הפסקת אש לכולכם (כי שלום לא נראה כרגע בר השגה).

לא יודע מי מכם שמע, אבל בישראל הולך להיות רשום זוג נשוי בו הכלה יהודיה (שהתאסלמה) מבית טוב ואילו החתן, לא עלינו, ערבי. ארגון להב"ה (באופן רשמי ראשי התיבות האלו אומרות "למניעת התבוללות בארץ הקודש", אבל לאור הניסוחים של מנהלי עמוד הפייסבוק שלהם זה נראה יותר כמו משהו בסגנון "לא הצלחנו בכיתה ה'") כבר התחיל לארגן הפגנות מול המסיבה במטרה להחזיר את בת ישראל הזכה והטהורה (כמובן, מתוך הנחה שהיא לא, כמאמר המשורר, "הזדיינה עם הערבי") אל עמה אליו היא שייכת (בסאגה הקודמת הד"ר מיכאל בן-ארי אמר ש"בנות ישראל שייכות לעם ישראל". מעניין, כי אני חשבתי שבנות ישראל, ונשים בכלל, ובני אדם באופן כללי, שייכים לעצמם בלבד).

יש לי הרבה דברים להגיד על הרעיון להתערב למישהו בחיי האהבה שלו, אבל אין לי כוח להתייחס לענייני התבוללות (כי פשוט לעורר אצל אנשים אנטגוניזם כלפי היהדות עם מעשים כאלו זה הצעד הנכון ביותר כדי למנוע התבוללות), לענייני "זו מדינה יהודית" (תוכלו לסמס לי כשתחליטו מה זה בדיוק אומר? תודה), "הצלת העם היהודי" (מכל האיומים בעולם - חמאס, דאע"ש, הג'יהאד האסלאמי - האיום הכי גדול זה ערבי ויהודיה שמאוהבים אחד בשני?) ועוד טיעונים מהסוג הזה. יש רק טיעון אחד שאני מעוניין להתייחס אליו, טיעון כל-כך מטומטם שאני לא יכול לעבור עליו לסדר היום בלי לצחוק עליו, טיעון כל-כך אווילי שכל מי שמשתמש בו צריך לשבת ולחשוב טוב-טוב מה זה אומר עליו שהוא השתמש בטיעון הזה. מה הטיעון הזה? טוב ששאלתם. הטיעון המוכר והשחוק הוא "אנחנו גזענים? אני רוצה לראות מה קורה כשערבייה תתחתן עם יהודי. המשפחה שלה תרצח את שניהם. הם הגזענים".

אז קודם כל, כמובן, מדובר בבורות או בשקר, תלוי מי מדבר. יש לא מעט אנשים שנותנים דוגמאות שהם מכירים מחייהם האישיים על נישואים מעורבים של ערבייה ויהודי, שלא רק ששניהם בחיים, שניהם גם לא היו צריכים לשנות את שמותיהם ולאמץ זהות בדויה והם גם בקשר עם משפחת הכלה. אני יודע שזה מפתיע חלק מכם, אבל גם בחברה הערבית יש מי שמבין שאישה היא אדם עצמאי, שהיא שווה לגבר ולא נחותה ממנו, ושהיא לא אמורה לשמור על "טוהר מיני" למען כבודה של המשפחה - בדיוק כמו שלא חסרים יהודים שלא הפנימו את הרעיון הזה שנשים הן לא חפץ. אם מישהו פה נכנס להלם, אל דאגה, מערכת הבריאות שלנו ערוכה היטב להתמודד עם נפגעי חרדה.

אבל בואו נגיד שמדובר ביוצא מהכלל שמעיד על הכלל. עדיין, למרות הכל, מדובר בטיעון אומלל ביותר, כי הוא מצביע על שתי אפשרויות. האפשרות הראשונה שהטוענים לא ממש הבינו לעומק גזענות מהי, והם חושבים שמדובר במחשבות רעות על קבוצות אתניות, עמים ולאומים שדווקא מורכבים מאנשים שהם סבבה לגמרי (למשל, אנטישמיות). פה אנחנו מדברים על ערבים, שאנחנו חושבים עליהם מחשבות רעות בגלל שהם באמת נעים על הטווח שבין זבל אנושי לבין בעלי חיים בצורת בני אדם - והנה, תראו, הם יהרגו את כולנו אם ערביה תתחתן עם יהודי. אז יש פה שתי טעויות בסיסיות: הראשונה היא הטענה שבהכרח מדובר במחשבות שליליות, אבל למעשה גם הצמדת תווית הנתפשת כחיובית (לדוגמא, המזרחים הם אנשים חמים יותר) היא גזענות לכל דבר ועניין. השנייה היא הטענה שחובה שתהיה שגיאה בתפישה הכוללנית הזו, אך גם אם באמת יש ערבים שאוהבים להתנות אהבים עם כבשים (מישהו יהיה חייב להסביר לי מאיפה הרעיון הזה הגיע), הכללת הטענה הזו על כל הערבים באשר הם זו גזענות.

