שלום לכולכם. מתרגשים מהבחירות? עשיתם את מה שצריך כדי שנתניהו יהיה או לא יהיה ראש הממשלה? יופי, כי לא משנה אם למנצח הגדול היום יקראו בנימין נתניהו או יצחק הרצוג, כנראה שהשיחה שלו מחר עם היועץ הפוליטי שלו תיראה אותו הדבר:

המנצח בבחירות: כן! ניצחתי! אני ארכיב את הממשלה ה-34!

יועץ: טוב מאוד. אז שנעבור על הקואליציות שתוכל להרכיב אם אכן תקבל את ההמלצות מהנשיא?

מנצח: כמובן.

יועץ: טוב. אז קודם כל אתה צריך לעשות קואליציה שתכיל את יאיר לפיד ואת החרדים.

מנצח: חזור שנית.

יועץ: שמע, אתה לא חייב, אבל אז תצטרך את המפלגה הזו שאם תשב איתה אז יסתכלו עליך כעל קיצוני סהרורי ולמה פאקינג נראה לך שאתה מכניס את הדבר הזה לממשלה?

מנצח: אבל איך אני אושיב את החרדים ואת לפיד באותה הקואליציה?

יועץ: דלת מסתובבת.

מנצח: מה?

יועץ: פשוט תדאג שדרעי וליצמן אף פעם לא יהיו באותו החדר עם לפיד, וככה הם לא יידעו שהם באותה הקואליציה.

מנצח: וזה לא ייראה להם חשוד שכולם יצביעו בעד הממשלה?

יועץ: אם הם ישאלו תגיד שזו תמיכה מבחוץ כדי להבטיח שהמתחרה שלך לא יעלה.

מנצח: ואם יעלה על הפרק עניין עקרוני?

יועץ: ליאיר לפיד יש עקרונות?

מנצח: לא.

יועץ: למפלגות החרדיות יש עקרונות שאתה לא יכול לקנות בכמה תקציבים לישיבה הנכונה?

מנצח: לא.

יועץ: אז מאיזה עניין עקרוני אתה מפחד?

מנצח: השוויון בנטל.

יועץ: תראה לדרעי וליצמן מה החוק הזה אומר בפועל והם יירגעו.

מנצח: ומה עם ישיבות ממשלה? הם הרי יראו את השרים האחד של השני.

יועץ: תגיד להם שהם באו להשקיף.

מנצח: להשקיף?

יועץ: שמע, בכל זאת תומכים מבחוץ, מגיע להם איזה משקיף או שניים או חמישה או כמה שהם לא יסחטו ממך במשא ומתן הקואליציוני.

מנצח: ומה עם הפרדת דת ממדינה?

יועץ: בחייאת, מה התחלת לבלבל עכשיו ת'מוח על זה? למה כשלא היו חרדים בממשלה משהו זז עם זה? לא.

מנצח: בטוח שאין שום דרך אחרת?

יועץ: רוצה את הקיצוניים?

מנצח: לא.

יועץ: אז אני לא רואה איך אתה מקים ממשלה.

מנצח: מה עם להכניס את המפלגה המתחרה?

יועץ: אתה רוצה ממשלת אחדות?

מנצח: למה לא?

יועץ: קוראים לך יצחק שמיר?

מנצח: לא.

יועץ: אז מאיפה הבאת לי את זה עכשיו? אתה רוצה ממשלת שיתוק לאומי?

מנצח: לא, אבל בינתיים הן אלו שמחזיקות יותר טוב.

יועץ: מה בדבר הציפיות של הבוחרים שלא תלך לממשלת אחדות?

מנצח: בוחרים... אתה יכול להזכיר לי מה זה?

יועץ: חבורת הטמבלים שמצביעים לך בבחירות כדי שתוכל להיות ראש הממשלה.

מנצח: אה, כן. למי אכפת מהם?

יועץ: צודק.

מנצח: אז ממשלת אחדות?

יועץ: ממשלת אחדות. ועכשיו תסלח לי, יש לי עבודה לעשות.

מנצח: מה כבר דחוף לך?

יועץ: אתה תרצה שהנאום שלך לבחירות 2016 יהיה מוכן מראש, לא?

ותזכרו את זה בקלפי!

שלום לכם גבירותיי ורבותיי.

