היי שמאלנים, מה קורה? אנחנו חייבים לדבר שנייה. ממש חשוב לי להגיד את זה, כי אתם עושים את זה פאקינג עשרים שנה ולא נראה לי שזה הולך להשתנות בקרוב. אז בואו נדבר על עצרת רבין. כי די. תפסיקו עם זה. זה מביך. זו לא עצרת זיכרון, זו פשוט עצרת אוננות המונית של מה שנשאר מהשמאל הציוני. ומילא אתם מאוננים בפומבי, איפה שכולם יכולים לראות, אבל למה על גופה? זה קצת מגעיל, אתם לא חושבים? סבבה, בסדר, הבנתי שרבין היה המנהיג האחרון ממפלגת העבודה שאיכשהו התקרב ללהיות מנהיג בעל שיעור קומה (לפני שהטוקבקיסטים הימניים רצים לצטט את השמאלן שלא עף על מנהיגי השמאל, אני רק רוצה להזכיר לכם שבגין הפסיק להיות ראש ממשלה כבר בשנות השמונים), אבל העצרת הזו הגיעה למקום דפוק, ולהלן ההסברים.

ראשית, הנואמים. תראו, אני יודע שיש לכם נטייה מאוד גדולה לאהוב את שמעון פרס, למרות שהוא מדינאי בינוני ופוליטיקאי תחמן. מסתדרים עם מה שיש. אבל לכל הרוחות, זו אמורה להיות עצרת זיכרון ליצחק רבין, ואתם מביאים לדוכן הנואמים בכל שנה את פרס?! הוא יכול לספר על החברות האמיצה בינו לבין רבין עד מחר בבוקר, כל מי שקורא טיפה בנושא יכול לראות שרבין לא סבל את פרס, וספק רב אם פרס כל כך אהב את רבין כמו שהוא מספר. אז זה האיש שנואם בעצרת הזיכרון לרבין בכל שנה מחדש? ברצינות? כמו כן, השנה, לכבוד ציון עשרים שנות נקרופיליה, הביאו גם את ביל קלינטון, האיש שהביא לנו את "שלום, חבר". מדהים. הלוביסט של נובל אנרג'י, האיש שרצה לגבות מקק"ל חצי מיליון דולר להרצאה, האיש שכנשיא לא היה בדיוק איש זכויות האדם (פחות גרוע מבוש, אבל עדיין) - זה האיש שלכם? חבריי לשמאל, נדפקנו לגמרי? לכך ניתן להוסיף נואמים נוספים, שהופכים את העצרת לכנס בחירות בכל שנה מחדש, אבל למה שנלמד מזה ונפסיק להזמין אותם?

שנית, האיש. סבבה, רבין האמין בהסדר עם הפלסטינים ויגאל עמיר ירה בו על זה (או שהשב"כ ירה בו. או פרס. או המופתי. אני כבר מבולבל), אבל אני לא חושב שרבין עצמו היה מרוצה מהעובדה שהדעות הרווחות בשמאל מזוהות עם שמו. רבין היה הרבה יותר נצי מרוב השמאל הציוני של היום, כבר בהסכמי אוסלו הוא דאג לתקוע הרבה מקלות בגלגלי העצמאות הפלסטינים (בזה הוא דווקא הצליח לשתף פעולה עם פרס. מסתבר שאם רוצים לדפוק מישהו ביחד אז אפשר לשתף פעולה). החזון של רבין היה משהו הרבה יותר צנוע לעומת השאיפות של השמאל הציוני היום, דהיינו מדינה פלסטינית פלוס מינוס בקווי 67'. זה לא שיש משהו לא לגיטימי בדעות שלו, אבל אם כבר לוקחים דמות להתרפק עליה אז לא כדאי למצוא מישהו שאפשר קצת יותר ללכת בדרכו? נגיד ארתור רופין, שרצה ליצור הידברות בין יהודים לערבים? נכון שהוא לא היה ציוני מאוד גדול, אבל מצד שני היום ציונות זה פשוט לעשות את מה שנכון בעיניכם וזהו, אז למי אכפת? ובכל מקרה, אני יודע שיש נוסטלגיה לרבין, אבל הוא לא היה ראש ממשלה עד כדי כך מוצלח. עשה מאמצים, ייאמר לזכותו, אבל לא היה כזה מוצלח. בחייאת, אם כבר לאונן על גופה, לא כדאי שהיא תהיה שווה את זה?

