בזמן האחרון קרו לי או בעולם כמה דברים חסרי הקשר אחד לשני. אחרי שהרבה זמן לא עשיתי פוסט מהסוג הסתמי וחסר הנושא, הגיע הזמן לחזור קצת לסגנון הישן והטוב:

עד לפני כמה ימים תאריך הגיוס שלי היה ה-9.12.09. ככל הנראה, הפוקד סא"ל רובין דורון (מפקד הלשכ"ג שאחראי על גיוסי) או אחד מחבריו קוראים פה בבלוג ויודעים מה דעתי על צה"ל. אי לכך הוחלט בדרגים הגבוהים לדחות ככל האפשר את העימות איתי, ולדחות את גיוסי ל-14.4.10. הרי הודעתי לצה"ל: אם אתם לא רוצים לגייס אותי, בבקשה, אני אשמח לעשות שירות לאומי שנתיים במקום לבלות שלוש שנים באפסנאות (ואם עוברים פה כאלה שאומרים שאם באמת הייתי רוצה לתרום הייתי עושה שנת שירות: אני כרגע בשנת שירות, אל תזבלו את השכל), אבל תפסיקו להשאיר אותי בספק. זו גם לא הפעם הראשונה שאתם דוחים לי את הגיוס, ואני מאוד אשמח אם אני אתחיל בשירות שלי לפני שאחי הקטן ממני בארבע שנים יסיים אותו. כרגע אני נמצא במצב שאפילו בלי עתודה אני אוכל לעשות דוקטורט עוד לפני הצבא. בקיצור, חברים, אני לא סובל אתכם, ולפיכך אשמח מאוד אם תגייסו אותי לפני החתונה שלי או שלחלופין תחליטו שאתם לא רוצים אותי ונסגור עניין.

בתחילת אפריל עשיתי פסיכומטרי פעם שנייה. הפעם הראשונה הייתה בספטמבר 2007, כלומר הפרשים של כשנה וחצי. בפעם הראשונה עשיתי קורס של לחמן וקיבלתי 549. עכשיו גיליתי שבפעם השנייה, אותה עשיתי בלי קורס, קיבלתי 649. והרי המסקנה: אם אתם עושים קורס של לחמן, תחכו שנה וחצי אחרי, זה יותר משתלם. או עדיף בכלל לא לעשות קורס של לחמן.

לצערי לא התקבלתי לעבוד כלשכ"גניק. נראה שמקום אחר יצטרך לטמטם לי את המוח על כמה שצה"ל זה הדבר הכי נפלא בעולם. אני מתחיל לחשוד שזה בגלל שאני משולב בפרוייקטים יהודים-ערבים שגורמים לכך שלא מסמפטים אותי. צ'רצ'יל פעם אמר "מי שלא היה שמאלני בנעוריו - אין לו לב. מי שלא נהפך לימני בבגרותו - אין לו מוח". אני אמנם לא מסכים עם המשפט הזה, אבל אין ספק שזו לא הייתה החכמה בהתגלמותה לחשוף לעולם את העובדה שאני בפרוייקטים שמאלניים (הרי הודעה לצה"ל: אני לא הולך להעביר מידע לסורים או לחמאס, צאו מהסרט שלכם).

לפני כמה זמן הייתי ב"מיון תעסוקתי": כל אלו שלא מתקבלים לשום דבר בצה"ל מגיעים למיונים הללו, שנעשים בידי גוף אזרחי (אגב, זה לא עוזר למיונים האלו להיות דביליים פחות מהמיונים של צה"ל). בהתחלה היו מיונים "קבוצתיים":

בתחנה הראשונה כל הקבוצה שלי הייתה צריכה להוציא כדורי טניס מפח זבל מלא באדמה, אחר כך לזחול עם לוחות עץ קטנים על מזרונים, ואז לסדר את לוחות העץ בהתאם למפה ואז באמצעותם לעבור לצד השני של החדר. אין ספק שאף אחד מאיתנו לא יגיע להנדסה קרבית.