הגיע הזמן לסיים עם הפארסה (שלמרבה הצער משקפת את המציאות) של מלחמת העולם השלישית.

תיהנו:

פרק ז' - הכפתור האדום

מייג'ור סאם התכוון לעלות על המטוס שלו ולחזור למקום מוגן בארצות הברית, כשנשמעה מאחוריו צעקה.

"סאם! חכה רגע!"

"נוטקר?" שאל סאם כשראה מי רץ על מסלול ההמראה. "מה אתה עושה כאן?"

"ג'אגלינג," אמר רן בעצבנות. "מה נראה לך שאני עושה כאן? אני רוצה לתפוס איתך טרמפ לצרפת."

"אני טס לארצות הברית," אמר סאם, "ואני לא עושה נחיתות ביניים."

"לא אמרת שאסור לך להיות בארצות הברית בגלל שהיא כולה מוצפת בערסים הודות לפצצה המיוחדת של פוטין?"

"טוב, אז אני לא אסע לארצות הברית. למה דווקא לצרפת?"

"יש לי שם בית קיץ," אמר רן, "ואתה מוזמן."

"יש דיל," אמר סאם. "אפשר רק לדעת למה אתה לא מנהל את המדינה שלך?"

"גדי הוא ראש הממשלה החדש, ואני חופשי ומאושר."

"הלו? מרכזיה?" שאל גדי פסט. "אני צריך את הטלפון של לשכת נשיא איראן. הלו? הלו? לעזאזל!" אמר כשניתק את הטלפון. "אולי גם אני צריך ללכת מפה ולתת למדינה הזו להיות מושמדת."

"אין סיכוי!" נשמע קול וגיא פינס נכנס לחדר.

"מה אתה רוצה?" שאל פסט, "ואיך זה שאתה עדיין חי?"

"יש לי מקלט פרטי," אמר פינס. "ואתה לא הולך להשמיד את המדינה הזו! בגלל רונית תירוש המטומטמת הזאת והחוק הדבילי שלה הייתי צריך לחכות חצי שנה לפני שנכנסתי לפוליטיקה ואתה לא הולך לגרום לזה להיות המתנה לשווא!"

"אתה יודע שאם אתה לא מתעסק בפוליטיקה כעיתונאי אתה לא צריך לעבור תקופת צינון, נכון?"

"זה לא משנה עכשיו," אמר פינס. "תמנה אותי לשר הביטחון שלך ותראה איך אני משיג לך את אחמדניג'אד!"

"מונית," אמר פסט.

"מה, בלי השבעה, בלי כלום?"

"אוי לי," אמר פסט. "חכה רגע, אני אמצא איזה ספר תנ"ך פה."

"מוחמד?" שאלה המזכירה.

"אמרתי לך מאה אלף פעם: זה שאת רוצה להבדיל ביני ובין אבא שלי לא אומר שאת יכולה לקרוא לי מוחמד כאילו אני חבר שלך! תקראי לי אדון אחמדניג'אד!"

"מה אתה, שרה נתניהו?"

"לעולם, אבל לעולם אל תשווי אותי לשרה נתניהו!" התעצבן אחמדניג'אד. "מה את רוצה?"

"ראש הממשלה הישראלי רוצה להזמין אותך לפגישת חירום."

"שישכח מזה. מאז שג'ומן הזה צירף אותי לצד שלו אני רק חוטף יותר פצצות."

"ומה בקשר לריאיון בעונה החדשה של התכנית של גיא פינס?" שאלה המזכירה.

"הוא לא פרש מהתקשורת כדי לעבור לפוליטיקה?" שאל אחמדניג'אד.

"הוא ויתר על זה וחזר לשואו-ביזנס. אז אתה מעוניין להתראיין לתכנית הפתיחה, או לא?"

"כאילו דה! תארגני לי מטוס ישיר לישראל."

"אתה חיית מחמד טובה, אמין. אתה חיית מחמד טובה!" אמר פוטין בזמן שליטף את ראשו של אמין אל-אסד.

"קראת לי?" שאל גולאגוביץ' שבדיוק נכנס למשרדו של פוטין בקרמלין.

"כן, בוריס," אמר פוטין. "קבעת תור עם הווטרינר?"