שלישית, הפתטיות. שמאל יקר, אתם יודעים איך זה נראה מבחוץ? אני אדגים לכם: "אוי אוי אוי, הימין שולט בארץ והשמאל לא בשלטון ואנחנו לא מצליחים להגיע לשם כי רצחו לנו את רבין". אז תראו, גם הרבה אנשים בימין בוכים כאילו הם לא בשלטון כבר שש שנים ברצף וכבר קרוב לארבעים שנה עם כמה הפסקות פה ושם, אבל הם לא מכנסים עצרת בשביל זה פעם בשנה. חוץ מזה, הבעיה של השמאל היא לא שרצחו לו את רבין. לשמאל יש הרבה בעיות, ואחת מהן היא שהוא מתעקש להתרפק על רבין ועל הניינטיז המסכנים (היי, טוקבקיסטים ימניים, תרגיעו שם את הצהלות. בבית היהודי מתרפקים על מצדה ובליכוד על השואה, וזה מביך לא פחות) במקום להציע משהו חדש ובמקום להבין שכדי לזכות בלב העם צריך לדבר על הדבר שהכי חשוב לו: ביטחון. לא יודע אם שמתם לב, אבל אין ביטחון של ממש ברחובות. אז נכון שנתניהו הוא לא בדיוק ספק ביטחון מזהיר, אבל הוא לפחות מנסה לעשות רושם שכן. השמאל רק בורח מהנושא הזה כדי לא להבהיל אנשים שלא אוהבים את הביטוי "מדינה פלסטינית" (אתם חושבים שהאנשים האלו לא יודעים שאתם בעד פתרון שתי המדינות?). רוצים לחזור לשלטון? תפסיקו לבכות, תפסיקו לספר שאתם לא ביבי ותפסיקו להתגעגע למישהו ש"נרצח למען השלום" (בסדר, נגיד שזה באמת הלך לשם), תפסיקו לעשות לו עצרת שנייה במיוחד לתנועות הנוער (באופן כללי, אני מגיע לא פעם לאבן גבירול במוצ"ש, תפסיקו לחסום את הרחוב הזה בגלל אנשים שמתים כבר עשרים שנה), ותתחילו להציע אופק אמיתי. לא רק לדבר על שלום, אלא גם להגיד איך הוא יתרום לביטחון, לכלכלה, ליוקר המחייה, לכל דבר אחר. כי תסלחו לי, אבל מה שאתם עושים בכיכר זה פשוט לאונן. בציבור. על גופה. די עם זה כבר.

אז תנו לרבין לנוח, ואל תזמינו אותי לעצרת הזיכרון שלו. הניחו להולכים ותנו ללמוד בשקט.

שלום לכם.

יש הרבה מה להגיד על גל הטרור הזה: על הפחד, על האלימות, על זה שהממשלה הימנית ביותר מאז זאת של יצחק שמיר ב-1990 מחלקת את ירושלים, על זה ששרים בממשלה הזו הולכים להפגין נגד מעון ראש הממשלה כי הם כנראה שכחו מה הקטע של להיות נבחר ציבור, על זה שבמרצ טוחנים שהפתרון היחידי הוא שתי מדינות בלי לדבר במילה על פתרון קונקרטי לגל הנוכחי (אפשר כבר אינתיפאדה?), על זה שהמחנ"צ פתטיים כרגיל ועל זה שהח"כים הערביים רק שופכים שמן למדורה. אבל אני רוצה לדבר על יאיר לפיד. למה יאיר לפיד, אתם שואלים? פשוט מאוד: כי הטמבל הזה הכריז שהוא ירוץ לראשות הממשלה. כן, הסיכויים שהוא יצליח קטנים, אבל מצד שני אם לפני שנה הייתם אומרים שלהרצוג יש סיכוי לתת פייט לנתניהו הייתם נכנסים לבית משוגעים. אז כן, בהחלט לא בלתי סביר שבעוד כמה חודשים - או ימים - לפיד ייראה כאופציה הריאלית להחליף את שלטון נתניהו והמוני שמאלנים ינסו לשכנע שמאלנים אחרים להצביע לו. איך זה מתקשר לגל הטרור? תיכף תבינו.