בתחנה השנייה הקבוצה הייתה צריכה לבנות בניין מקשים וסיכות. איך שהבניין נראה, גם לאדריכלות או עיצוב לא יקחו אותנו.

אחר כך היו מיונים אישיים בתוך הקבוצה:

בתחנה השלישית, כל אחד בתורו היה צריך להעביר הרצאה או פעילות קצרה לכל שאר הקבוצה. כאן הרגשתי בבית: אין שום דבר שאני אוהב יותר מלעמוד מול קהל, אז עשיתי פעילות של תיאטרון והיה כיף. משכה את תשומת לבי הרצאה של מישהי שטוענת שלא יכול להיות דו קיום בארץ. צודקת. המושג "דו קיום" זה אחד המושגים הכי מפגרים עלי אדמות, והגיע הזמן שיחליפו אותו במושג "קיום משותף" או "רב תרבותיות". כמובן שהבנתי שהיא בעצם מתכוונת למושגים שאני התכוונתי אליהם, ולכן באותו ערב הודעתי לקומונה הערבית-יהודית שלי שהגיעו למסקנה שקיום משותף או רב תרבותיות לא אפשריים ושאנחנו צריכים לסגור את הבסטה וללכת הביתה.

בתחנה הרביעית גם היינו צריכים להעביר הרצאה, אבל הפעם לפי קטע שנתנו לנו. במהלך ההרצאות הבוחנות והמלוות שהיו איתנו ניסו להפריע לנו במהלך ההרצאה. יורשה לי לומר לבוחנות האלו: אני עובד עם ילדים ממשפחות קשות, נראה לכן שאתן מתקרבות אפילו לליגה של הילדים האלו? אני קיבלתי לעשות על ניסויים בבעלי חיים. בגלל שאני מתעניין בנושא ומתנגד לניסויים כאלו (למרות שלצורכי רפואה אני עוד מתלבט), ידעתי על העניין קצת יותר ממה שהיה כתוב במאמר, ולפי ההנהונים של המדריכות/מלוות/בוחנות, הייתי גם יכול לומר שישנם מחקרים שמראים שבעלי החיים נהנים מהניסויים הללו והן היו מאמינות. לפחות הקבוצה לא הייתה כל כך סתומה.

ואז היו מיונים אישיים לגמרי, שאין הרבה מה לומר עליהם אז לא אפרט.

ראיתי את הסרטון של דב לאוטמן ביוטיוב שדורש מביבי לשים את החינוך בראש מעייניו כפי שהבטיח.

נו, אז מה אם הוא הבטיח? גם עמיר פרץ הבטיח בבחירות 2006 לעסוק בנושאים החברתיים. מאחר ומלחמת לבנון השנייה לא באה להילחם בשחיתות החברתית שפושה בישראל, נראה לי שאפשר לומר שהוא הפר את הבטחתו. ואתה עוד סמכת על ביביהו. טוב שלא נתת לו את המפתחות לבית שלך.

אגב, אני מחוייב לציין שהדאגה שלו שבעוד שנתיים החינוך האיראני יעקוף את שלנו מאוד מוצדקת: אצלם כולם לומדים ועל כל בתי הספר יש פיקוח ובכולם לומדים את מקצועות הליבה (בניגוד לאצלנו. אצלנו יש למספר בתי ספר את הפריבילגיה לקבל תקציב מהמדינה בלי פיקוח של המדינה). כמו שזה נראה כבר בשנה הבאה התחזית הזו תתממש.

בקרוב תיערך פגישת אובאמה-נתניהו.

נתניהו יתחייב לתת לפלסטינאים מדינה משלהם. הוא עוד לא החליט אם היא תהיה בירדן, מצרים או שמא הוא יקשיב לעצתו של ליברמן ולבנות אותה בקרקעית הים.

אם נהניתם - ספרו לחבריכם.

אם לא - ממש לא מעניין אותי ואתם יכולים לשמור את התגובות שלכם לעצמכם.

יום טוב.