"כן. יש לו תור לסירוס עוד שעה."

"את מי מסרסים?" שאל אסד.

"אותך," אמר פוטין. "לא חשבת שאני אתן לך להיות חיית המחמד שלי בלי שתעבור את כל הטיפולים המתאימים, נכון?"

"ו..." שאל אסד בחשש, "זה סירוס כימי או סירוס-סירוס?"

"בוא נאמר שאתה צריך בשביל זה הרדמה," אמר פוטין, ואסד החל להחוויר.

"הרופא אמר שבגלל המלחמה לקחו לו את כל חומר ההרדמה, אז זה יהיה בלי," אמר גולאגוביץ'. לשמע המשפט הזה אסד נהיה לבן כסיד, ואחרי שנייה נמלט מהמקום, אפילו לא טורח להוריד את הקולר שפוטין שם לו, תוך כדי מלמולים "אני חוזר לאחמדניג'אד".

"תפוס אותו," אמר פוטין, "ותדאג שיסרסו אותו ככה שהוא ירגיש את זה הרבה יותר חזק."

"מר פינס?" שאל אחמדניג'אד כשנכנס למשרדו של פסט.

"כן," שאל פינס. "תודה שבאת, מר אחמדניג'אד. שנתחיל בריאיון?"

"כן, מדוע לא," אמר אחמדניג'אד. "אפשר רק לדעת למה הזמנת אותי?"

"כי הוא שר הביטחון שלי," אמר פסט שבדיוק נכנס למשרד, "וחשבנו שנינו שיהיה נחמד לדבר איתך כשני מנהיגים באותו צד של המתרס."

"לעזאזל!" אמר אחמדניג'אד. "ידעתי שאתה סיימת עם התוכנית שלך!"

"אני חושב שאתה תאהב את מה שיש לנו להגיד," אמר פסט.

"נשמע."

"מקורות מודיעין מוסרים לנו," אמר פינס, "שסוריה היא חיית המחמד הראשית החדה של פוטין. אם היא תושמד פוטין יישאר ללא חיות מחמד משלו ויהיו לו רק כמה בעלי ברית שיכולים להחזיק אותו בביצים. זה אמור להחליש את פוטין מאוד."

"אז אתם רוצים להשמיד את סוריה, הבנתי." אמר אחמדניג'אד. "ולמה זה צריך לעניין אותי?"

"כי הם בכוננות מפני מתקפה שלנו כל הזמן," אמר פסט, "אבל הם לא חושבים לרגע שאתם תתקיפו אותה. יש לך כפתור אדום שאמור לחסל את סוריה, לא?"

"ותמיד רציתי להשתמש בו." אמר אחמדניג'אד, לחץ את ידי הנוכחים ועז את המקום.

"עד כמה תעזור לנו השמדתה של סוריה?" שאל פסט.

"לא הרבה," אמר פינס, "אבל כולם מתבלבלים כל הזמן בין רוסיה לסוריה, וחשבתי שהגיע הזמן לעשות לזה סוף."

"איך בדיוק מינית את גדי לראש הממשלה?" שאל סאם לאחר שהם השתכנו בבית הקיץ של רן.

"בוא נראה," אמר רן, "אין שם ממש אף אחד שיכול להגיד לי 'לא', אז עשיתי את זה וזהו."

"זה לא חוקי!" הזדעק סאם.

"זה גם לא ממש אכפת לי," אמר רן.

"אתה עכשיו חוזר לישראל וממלא את תפקידך כראש ממשלה!"

"אבל אין לי של מי להיות ראש ממשלה."

"אם אתה לא רוצה שאני אפציץ לך את בית הקיץ הזה, תחזור לישראל עכשיו."

"רואה למה לא אוהבים יהודים?!" שאל רן והתחיל לארוז.

אסד רץ לתוך המטוס שלו והמריא, ומייד אחריו המריא לאוויר מסוק בו טס גולאגוביץ' שניסה להפיל את המטוס הסורי. התכנית של אסד הייתה להגיע לארמונו, ושם ללחוץ על הכפתור האדום שישמיד את רוסיה לחלוטין. המטוס התרסק ישר לתוך הארמון, ואסד יצא מהמטוס ורץ בכל כוחותיו לעבר הכפתור האדום. גולאגוביץ' רץ אחריו, מנסה לתפוס אותו. אסד כמעט לוחץ, גולאגוביץ' כמעט תופס, ולפני שיכולנו לדעת מה קדם למה, אחמדניג'אד לחץ על הכפתור האדום והשמיד את סוריה, ובעצם מנע את סיום המלחמה. או שדווקא קידם?