יאיר לפיד הוא לא שמאל. זה ברור לי, זה ברור לרוב בני האדם שלא משתייכים לזרם הטוקבקיסטי של הימין וזה ברור גם לו באותו האופן בו ברור לו שקופרניקוס היה פילוסוף יווני שלימד את סוקרטס. לפיד הוא גם לא ימין. זה ברור לי, זה ברור לרוב בני האדם שלא משתייכים למחנה הטהרני של השמאל (זה שמבחינתו גם מרצ זה ימין) וזה ברור גם לו באותו האופן בו ברור לו שהוא מתנגד ללגליזציה כי היא סמים זה לא חוקי. יאיר לפיד הוא בעיקר נקניק עם מעט מאוד אידיאולוגיה אמיתית, וזה ברור לכל מי שלא שייך לעדת המעריצים שלו. יאיר לפיד הוא שרוול רוח שמבין איפה נמצאים רוב הקולות ומנסה להתחנף אליהם.

נכון לעכשיו, רוב הקולות הם בימין (הלם!). אי לכך, לפיד מנסה להתחנף לימין. יש שתי דרכים להתחנף למחנה פוליטי מסוים: הראשונה היא להציע דברים שהמחנה המוחנף יסכים איתם, והשנייה היא לכסות בזפת ונוצות את המחנה השני. בגלל שהדרך הראשונה תחייב את לפיד לאיזושהי אידיאולוגיה ובגלל שהוא בדיוק נתן תכנית מדינית ברוח מתווה ז'נבה (אבל זה לא כי הוא שמאלני או משהו, לא ממש עקבתי), נשארה לו רק האופציה השנייה. הוא התחיל עם זה לא אתמול ולא כשהתחיל הגל הנוכחי, אבל בגל הזה זה יותר בולט. למה? כי יאיר לפיד החליט שהוא התעסק מספיק בתחילת הגל בלבקר את הממשלה (וגם זה לחמש דקות, אחרי שהוא אמר "זה לא הזמן להעביר ביקורת") והתחיל לתקוף את השמאל באופן תדיר. כי מסתבר שזה שהשמאל רוצה לדון בשאלה מה גורם לפלסטינים לדקור אותנו (גם הסתה של הרשות יכולה להיות תשובה לזה) כדי לתת מענה הולם ולעקור את הבעיה מהשורש (נגיד, לפעול כנגד ההסתה, אם נגיע למסקנה שזו הסיבה) - זו הבעיה שלנו כרגע. ככה לפחות הוא מציג את זה, כי אני יכול להישבע שגם ימנים רוצים לפעול בדרך המאוד הגיונית של פתרון בעיות באמצעות הבנת הגורמים להן. אבל מבחינת יאיר זו בעיה, והיא של השמאל, והוא גם טען שהשמאל לא מגנה את הפיגועים (למרות שאפילו ארגון בצלם גינה). לבוא בדרישות לממשלה שאמורה להגן על בטחוננו? זה בשביל שרי הליכוד. דיי ברור לאן הוא חושב שהרוח נושבת, ולשם הוא מכוון.

עכשיו, לא הייתה לי בעיה עם זה שהוא מתחנף לימין, כי הוא ממילא כלומניק שעם קצת שכל של המצביעים ייעלם מפה בבחירות הבאות. הבעיה שלי נובעת מזה שהוא כנראה יראה לקהל הרחב בבחירות האלו סקר שמראה שיש לו סיכוי מול נתניהו. כשזה יקרה, המוני מצביעי מחנ"צ ינסו לשכנע אותנו שזה הזמן להצביע ליאיר לפיד ולהביא שינוי. גם יאיר לפיד יבין שכנראה כל הימנים הולכים להצביע לביבי את בנט (קטע), וינסה לשכנע שמאלנים להצביע לו כדי שיהיה פה שינוי. אם יש משהו ששמאלנים הוכיחו זה שבכל הנוגע לפוליטיקה פרלמנטרית אין להם שום יכולת לתכנן שני צעדים קדימה, ולכן סביר להניח שהם ייפלו בזה ויצביעו לטמבל הזה שיורק עליהם פעמיים בשבוע ומצפה לתמיכה המונית מהם. ואני? אני באופן אישי אצביע לליכוד אם תהיה סכנה רצינית שלפיד יהיה ראש הממשלה. בבחירות האחרונות אמנם שחררתי כמה נקירות בתוך הנגמ"ש אבל בכל זאת ניסיתי לתת סיכוי להרצוג (פאדיחות, אני יודע), אבל עם מה שמסתמן פה אני כרגע אצטרך לשחרר כמה רימונים בנגמ"ש בבחירות הקרובות.