האפשרות השנייה היא גרועה יותר, והיא שאם היו לאותם טוענים שיעורי לוגיקה בבית הספר הם היו נכשלים כישלון חרוץ. בואו נניח שאדם מואשם ברצח, כל הראיות מופנות כלפיו, והשופט, רגע לפני שהוא מכריז על הרשעה, שואל את הנאשם אם יש לו מה להוסיף. לנאשם יש מה להוסיף, והוא אומר: "אני רוצח? התובע רצח את אשתו. הוא רוצח". אז נכון, כנראה שהתובע יילקח לחקירה ואם יימצא שיש דברים בגו הוא גם יעמוד לדין, וייתכן שיצטרכו להתחיל את כל משפטו של הנאשם המקורי מחדש. עם זאת, אף אחד לא יעלה בדעתו פשוט לשחרר את הנאשם הביתה כי למרות שהוא רצח הוא לא רוצח כי התובע שלו רוצח. אתם, מעלי הטיעון הזה, מודים שהקטע שלכם הוא גזעני? אתם גזענים, והעובדה שיש גם ערבים גזענים לא בדיוק פוטרת אתכם מהרעיון הזה. אם אתם מתנגדים לחתונה הזו אבל לא חושבים שאתם גזענים תצטרכו להביא טיעון שיוכיחו שההתנגדות הזו היא לא אקט גזעני.

ועוד באלו שלא בדקו את הטיעונים שלהם עצמם לעומק הם אלו שעשו טוויסט קטן לטיעון הנדון ואומרים "נכון, אנחנו גזענים, אבל גם הערבים (כי ערבייה ויהודי וכו'), אז אנחנו בסדר". קודם כל, כן, יש כאלו שאומרים את זה. דבר שני, אני רוצה לפנות לכל אותם אנשים: בתור התחלה, יפה מאוד שאתם מודים בעובדה שאתם גזענים, באמת כל הכבוד. עם זאת, אתם מבינים שאת האישור שלכם לרעיונות הנואלים שלכם אתם מקבלים מאותו עם שאתם מתנשאים מעליו ומאמינים שהוא נחות, נכון? זו קצת בעיה. הרי לא תראו את היטלר (ולא, אני לא משווה, אני רק נותן דוגמא) אומר "היהודים אונסים נשים, אז גם לארים מותר לאנוס נשים". כל הרעיון בגזענות מהסוג בו אתם מודים שאתם מחזיקים היא שאתם נעלים מכל השאר. האם הקבוצה הנעלה נעלה בכך שהיא מתנהגת כמו הקבוצות הנחותות? לא, לכל הרוחות! הקבוצה הנעלה אמורה להיות טובה יותר, מודל לחיקוי, ובטח שהיא לא אמורה לקחת דוגמא מכל הנחותים האלו. לדעתי מאיר כהנא הלך לבכות עכשיו על כך שאלו הגזענים שיש למדינת ישראל להציע.

ולפני סיום: בלי קשר למה שאתם חושבים על החתונה הזו, לדעתי עצם הרעיון לבוא ולהרוס לשני אנשים את מה שאמור להיות היום המאושר ביותר בחייהם (יש כאלו שמספרים שהיום הזה מתחיל סבל נוראי ואני עצמי לא תומך גדול של מוסד הנישואים, אז אני לא רוצה להתחייב) בשם רעיון פוליטי כלשהו - זה רעיון דוחה. אף אחד לא מכריח אתכם לאהוב את הרעיון של נישואים בין ערבים ליהודים, אבל לעשות דבר מהסוג הזה זה דבר דוחה.

עיבוד תמונה: עמיר שיבי

הרי כמה דברים שהייתי רוצה להגיד בהקשר לשיח שסביב הלוחמה המתרחשת כרגע בעזה:

בגלל שהרבה אנשים נוהגים לשייך את דעותיי לפלג שנקרא סמולן-מנייאק-עוכר-ישראל-בוגד-חובב-ערבים, בעיקר בזמנים כאלו, עליי לציין כמה עובדות: ראשית, היחס שלי למתרחש בעזה הוא אמביוולנטי, אני לא תומך נלהב אבל אני גם לא מתנגד נחרץ; שנית, גם לי יש חברים ובני משפחה שנמצאים בסביבה שאני דואג להם, לא כל דאגותיי נתונות לעזתים, אם תהיתם; שלישית, אני ממש לא חובב ערבים - אני באופן כללי לא מת על האנושות כולה (אלוהים, אם אני טועה ואתה קיים, אני חייב להגיד שבמבול עשית רק חצי עבודה), ואני ממש לא מת באופן ספציפי על איזושהי קבוצה מתוכו - יהודים, ערבים או צ'רקסים.