"מצויין," אמר פינס. "רוסיה עכשיו ברשות עצמה, בלי חיות מחמד!"

"ועכשיו מה?" שאל פסט.

"עכשיו אתה צריך להחזיר לי את מקומי," אמר רן שבדיוק נכנס עם מייג'ור סאם לחדר.

"על גופתי המתה," אמר פסט.

"אוקיי, לא צריך," אמר רן ופנה לצאת, אך סאם עצר אותו.

"תן לו את הכסא שלך או שאני מפציץ את ישראל," אמר סאם.

"אפשר לחשוב מה יש פה להפציץ," אמר רן. "ומה גיא פינס עושה פה?"

"הוא שר הביטחון החדש שלי," אמר פסט. "אם אתה רוצה אתה יכול להיות העוזר האישי שלי."

"בשביל שתתייחס אליי כמו שאני התייחסתי אליך?" שאל רן. "אני לא אידיוט, בכל זאת."

"קיוויתי," אמר פסט.

"לגיטימי," אמר פינס.

"מתי אתה חוזר בעונה חדשה?" שאל סאם.

"אפשר לדעת מי פה ראש הממשלה?" שאל רן.

"אני," אמר פסט.

"אוקיי," אמר רן.

"לא אוקיי ולא נעליים!" התעצבן סאם. "גדי, אתה לא מונית באופן חוקי לראש הממשלה ואתה מתבקש לפנות את הכיסא."

"אנחנו במצב של מלחמה," אמר פסט, "אין לנו זמן לשטויות כאלה!"

"הוא צודק," אמר רן, "אנחנו במלחמה."

לפוטין נמאס: הוא היה בלי גולאגוביץ', בלי מדבדב, בלי חיות מחמד, כיתת היורים שלו גויסה ופתאום כל המדינות שהיו על תקן בנות ברית התחילו לתפוס עליו תחת. הוא הלך לחדר הסודי שלו. היה לו שם כפתור אדום משלו. הכפתור הזה אמור להשמיד את כל רוסיה ואת כל בעלות הברית שלו. למזלו של העולם הדמוקרטי, הוא הצליח.

"הלו?" שאל פינס כשהטלפון צלצל. "מה, ברצינות?"

"מה קרה?" שאל רן.

"כל האויבות שלנו הושמדו," אמר פינס. "המלחמה נגמרה."

"יופי," אמר סאם. "אז אתה יכול לחזור להיות ראש הממשלה."

"קיבינימט!" אמר נוטקר. "גדי, תגיד, כמה ישראלים חיים יש?"

"מלבדנו יש 117," אמר גדי.

"נפלא," אמר נוטקר, "כלומר שסך הכל אנחנו מאה עשרים. תגיד לכולם שהם עכשיו חברי כנסת ושיתחילו להזיז את התחת שלהם!"

"גם אני חבר כנסת?" שאל גדי.

"כן," אמר נוטקר.

"אתה יודע," אמר גדי, "אני מתחיל לראות אופק חדש לגמרי."

"אז תפסיק להסתכל על הפוסטרים של 'אופק חדש' ותתחיל לעבוד, חתיכת זבלן שכל!" אמר נוטקר בעצבים. "צריך להתכונן למלחמה הבאה!"

"מה להתכונן?" שאל סאם. "הרגע סיימנו אחת."

"אל תדאג," אמר נוטקר, "בקרוב תהיה עוד אחת."

שבוע טוב.