ולא, זה לא באמת היה קשור לגל הטרור (קצת בעקיפין, אולי), אבל התחשק לי לצאת על יאיר לפיד ושאתם תקראו על זה עד הסוף. מרגיש כמו עורך זול בטמקא. הלכתי להתקלח.

אז ככה, שני דברים: ראשית, למי שחשש/ה או קיווה/קיוותה שאני מת ולכן לא שומעים ממני - אז לא. מה שכן, לא הייתם רחוקים. אני סטודנט, קשה להגיד עליי שאני חי, במיוחד בסוף סמסטר. שנית, לא חברים, זאת לא צנזורה. והנה אסביר, אבל קודם אסביר במה אני לא הולך להתעסק:

אני לא הולך להתעסק בשאלה האם ההצגה שקשורה למחבל או הסרט על יגאל עמיר ראויים. למה? שתי סיבות. ראשית, כי זה לא באמת רלוונטי לדיון הזה. שנית, כי בניגוד לכל מי שלימד קטגוריה או סנגוריה על היצירות האלו, אני לא מתכוון לדבר על הצגה או סרט שלא ראיתי ואני לא באמת יודע מה הולך בהם. תעשו לי טובה, מתקציר על כריכה אחורית של ספר אי אפשר להבין באמת את העלילה, אז בטח שלא מדיווחים מהתקשורת. הדבר השני שאני לא הולך להתעסק בו הוא כל מיני אמירות של גרבוזים וקוטלרים למיניהם. למה? כי זה לא מעניין. בסדר, הבנו, יש שמאלנים שמתנשאים על ימנים. זה לא מעניין. יש המון ימנים מטומטמים שרוצים שאני אעשה רילוקיישן לעזה, אתם לא רואים אותי מזדעזע מזה בכל פעם מחדש. יש דושבאגים בשמאל ויש בימין, זה לא אומר כלום על כל השמאל או הימין, זה לא מעניין וזה לא מוכיח שהטענות של אחד הצדדים נכונות. אפשר לסיים עם הסאגה המטומטמת הזו? תודה. עוד דבר שאני לא אעסוק בו הוא מימון ממשלתי של תרבות, כי אין לי דעה לגמרי מגובשת בזה וכל מה שאני יכול להגיד זה שהוא לא מנוהל מאוד בחוכמה מהרגע שהוא מגיע למוסדות התרבות.

אז עכשיו בואו נתעסק בענייני צנזורה: זו לא צנזורה. הנה ההגדרה המילונית לצנזורה: "כל מעשה של ביקורת, פיקוח או הגבלה המונעים פרסומם של דברים או מגבילים את חופש הביטוי" (מתוך אתר רב-מילים). לא יודע איך לבשר לכם את זה, אבל אי-מימון ממשלתי לא נכנס בהגדרה הזו. אף אחד לא אסר על הצגת ההצגה או הסרט באופן כללי, אלא הייתה קביעה שכסף ציבורי לא יממן את זה. ברור, זו החלטה פוליטית גרידא והיא התקבלה באופן עקום והכל, אבל זו לא צנזורה. אז נכון, קשה להציג הצגה או סרט כשצריך לממן את ההצגה הזו בעצמך, אבל מצד שני יש מספיק תיאטראות שוליים שלא מקבלים שקל מהממסד שמצליחים לעשות את זה. אז די. תתלוננו על צנזורה כשמירי רגב או מי מטעמה יגיעו עם שופל להרוס את התיאטרון או הקולנוע שמציגים את ההצגה או הסרט.