באופן עקרוני אין לי בעיה עם דתיים או סתם אנשים שמאמינים באלוהים. זה העניין שלהם ושיבושם להם.

אבל בתי הדין הרבניים (ולפעמים גם בתי הדין השרעיים, יש לציין), מייצגים את חוסר נכונותה של המדינה להתייחס אל החילונים באותה צורה: למה אני חייב להתחתן בחתונה דתית? למה אישה לפני החתונה חייבת ללכת למקווה? למה האלטרנטיבה היחידה היא לטוס לקפריסין? ולמה בגירושין בית הדין הרבני חייב להכניס את עצמו לכל חור אפשרי?

הרי מספר סיפורים מקוממים מבית היוצר של בית הדין הרבני:

אישה וגבר התחתנו והביאו שני ילדים. עם הזמן הגבר חזר בתשובה. הנשואים הבינו שזה לא יילך ביניהם ככה, והחליטו להתגרש. הלכו לבית הדין הרבני. בית הדין הרבני קבע כי על האישה לשלוח את ילדיה לבית ספר חרדי, או שלא תזכה במשמורת על ילדיה. מדוע מישהו קובע מה החינוך שיקבל הילד? יש חוק חינוך חובה, והחובה היחידה היא לשלוח את הילדים לבית הספר או לחלופין להוציא אישורים לחנך את הילדים בבית. זה ממש לא מעניינה של המדינה לאיזה סוג של חינוך הילד נשלח. לו הייתה רוצה האישה לשלוח את ילדיה לחינוך החרדי זה עניינה וזה בסדר, אבל למה צריך להכריח אותה לעשות את זה? זכותה להחליט שהיא רוצה לשלוח את ילדיה לבית ספר שבו לומדים את מקצועות הליבה, ולא לבית ספר שמקבל תקציבים מהמדינה אבל פיקוח אין בו (אבל זו כבר חוצפה אחרת ובה נדון בפעם אחרת). בית הדין הרבני טען בתגובה שזה על מנת שהילדים, שספגו חינוך חרדי מאביהם, לא יחטפו שוק מהחינוך החילוני. לשם כך יש פסיכולוגים, רבותיי, וזה ממש לא מעניינכם אם שולחים אותם לחינוך המוכר או לחינוך שונה.

עוד סיפור אחד מעצבן על בתי הדין הרבניים סופר פה. למי שאין כוח לקרוא את כל הפוסט, אספר בקצרה שבית דין קבע שאם אישה לא תתן גט לבעלה, יישלל רשיונה כעורכת דין. על פי החוק לרשותו של בית הדין הרבני עומדים איום במאסר וצווי הגבלה, ולא מעבר לכך. דהיינו, בית הדין הרבני עובר על החוק ואיש לא עושה דבר בעניין.

והרי סיפור נוסף: איש אחד בגד באשתו עם עובדת זרה פיליפינית. גילתה האישה את הדבר ורצתה להתגרש, ולפיכך פנתה לבית הדין הרבני. הבעל מטעמיו שלו לא הסכים להתגרש. בית הדין הרבני בתגובה דרש ממשרד הפנים לא לתת לאותה עובדת זרה להיכנס למדינת ישראל, על מנת שלא יווצר מצב שבו גויות משמשות תחליף לבנות ישראל. הרי החדשות לבית הדין הרבני וכל מי שמסכים עם הדרישה: אם אני ארצה, אני אצא עם הנכדה של הרמן גרינג, עם עזתית או עם מישהי שיש לה קשר נישואין עם בן-לאדן. זה ממש לא מעניינו של אף אחד עם מי אני אבלה את שארית ימיי. כמו כן, בהקשר לאותו סיפור, התגלה שלבית הדין הרבני יש סמכות לעכב את כניסתה של העובדת הזרה לישראל. הייתי מעוניין לדעת למה בית דין כזה צריך סמכות כזו. אם העובדת הזרה עובדת פה באופן חוקי, מי הוא בית הדין הרבני שיקבע באשר לעבודתה בישראל? בגלל שהיא היוותה "תחליף לבנות ישראל"? אני קבעתי דייט עם קתולית-ישראלית, מתי תשללו לה את האזרחות?