קודם כל, לקוראים הלא קבועים שלי אלא לאלו שנכנסו מהבלוגים שעודכנו לאחרונה: כמה מכם נכנסו בגלל שהעזתי לומר שאני מתכוון להשוות אותנו להיטלר? אז לפני שאתם שולפים את המקלדת וכותבים עוד טוקבק מיותר על איך אני מעז להשוות אותנו לנאצים, אני ממליץ לכם לקרוא את הפוסט הבא, שילמד אתכם איך אפשר להשוות להיטלר בלי קשר לשואה או לגזענות:

אם בניטו מוסוליני (חכו עם היטלר, הוא עוד יבוא), הדוצ'ה של איטליה משנות העשרים ועד שנות הארבעים של המאה הקודמת, היה מגיע לביקור קצר במדינת ישראל של ימינו, הוא היה מתפוצץ מצחוק. למה? הנה סיפור קטן ממלחמת העולם השנייה:

בשנתיים הראשונות של מלחמת העולם השנייה, אדולף היטלר (אמרתי שנגיע אליו, נכון?), הפיהרר של גרמניה, כבש בערך כל מדינה באירופה. מוסוליני, שלמעט כיבוש מוצלח של אתיופיה וכיבוש דמיקולו של אלבניה, לא הביא לשום הצלחה צבאית משמעותית באותו פרק זמן, החליט שכמו שהיטלר בונה אימפריה גרמנית הוא יבנה אימפריה איטלקית. "אבל איפה", שאל את עצמו מוסוליני, "אדולף המעצבן הזה כובש כל חלקה טובה". ואז נפל לו האסימון: הבלקן. היטלר רצה לדחות את הפלישה לבלקן לאחרי סיום מבצע ברברוסה על מנת שיוכל לרכז יותר חיילים לטובת המבצע המדובר. מוסוליני החליט לכבוש את יוון והחל בהכנות לקראת הפלישה, שבדמיונו היה יכול לראות את היטלר פותח את ה"דר שטירמר" וקורא ידיעה שמודבקת לצד הקריקטורה היומית על היהודים, שמוסוליני כבש את יוון. מוסוליני התכונן למלחמה בערך כמו שאולמרט התכונן למלחמת לבנון השנייה: לא משהו. מוסוליני והקבינט שלו הסתמכו על תרחישים אופטימיים למדיי או לא מדוייקים בעליל (הם היו בטוחים שגודל הצבא האיטלקי היה כפול מזה היווני, אך הסתבר להם שמספר החיילים בשני הצבאות היה כמעט זהה), וגם האימונים לקראת לא עברו את הסף המינימאלי. וכך הגיע יום הפלישה, האיטלקים פלשו בעוז ליוון, אך הצבא היווני שנחשב ל... הוא לא נחשב, בעצם, השתמש בתנאי מזג האוויר הקשים ששררו ביוון כדי להדוף את הצבא האיטלקי. בזמן הקצר ששהה הצבא האיטלקי בשטחי יוון הוא הצית אותם באש, ובסופו של דבר הבריטים החליטו להשתלט שם על העניינים. היטלר לא היה יכול לסבול נוכחות בריטית בבלקן, מאחר וזה היה עלול להפריע לו במבצע ברברוסה ובכלל הוא לא היה צריך את הבריטים משני הצדדים שלו. אי לכך הוא החליט לכבוש את הבלקן ולהעיף משם את הבריטים. הדבר הביא לכך שהיציאה למבצע ברברוסה עוכבה במספר שבועות ומספר החיילים שיכלו לצאת לקרב קטן, מאחר ומישהו היה צריך לשמור על השטח שנכבש. כמה שנים לאחר מכן, כשתבוסת גרמניה הייתה יותר ברורה מהטריקים של אורי גלר, התבכיין היטלר ואמר שלולא "המתקפה האיטלקית האידיוטית", מבצע ברברוסה היה נוחל הצלחה. כמובן, היטלר החליט שתנאי השטח הרוסיים, כמות החיילים הרוסים, טכניקת האדמה החרוכה, גנרל חורף ועוד כל מיני דברים שככל הנראה היו קטנים על הוורמאכט לא היו מביאים לכשלון המבצע. יש לציין, שההשפעות של הפלישה האיטלקית נראו יותר בצפון אפריקה מאשר באירופה, אבל למה לקלקל לאיש עם השפם הכי מפורסם בעולם? למרבה מזלו של מוסוליני (או שלא), הוא לא שמע את איך היטלר זורק עליו את כל האחריות, מאחר ומוסוליני עצמו עד אותו זמן כבר הוצא להורג וגופתו חוותה התעללות בידי המון זועם. בקיצור, אם מוסוליני היה מגיע לביקור בישראל הוא היה מתפוצץ מצחוק. למה?

