האצ"ל והלח"י רבו עם השלטונות ואפילו תלו שני סרג'נטים. אתם יכולים להגיד שהיהודים לא השתמשו בטרור כנגד אזרחים. עקרונית אתם צודקים, אבל אפשר רק ליהנות מהספק, בגלל שהבריטים לא הביאו הנה אזרחים ככה שהיו פה רק חמושים שאפשר לפגוע בהם, ולא ניתן לדעת מה היה קורה אילו. אתם יכולים להגיד שעובדה שמוהנדס גנדי עשה את זה בלי אלימות. צודקים, אבל הוא היה היוצא מהכלל. הפואנטה שלי היא שלהגיד על עם שנמצא תחת כיבוש שהוא אלים זה, איך לומר, אידיוטי בעליל. נכון, ברור שיש גם כאלו ששונאים אותנו גם אם נתפנה מרצוננו החופשי לים, אבל גזענים יש בכל חברה.

נמשיך לתוצר של הכיבוש: ההתנחלויות. יש שני ניסיונות לנמק את זכותן של ההתנחלויות להתקיים: נימוק אחד הוא בטחוני והנימוק השני הוא שאלוהים הבטיח לנו אז מותר לנו לבנות שם. תאמינו או לא, אבל למרות היותי אתאיסט שחושב שכל התנ"ך הוא לא יותר מיצירה ספרותית נחמדה, דווקא הנימוק של ההבטחה האלוהית יותר רציונלי מבין שני הנימוקים. זה נובע פשוט מזה שאין שום דבר בטחוני ביישובם של אזרחים באזור שמלא באוכלוסייה כבושה ואי לכך עוינת, ועוד כזו שסקר האנטישמיות של ה-ADL מצא כהכי אנטישמית על-פני כדור הארץ. נכון, כבר הוכחתי שהסקר הזה הוא בולשיט, אבל לאור העובדה שלא אני מיישב את השטחים אלא אנשים שכן קונים את הממצאים של ה-ADL, אין שום סיבה לא להשתמש בו. גם אין שום דבר בטחוני בהכנסת יישובים לשטח כזה שמצריך עוד כוחות צבא שהיו יכולים לשמור על הגבולות של השטח הכבוש או משהו כזה. אה כן, ובבקשה אל תספרו לי שהצעדים שמגבילים את צעדיהם של הפלסטינים בתוך הגדה (א. אני לא מדבר על צעדים שמונעים מהם לצאת מהגדה או להתקרב לגדר, זה סיפור אחר. ב. כן, יש צעדים כאלה שעדיין מגבילים אותם בתוך הגדה) באים לשמור עליי, שגר בתחומי הקו הירוק, מהסיבה הפשוטה שהם באים לשמור על בטחונם של אלו שגרים בהתנחלויות, שהן כאמור צעד אנטי-בטחוני מלכתחילה.

אבל כמובן, לא נתעלם מהנימוק הדתי להתנחלויות: הוא אמנם פחות מטומטם מהנימוק הבטחוני, אבל הוא עדיין לא באמת מחזיק. אלוהים הבטיח לנו את השטח הזה? סבבה. אז למה היחידים שמציעים לספח את השטח כולו הם כל מיני הזיות כמו דני דנון (מה, יש אנשים שלוקחים אותו ברצינות? עוד מעט תספרו לי שיש מי שלוקח ברצינות את בוז'י או את מופז)? אפילו נפתלי בנט לא מעז לספח את כל הגדה ורוצה לספח רק את שטחי C, למרות שאלוהים הבטיח לנו גם את שטחי A ו-B. דהיינו, אפילו נפתלי בנט מוכן לוותר על חלק מהשטחים המובטחים (הוא אמנם מדבר רק על אוטונומיה פלסטינית, אבל זה תכל'ס לוותר). אם הוא יכול לוותר על זה, למה אי-אפשר לוותר על כל הגדה המובטחת? ואם זה לא שכנע אתכם, אז תקנו אותי אם אני טועה אבל ויתור על קרקעות שאלוהים הבטיח לא נמצאות ברשימת העברות של "ייהרג ובל יעבור". אין פה איזה עניין של פיקוח נפש בכל הסיפור הזה?

כדאי גם לדבר על ירושלים, או על ה"רעיון", כפי שיאיר לפיד מגדיר אותה. כן, אפשר לחלק אותה. גם ככה אנחנו לא ממש דואגים שהעיר הזו תהיה באמת מאוחדת וכולנו יודעים כמה לא כיף לגור במזרח ירושלים. אז למה אנחנו מתעקשים על העיר המאוחדת? מה הבעיה למצוא איזה סידור על המקומות הקדושים ולהפסיק לריב על העיר הזו כמו חבורה של פנאטים? אה, אוקיי, סליחה, טעות שלי.

ולסיום, בואו נדבר על האופציה לעזוב את הגדה: פה דווקא הנימוק הבטחוני הוא זה שיכול יותר לדבר אליי מאשר הדתי, אבל גם הוא לא משכנע אותי יותר מדי. הנימוק הזה אומר שאם נעזוב את הגדה נקבל טילים על נתניה. זה רעיון מעניין, אבל אתם יודעים מה אפשר לעשות עם מדינה עצמאית? להכריז עליה מלחמה. יודעים מה קורה כשמדינה קטנה ממש ודיי חלשה כמו זו שתהיה בגדה תימצא במצב כזה? תדאג שלא יעופו מכיוונה טילים לעבר מדינה עם כוח צבאי חזק כמו ישראל. נכון שבעזה ממשיכים לזרוק עלינו טילים, אבל קודם כל בעזה מעולם לא הייתה מדינה מוכרת של ממש, וגם עובדה שהטילים שכן עפים הם לא של חמאס, שכן מנסה לאכוף את ההסכמים עם ישראל. חוץ מזה, לישראל אין מדיניות אמיתית מול עזה, משהו שלא יזיק לה לפתח. ועם כל הכבוד, אתם כל כך נהנים להחזיק באוכלוסייה שעוינת אותנו? אותי זה דיי מתיש. אז זה לא שלא יהיו שום סיכונים ביציאה מהגדה, אבל גם בהחזקה שלה יש הרבה סיכונים.

מסקנותנו מהיום: יש כיבוש, יש פלסטינים, הגיוני שהם עוינים (גם אם אנחנו נגד טרור ואלימות), ההתנחלויות לא מוצדקות, אפשר לחלק את ירושלים ואפשר לצאת מהגדה. שיהיה המשך חג שמח ויום הולדת שמח לכיבוש.