ועוד עלילה מעצבנת: בית הדין הרבני קבע פסק דין, לא ידוע אם צודק או לא. מה הקטץ'? פסק הדין נקבע יום לפני הדיון המשפטי. במדינה דמוקרטית לא חורצים את גורלו של אדם ללא משפט. אופס, בית הדין הרבני עשה את זה. מישהו עובר פה על החוק ועוד מקבל על זה כסף. כמובן שאם התקשורת עושה דבר דומה לפוליטיקאים, הם מואשמים ברצח אופי. כשזה בית הדין הרבני, איש לא פוצה פה.

ואני מניח שאני לא היחידי שראיתי את טקס החליצה המשפיל ששם נשים רבות בסיטואציה בלתי אפשרית, וזה בגלל הפרימיטיביות של המוסד הרבני והן בגלל שאין אלטרנטיבה בתחומי מדינת ישראל לחיתון בבית הדין הרבני (שכמו שנראה בתחקיר - מתרשל בתפקידו ולא מודיע לזוג בעת הגיעם לבית הדין הרבני להירשם שעל האישה לעבור קודם כל טקס חליצה).

ועוד סיפור מקומם: בתי הדין הרבניים החליטו שאם אמא רוצה שבנה השני יעבור גיור, עליה לשלוח את הגדול לבית ספר חרדי. למה? כי אפשר.

קודם כל הייתי מעוניין שיהיו חלופות בתוך המדינה לבית הדין הרבני. בחלופות האלו לא יבדקו בציציות הזוג, לא יגידו "זה כהן וזו גרושה", או שסבתא שלה לא יהודייה כשרה אז הנכדה לא יכולה להתחתן או כל מיני שטויות כאלה. כמו כן, אלה שכבר נאלצים להגיע לבית הדין הרבני, שזה לא יפלוש לציציותיהם ויחליט איזה חינוך יקבלו הילדים או כל מיני דברים בסגנון. ואחרון: כל מה שנמצא מחוץ לעניין הגירושין/חתונה - יוצא לאלתר מסמכויות בית הדין הזה.

אי לכך החלטתי לעשות מעשה:

אם גם לכם/לכן, אני מזמין אתכם להצטרף ל"קואליציה" של בלוגים שרוצים להפריד את הדת מהמדינה, ולהתחיל עם הכפייה של בתי הדין הרבניים.

אני רוצה להצטרף. מה עושים?

קודם כל, שמים את הכפתור הזה ברשימות שלכם, ושמים קישור לדברים הבאים:

לעצומה הזו. - שכמה שיותר יחתמו.

לפוסט הנוכחי - שעוד אנשים יידעו על קיום הקואליציה.

כמו כן מומלץ לכתוב פוסט בעניין.

ברגע שתשימו את הכפתור והקישורים, תגיבו לפוסט הזה, ואני אדאג לצרף אתכם לרשימה הקואליציונית.

כמו כן, ניתן להצטרף לקבוצה בפייסבוק.

למה שאני ארצה בכלל להצטרף לדבר הזה?

אני (וכמה אנשים שהתייעצתי איתם בעניין) כולי תקווה שמאבק בזירה הציבורית והעלאת המודעות תגרום לדרישה לשינוי העניין, מה שיגרום לדרגים הגבוהים (אם לא בכנסת הנוכחית בכנסת הבאה) לעשות משהו בנידון.

חברים בקואליציה:

אגמון האדיר - המשחק של אגמון

תומכים בקואליציה:

ח"כ ניצן הורוביץ

עמותת חופש

הצטרפותכם תתקבל בברכה.

שבת שלום.

נ.ב. בבקשה בלי הטיעון "אם אתה רוצה לאכול שרימפסים אתה יכול לרדת מכאן". קודם תדאגו לי לאזרחות במדינה אחרת ואז נדבר על זה. עד אז, אני מתכוון להילחם על מנת שתהיה דמוקרטיה נורמאלית במדינה הזו.