כי כמו שהיטלר העביר את האחריות מהטמטום שלו להילחם בשתי חזיתות לאיזו מתקפה כושלת בבלקנים, כך גם כל המערכת הישראלית פועלת: העברת אחריות.

כמה פעמים אנחנו שומעים בתוכניות תחקירים שגוף א' מעביר את האחריות לגוף ב' ושגוף ב' לגוף ג' ושגוף ג' מחזיר אותנו ל-א'? יותר מדיי, לא? בנוסח היטלראי המנגנון לא לוקח אחריות ומשאיר את האזרחים הקטנים בלי יכולת לפנות לאיזשהו גורם שיטפל בבעיותיו. אני לא מדבר על הבירוקרטיה שתפקידה לדפוק את האזרח הקטן או לפחות לגרום לו לוותר על חלק מזכויותיו הבסיסיות על מנת להישאר עם זכות האדם לחיות בלי כאב ראש. אני מדבר על כך שהמדינה הזו נכשלת בתחומים רבים, ואף גוף בתוכה לא מוכן לקחת את האחריות על כך: או שהוא מציג לנו את הכישלון כהצלחה אדירה או שהוא זורק את האחריות למקום אחר. אני יכול לתאר לעצמי מה יקרה כשתפקוד את ישראל רעידת אדמה כמו שפקדה את האיטי: בגלל שמזניחים פה את ההיערכות לתרחיש כזה, המצב אמנם לא יהיה קטסטרופלי כמו בהאיטי, אבל יספיק בשביל לשתק לנו את החיים לזמן ממושך. אחרי שחיינו (חיים, נו. בטח יש הגדרה יותר טובה) נפנה אצבע מאשימה ונחפש את האחראי לכך שלא הייתה היערכות מתאימה. מישהו יאשים את משרד השיכון, שהרי הבתים באחריותו והוא צריך לדאוג שהם יהיו מסוגלים לעמוד ברעידת אדמה. משרד השיכון יפנה את האצבע למשרד התשתיות מאחר ושם היה צריך לדאוג לכך שתשתיות המים והחשמל יוכלו לעמוד ברעש אדמה עד רמה מסויימת. שם יפנו את האצבע למשרד לביטחון פנים, שהרי ביטחון מרעידות אדמה זה חלק מביטחון הפנים (פתאום האחראי לשם הזה יבין למה היה יותר טוב להישאר עם משרד המשטרה). הם יפנו את האצבע למשרד ראש הממשלה שאמור לתאם בין כולם, ושם יפנו אותנו לפקידוני האוצר שלא העבירו כספים. נערי האוצר יגידו לנו שהם לא אחראיים ויזרקו את האחריות להיטלר כי בגללו יש לנו מדינה. הוא יזרוק את האחריות למוסוליני, שלא יוכל להגיב כי בדיוק ההמון יתעלל לו בגופה.

רעידת אדמה שכזו היא לא התרחיש היחידי שיודעים לצפות מראש, וחוץ מוועדות אף אחד לא עושה כלום בעניינו. אחרי שהדברים הללו קורים כולם משחקים אותה היטלר ודוחים מהם את האשמה ואת האחריות, במקום לחשוב לשנייה (תנסו, זה לא כואב) ולהבין שעדיף לקחת את האחריות לפני שהדברים האלו קורים ואחר כך לקצור את התהילה על הטיפול המוקדם. אבל על מי אני עובד? האנשים האלו יתחילו לחשוב לפי ההגיון המתבקש כשמוסוליני יעבור לידי ברחוב, ילחץ לי את היד, יכיר לי איטלקייה חמודה וייתן לי כסף בשביל דייט איתה. בעצם, התסריט השני נראה יותר ריאלי מהראשון, לא?

אז עד שמוסוליני יוציא עליי מכספו (אני רק מקווה שהוא מעודכן שעברו שם מלירטות לאירו), אפשר לסכם ולומר שהיטלר נטוע היטב בממשל היקר והאהוב שלנו, וזה בלי שום קשר לשואה.

אם עדיין יש לכם טוקבקים מיותרים, לכו תחפשו את המאמרים של גדעון לוי באתר "וואלה!" ותוציאו עליו את העצבים שלכם.

לילה טוב.