אז אחרי שנאלצתם לוותר על תגובות ה"תגזור את הדרכון שלך ולך לעזה" (קיבינימט, למה נראה לכם שאני אלך לעזה?! ראיתם מה הולך שם?!), בואו נדבר ביזנס. נתחיל בדבר הקטן הזה שנקרא "אחדות העם": הרבה אנשים רוצים שאותם אנשים שמתנגדים למלחמה יחכו עם הביקורת וההפגנות שלהם עד אחרי שזה ייגמר, ובעצם זה כבר לא יהיה רלוונטי. למה? כי צריכה להיות אחדות מאחורי החיילים שלנו. תנו לי לספר לכם סיפור אמיתי: בעיצומה של מלחמת העולם השנייה, כשבריטניה הייתה במלחמה קיומית (או לפחות נתפשה ככזו), עלתה הצעת אי-אמון בראש ממשלת בריטניה דאז וינסטון צ'רצ'יל. צ'רצ'יל צלח אותה, אבל זה לא משנה את העובדה שהייתה הצעה כזו. אם בריטניה בעיצומה של מלחמה קיומית הייתה יכולה להרשות לעצמה את האופציה להחליף ראש ממשלה, אנחנו יכולים להרשות לעצמנו בזמן לחימה - שאמנם מטרותיה הרשמיות צודקות לחלוטין אך היא לא קיומית - לתת לאנשים לצאת ולהפגין כנגדה.

כמו כן, אם אתם שואלים אותי, האמביוולנטי, חשוב שיהיו הפגנות גם נגד המבצע, כדי לתת איזושהי קונטרה. כבר ראינו לאן דברים יכולים להידרדר כשלא נותנים להם קונטרה ושיש להם רק אשראי בלתי מוגבל. כמו כן, דמוקרטיה לא נבחנת בעתות פשוטות של שלום ושלווה, אלא דווקא בזמנים הקשים. כמובן שמתוקף הדמוקרטיה זכותו של כל אחד לא לאהוב את זה ולבקש שבכל זאת יחכו עם הביקורת, אבל אין שום זכות לקרוא להכות את אותם אנשים או ממש לבוא ולעשות את זה, כי יש דברים שגם הדמוקרטיה לא סובלת. אם אתם חושבים שבהפגנות הללו יש מן ההסתה תגישו תלונה במשטרה, כי גם אם אכן יש צדק בדבריכם במדינת חוק לא לוקחים את החוק לידיים.

אני גם חייב מילה לכל אלו שרוצים להדיח את חברת הכנסת חנין זועבי ואומרים ש"לא ייתכן שאנחנו מממנים לאישה כזו את המשכורת". יודעים מה? לא בדקתי מה היא אמרה כי כבר אין לי כוח לשמוע את הזבל שיוצא לקיצוניים מהפה, אבל לצורך העניין אני אקח את המילה שלכם שמה שהיא אומרת חורג מהגבולות של חופש הביטוי (הערה: חופש הביטוי לא נגמר איפה שזה צורם לכם מדי) ושהגיע הזמן להפסיק לממן אותה מהכסף שלנו. אני אתכם. פשוט, אשמח אם על הדרך נוכל גם להפסיק לממן את הפנסיה של המסית שכבר לקח חלק בכמה הפגנות אלימות (כמובן, הוא רק הסית, מעולם לא הרביץ בעצמו) הידוע גם בכינויו ד"ר מיכאל בן-ארי, או את המשכורת של הטרוריסט המורשע חגי סגל שיש לו תכנית בערוץ הכנסת.

מילה קטנה גם לשמאל: אני חייב לשאול את זה שהניף את השלט הכה שנון "הרוצחים לטיס" ואת כל מצדדיו - לא, השאלה לא הולכת להיות "מה עבר לכם בראש?", כי נראה לי דיי מיותר להיכנס לוויכוחים האלו על ההבדל בין צה"ל לבין חמאס (ותסלחו לי אם זה מזכיר קצת שמאלץ פטריוטי), אני כנראה לא אשכנע אף אחד. אז אני רק אשאל אתכם את זה: אני הייתי דיי בטוח שהקטע הזה של הפגנות זה לשכנע אנשים בצדקת דרככם. טיפ קטן: ככה לא משכנעים אף אחד, רק גורמים להיאטמות רגשית ולרצון להכניס לכם מכות. לא שזה מוצדק להכניס לכם מכות, וככל הנראה זה גם מה שנמצא בגבולות חופש הביטוי, אבל שכל לא הרג אף אחד. יש הבדל בין להפגין נגד ממשלה שיוצאת למלחמה לבין להפגין נגד חיילים שצריכים להשתתף בה.

