למרבה המזל, נתניהו החליט שהוא לא רוצה להרוס את המדינה לגמרי תוך פחות משנה, ולכן הוא הסתפק בכך שהעביר את חוק מופז ואת חוק המקרקעין, ודחה נכון לעכשיו את ההצבעה בעניין החוק הביומטרי. למרבה הצער לא במספיק זמן.

הרשו לי שנייה לעזוב את הבעיות של המאגר הביומטרי, ומי שמעוניין בכל זאת לקרוא על כך מוזמן לקרוא את הפוסט הקודם.

מה שאני רוצה לדון פה זה איך השיטה הדפוקה של הבחירות והממשל אצלנו הביאו אותנו למצב של היום, בו כולנו כתבנו מילים אחרונות בתקווה שאיזשהו חבר כנסת יקרא אותן ויבין.

שימו לב כמה הצביעו בעד הרעיון המטומטם של מאגר ביומטרי בקריאה הראשונה:

1. אבי דיכטר - המנותק של המדינה.
   
2. אמנון כהן - אחרי הרעיון הגאוני של חסימת אתרי אינטרנט לציבור מבלי שיבקש אישור (מה שאומר בעצם שהמדינה תדע לאילו אתרים אתם נכנסים), לא קשה להאמין שהוא יצביע גם בעד חוק כזה.
   
3. נסים זאב - מה? פלורליסט כמו נסים זאב בעד חוק שימוטט את הדמוקרטיה? לא מפתיע, הא?
   
4. אריה אלדד - חבל, דווקא תפסתי ממנו בהתחלה חבר כנסת טוב וחכם. נראה שההשכלה לא הפריעה מעולם לאיש להישאר אידיוט.
   
5. מאיר שטרית - יוזם החוק שהוכיח לנו יותר מפעם אחת שיש דבר כזה איי.קיו שלילי. אם הוא היה אומר לי שאחד ועוד אחד שווים שניים, הייתי הולך ישר לבדוק במחשבון ליתר ביטחון. ככה שאם הוא אומר שזה בטוח, אני קודם כל מפקפק.
   
6. שלמה "נגוסה" מולה - לא מכיר, אבל אין ספק שעם ההצבעה הזו לקהילה האתיופית הוא לא עשה טוב.
   
7. איתן כבל - אני מניח שמי שהיה ראש מחנה ברק בפריימריז שהחזיר אותו (את ברק) לפוליטיקה, יכול להצביע בעד כל טמטום שבעולם.
   
8. יוחנן פלסנר - גם לא מכיר, אבל אני מתחיל לחשוד שמהליכוד והעבודה הצטרפו למפלגת קדימה בעיקר מטומטמים.
   
9. מגלי והבה - עוד חבר במצעד המטומטמים של קדימה.
   
10. רובי ריבלין - מי שביקש מראשי רשויות לקרוא רחובות על שמו של כהנא, יכול לתמוך בהכל.
    
11. יצחק אהרונוביץ - מה, אתם בכוח מנסים לתת לנו בדיחות על זה שישראל ביתנו מתנגדת לדמוקרטיה?
    
12. שי חרמש - נו, בסדר, הקדימאים מטומטמים. עוד כמה נדוש בזה?
    
13. אברהם מיכאלי - וואו, כמה מפתיע. ש"סניקים נגד הדמוקרטיה.

זהו. אלו חברי הכנסת שהצביעו בעד החוק בקריאה ראשונה, ובכל זאת הוא עבר. רק שלושה עשר אנשים הצביעו בעד, ובכל זאת הוא עבר. אני לא יודע כמה היו שם באופן כללי, אז נעבור על המספרים הידועים לנו: לכל היותר היו 12 מתנגדים, ואולי כמה נמנעים. בואו נסגור על ארבעים ח"כים שהיו שם. נראה לכם הגיוני שכשיש ארבעים חברי כנסת בכלל יהיו הצבעות? שליש מחברי הכנסת מגיעים, ועם זה פשוט מקיימים הצבעות. הרוב שמשיגים בהצבעות כאלה הוא אפילו לא רוב מתוך רוב. מדובר ברוב מתוך מיעוט, שעלול לא לשקף בכלל את הצבעת הבוחרים. על פי החוק, אם נוכחים במליאה שלושה ח"כים, ושניים יצביעו בעד, ההצעה תעבור. נכון אבסורדי?

אי לכך, הצעה ראשונה של הפוסט: הצבעות על חוקים יקוימו רק אם בכנסת נוכחים לפחות ששים מחברי הכנסת, כך שרוב חברי הכנסת ינכחו במליאה ויהיה ייצוג יותר מדוייק לרצון העם. במידה ויהיו פחות, יתקיימו דיונים בלבד בנושאים השונים, מבלי להצביע באותם נושאים. במצב הקיים, שטרית יכול לנצל את הגמישות המטרידה כדי לקיים מחטפים לחוקים שהוא יודע שתהיה עליהם ביקורת ציבורית רבה.