אבל, מצד שני, אי אפשר לדרוש אי-מימון בגלל כל שחקן שלא רוצה להופיע בשטחים בגלל שהמסים של תושבי השטחים מממנים תרבות. קודם כל, כמו שניסח זאת יפה יונתן ברק, זכותו של שחקן מסוים שהוא לא רוצה לשחק במקום מסוים. אני מתוך פרינציפ לא נוסע לבית שאן. למה? כי חם שם, אין שם שום דבר מעניין וזה מזכיר לי יותר מדי את הנסיעות לשירות הצבאי (גילוי נאות: כותב שורות אלה שירת בבקעת הירדן במשך שלוש שנים, סבל מכל רגע והוא בעד למסור את המקום הלוהט הזה לכל מי שיהיה מוכן לקחת, העיקר שלא יחזור לעשות שם מילואים). אם אני אהיה שחקן (אני לא, אל חשש), זכותי להגיד לתיאטרון שזין אני נוסע לבית שאן ושימצאו לי שחקן מחליף. אם היכל התרבות באריאל יעלה הצגה מקורית, זכותם של השחקנים להחליט שהם לא נוסעים להופיע בתל-אביב. עכשיו אני רק צריך שיעלו באריאל הצגה מקורית וששחקנים בה יסרבו להופיע בתל-אביב כדי שאני אוכל להוכיח שאני לא מדבר היפותטית ושאני באמת תומך בזכותם לעשות זאת. שנית, כי שחקן הוא לא עובד ציבור. נכון, המוסד שבו הוא עובד מתוקצב בין השאר מהמדינה, אבל ממש לא רק. יש תרומות, כרטיסים שהצופים קונים, ויש גם תיאטראות שמצליחים לסיים עם מאזן מאוזן ואפילו רווחי. בקיצור, זה לא רק המסים שמממנים לשחקן את המשכורת. שלישית, להזכירכם, העניין הזה של המסים הוא דו כיווני. הרי הממשלה משקיעה לא מעט כסף בשטחים, וחלק מהכסף הזה בא מהשחקנים. המימון של ההתנחלויות אגב, לפי מה שעולה מנתונים שונים, יותר גדול ממה שהולך לתקציב התרבות. אז קודם כל, לדרישה שלכם שכל מי שבמשכורתו יש תערובת של כספי מסים יעשה כל מה שתגידו לו היא מגוחכת, ודבר שני אם כבר החלטתם ללכת איתה, אז ללכת נגד המוסד שהאדם אחד ממקימיו כדי לסחוט אותו? מה אשמים כל עובדי התיאטרון הזה? אם החליטו שמממנים תרבות ואם החליטו שלמוסד מסוים מגיע מימון כזה, אז אי אפשר לדפוק את כל המוסד בגלל שחקן אחד סורר. זו אמנם לא צנזורה, אבל זו בריונות. החלטה על אי מימון מוסד כלשהו צריכה להיות מקצועית ולא פוליטית, ובטח שלא לשמש כאיום על שחקנים בודדים.

ולסיום, עוד מילה על חופש הביטוי: חופש הביטוי אומר שזכותכם להגיד את מה שתרצו להגיד כל עוד אין בכך הסתה לאלימות, תמיכה בטרור וכיוצא באלה. זה ממש לא אומר שאני חייב להקשיב לכם. מעבר לזה, זה לא אומר שאני חייב לספק לכם את הבמה. זה אולי אומר עליי באופן אישי דברים לא טובים, אבל אין פה פגיעה בחופש הביטוי. חופש ביטוי אומר שלא מונעים מכם להתבטא. כלומר, חופש הביטוי מאפשר לי לכתוב את הפוסט הזה. חופש הביטוי מאפשר למגיב שלא אהב את מה שכתבתי לכתוב לא רק את דעתו העניינית אלא גם מה הוא חושב עליי. זכותי להחליט שאני לא חייב לקרוא את זה אצלי בבלוג ולמחוק את זה. כן, יש בזה אלמנטים של צנזורה, אבל זו לא פגיעה בחופש הביטוי. למה? כי זכות המגיב הזה לפתוח בלוג משלו ולכתוב שם מה הוא חושב עליי, כל עוד הוא לא נגרר לענייני דיבה. פגיעה בחופש הביטוי תהיה אם אני אמנע ממנו להגיב לדבריי באופן מוחלט ובכל מקום, או לכל הפחות אגזור עליו סנקציות קשות בגלל שהוא אומר את זה.

תודה שקראתם, אנחנו נתראה שוב ביולי.