ובגלל שבשיח הציבורי עסקינן, עוד בקשה אחת: די כבר עם המשפט הזה "נחשף פרצופו האמיתי של הימין/שמאל/ערבים/מערב/אנשי מאדים" עם כל תקרית מכוערת שמתרחשת. יואב אליאסי הוא לא הפרצוף של כל הימין אלא רק של הזרם הפשיסטי שבו (כן, נחמה, להרביץ לאחרים כי הם לא חושבים כמוך זה בהחלט מזכיר תקופות אפלות), אלו שחושבים שהחמאס הם חבורה של לוחמי חופש לא מייצגים את כל השמאל אלא רק את אלו שצריכים רענון של עולם המושגים שלהם, ואותם יהודים ששמחים על מות ילדים פלסטינים או ערבים ששמחים על מותם של חיילי צה"ל לא מייצגים את כל המגזר שלהם. כל אחד מייצג קודם כל את עצמו ואין לי כוונה לקחת אחריות על כל גועל הנפש הזה שהולך פה.

ולסיום: כואב לי על כולם. כואב לי על חיילים שנהרגים. כואב לי על אזרחים שנהרגים. כואב לי על תושבי הדרום שצריכים לחיות בין אזעקה לאזעקה. כואב לי גם על פלסטינים בלתי מעורבים שנהרגים או שמאבדים את משפחתם וביתם (כן, גם אם אין בררה, עדיין כואב לי). לא, אני עדיין לא מתכוון להגר לעזה, זה שאני בשמאל לא אומר שאני מזוכיסט.

ורק שייגמר כבר.

כמו בכל פסח, עולים להם הוויכוחים ברשת על האם כן או לא לאסור על מכירת חמץ בפסח. רוב המצדדים מביאים את הרעיון שלמדינה יהודית (מה זה בדיוק? אנחנו דורשים מהפלסטינים להכיר בנו כמדינה יהודית ואין לנו מושג מה זה אומר) צריך להיות צביון יהודי (כמה אומלל הצביון שלכם שהוא לא יכול להחזיק חמש דקות בלי חוקים?). אבל, משתתפת אחת בדיון נתנה עוד טיעון: זה מה שהרוב רוצה, והרוב קובע, כי זה דמוקרטיה פה. ניסיתי להסביר שדמוקרטיה פירושה הכרעת הרוב ולא עריצות הרוב, והואשמתי בתמימות.

אז אני מודה שזה קצת נאיבי מצדי לצפות ממדינה שנבחריה ומושליה בטוחים שהם מינימום גרסא משודרגת של פרנק אנדרווד* להתנהג כמו דמוקרטיה מתוקנת, או אפילו כמו אוליגרכיה מתוקנת. נכון גם שבאופן כללי הרוב קובע: רוב חברי הכנסת הצביעו בעד העלאת אחוז החסימה, והנה, קיבלנו פוטנציאל לאיחוד של בל"ד ורע"ם-תע"ל. לרוב אכן יש את היכולת להעביר את החוקים שהוא רוצה, ולמיעוט נשאר לפנות לבג"צ. עם זאת, זה שהרוב החליט על משהו זה עדיין לא הופך את החוק שעבר ליותר דמוקרטי.

הבעיה עם דמוקרטיה היא שהמשטר הזה דורש עוד כמה דברים חוץ מהליכה לקלפי שתביא לבחירתם של 120 אידיוטים (טוב, נפרגן להם קצת. 119 אידיוטים) שיצביעו על חוקים, יעבירו אותם ואז כשיתרעמו על החוקים האלו הם יגידו "הרוב קובעך וקקה בידיך". דמוקרטיה גם צריכה להתחשב בזכויותיו של המיעוט. הרי אם באירופה יאסרו על מכירת מצות כי מדובר בשימוש לרעה בחומרי בניין (עשו לי טובה, אתם יודעים שזה בעצם דיקט. אתם משקרים לעצמכם ואומרים שזה ראוי למאכל, אבל זה דיקט), אנחנו לא נקבל את זה בקטע של "טוב, הרוב קובע", אלא נזעק משהו עם אנטישמיות, עריצות, פגיעה בחופש הדת וכל הדברים האלו - דברים שהם, אפעס, נכונים.

הרוב, מה לעשות, חושב הרבה פעמים שטויות. פעם הרוב חשב שהאישה צריכה להיוולד, לגדול, לחיות ולמות במסגרת המצומצמת הזו שנקראת "המטבח". פעם הרוב חשב שלקחת למישהו את החירות שלו ולהגיד לו "אתה שייך לי מעכשיו ועד יום מותך ואתה תעשה מה שאני אגיד" זה בסדר. הרוב פעם חשב שלהרוג הומוסקסואלים זה לגיטימי (אוקיי, בחלק מהמקומות זה לא "פעם"). פעם הרוב (לפחות הרוב של המצביעים) חשב שג'ורג' בוש צריך להיות נשיא (אבל רק פעם אחת, ייאמר לזכות הרוב הזה). בקיצור, לא פעם הרוב מוכיח שהוא לא כשיר לקבל אפילו רשיון נהיגה.

אז כשזה מגיע לבחירת נשיא, אכן אם הרוב טמבל גם המיעוט יצטרך לסבול. אבל כשזה מגיע למה שאני אוכל או לא אוכל, אמכור או לא אמכור (כל עוד לא מדובר במשהו שמסכן את הציבור או פוגע באחרים), אקנה או לא אקנה - דמוקרטיה מתוקנת אמורה לשלוח את הרוב לחפש את החברים שלו. הרי זה לא הגיוני שאם לרוב יימאס לראות מכוניות בצבע אדום אז נוריד מהכביש מכוניות בצבע אדום. זה לא הגיוני שאם הרוב יחליט שצריך להגלות את נתניהו (מודה שבלהט הרגע אני גם עלול להיות חלק מהרוב הזה) אכן נגלה את נתניהו. זה לא הגיוני שאם הרוב יחליט להרוג את ג'סטין ביבר אכן נעמיד אותו מול כיתת יורים (למרות שעצם המחשבה על כך מעלה חיוך).

הרוב יכול לכפות את דעתו על המיעוט כשהבחירה היא בינארית, או זה או זה. או שבוש יהיה נשיא או שקרי יהיה נשיא. או שניתן לפלסטינים את הגדה המערבית או שלא ניתן. אבל כל העסק הזה של חמץ, לדוגמא, הוא היברידי - זה שאני אפיקורס מוחלט שאוהב לאכול בפסח לחמניה עם חזיר בשמנת (כדאי לכם לנסות) לא מונע מאף אחד אחר לאכול את הדיקטים שלו (תתמודדו, זה דיקט) או את הלחמניות לחולי צליאק שלו. הרי זה לא שאם נרשה למכור חמץ בפרהסיה כל הסופרים יפציצו עם לחמניות - אנשים רוצים לשמור על תעודת הכשרות שלהם - זה פשוט ייתן לכל בעל עסק את הבחירה האם הוא רוצה או לא רוצה למכור ולהציג חמץ בפרהסיה במהלך פסח. ואם זה לא בא לכם טוב בעיניים, איך אומרים, תתמודדו. יש אנשים ממורמרים שלא מסוגלים לראות ביטויים של אושר ושמחה אצל אנשים אחרים, אבל גם אם הממורמרים האלו יהיו הרוב (אנחנו בדרך לשם) אנחנו לא נאסור על הפגנת שמחה וחיבה בפרהסיה.

אז האם הרוב קובע? בהחלט, לפחות הרוב של חברי הכנסת. האם זה אומר שכל החלטה של הכנסת היא דמוקרטית? לא ממש. אם הרוב יחליט לאסור עלינו להגיד נאצי זה יהיה, מה לעשות, לא דמוקרטי (ואפילו קצת נאצי). אז עם כל הכבוד לרוב, הגיע הזמן שמישהו יגיד לו שבדברים מסוימים הוא יכול לשמור את הרצונות שלו לעצמו בלי להתעמר במיעוט שלא מסכים איתו.

*בואו נסגור עניין, ח"כים ושרים יקרים: אתם לא פרנק אנדרווד. אתם אפילו לא דאג סטמפר, יו"ר הלשכה שלו (למרות האובססיה שלכם והרצון שלי לשלוח את כולכם למפגשים של אלכוהוליסטים אנונימיים). אתם אולי, אולי, גרסא ממש גרועה של דון דרייפר, ובזה אני מתכוון שאתם מסוגלים למכור את הזבל שלכם להמונים, לא שיש לכם איזשהו קסם אישי או תחכום.