אבל בואו נניח שבקריאה הראשונה נכחו ששים או יותר חברי כנסת. זה אומר שלכל הפחות שלושים וחמישה ח"כים הצביעו נמנע, ושבעד ההצעה הצביעו פחות מ-22% מהנוכחים, במקרה הטוב. אם ניקח שוב כדוגמא את המצב של שלושה ח"כים במליאה, לו אחד יצביע בעד ושניים יצביעו נמנע, החוק יעבור, למרות שבעצם רק 33% הצביעו בעד. נראה לכם הגיוני?

אי לכך, הצעה שנייה: בפריימריז או בבחירות לרשויות מקומיות, במידה שאיש מהמתמודדים לא מקבל לפחות 40% מהקולות, יוצאים לסיבוב שני בהתמודדות שני המובילים. כך גם פה: הצעה שלא תזכה ללפחות 40% בעד או ל-40% נגד, לא תתקבל ולא תידחה. היא תזכה לסיבוב נוסף בעוד זמן מסויים, בו לחברי הכנסת בעלי העמדה יהיה זמן לנסות לשכנע את הנמענים לבחור צד זה או אחר. במידה ושוב לא תהיה הסכמה, שוב ההצעה תועבר לדיון נוסף בעוד כמה זמן. אני באופן אישי מציע חודש, אבל יכול להיות שעדיף יותר או פחות. הגיע הזמן לשים קץ לשטות הזו שלא סופרים את הנמנעים. המצב צריך להיות שמי שפירוש ההצבעה "נמנע" הוא שלמצביע אין את כל הכלים והידע על מנת לשפוט לצד זה או אחר, ושדרוש לו מידע נוסף טרם יחליט.

כעת לעוד חלק מהמחטפים של שטרית: כיו"ר ועדת המדע והטכנולוגיה, הוא אישר את העברת החוק להצבעה כשהוא היה היחידי שנמצא בה. למעשה, גם בוועדות שבהן נכחו ח"כים נוספים הוא התנהג כדיקטטור, אבל נגד זה אין לי הצעה טובה יותר מבחירות אישיות. נראה לכם הגיוני שאדם יחיד שמכהן כיו"ר הוועדה פשוט יעביר את העניין רק כי הוא יכול? לכן, כמו במליאה, גם פה אני מציע שיהיה צורך בחמישים אחוזים לפחות מחברי הוועדה שיהיו נוכחים כדי בכלל להחליט אם מעבירים או לא, וגם צורך בלפחות 40% מכלל המצביעים בעד או נגד כדי לקבל החלטה. אמנם זה נראה בעייתי מעט, מאחר ולוועדות מזמינים מומחים ונציגים, אבל זה מחיר פעוט יחסית שניאלץ לשלם על מנת להימנע ממחטפים ומהתנהגויות לא דמוקרטיות כאלה, וזה גם יביא לדיון מקיף או רציני. אני גם בטוח שהמומחים והנציגים לא יתנגדו לבוא שוב כדי לקדם את עמדתם.

לתשומת לבכם: אני לא בעד ענייני המינימום האלו כדי למנוע מחוקים כמו המאגר הביומטרי לעבור. אני מציע את זה, כי חוקים, אפילו הטובים ביותר, צריכים לעבור בצורה דמוקרטית ולשקף את עמדות הרוב, ולא את עמדות הרוב בעד העמדה שנוכח בכנסת. סביר להניח שחוקים מהסוג הזה יצטרכו לעבור כמחטף כי יש לנו חברי כנסת אינטרסנטים ומגעילים שחושבים בעיקר על התחת של עצמם, אבל צריך להיות הוגן ושוויוני כלפי כולם, גם כלפי אלו שאנחנו אוהבים.

והנה מה שסיכמנו עד עתה שצריך בשיטת הבחירות והממשל החדשה:

1. בחירות אישיות, למען נוכל להעיף חבר כנסת שלא מתפקד על ידי כך שלא נבחר בו שוב, במקום לפגוע רק במפלגות שלא מתפקדות באופן כללי.
   
2. מעבר ל"חוק הנורווגי", לפיו חבר ברשות המחוקקת שעובר לרשות המבצעת מוותר על מקומו ברשות המחוקקת ואת מקומו תופס הבא בתור. זאת על מנת שראש הממשלה לא יוכל לאיים על שרים פיטורים אם לא יצביעו לחוק שלו, ולהגביר את אפקט הפרדת הרשויות.
   
3. צריך להביא למצב שראש הרשות המבצעת בוחר את שריו בלי התחשבות בשיקולים פוליטיים, אלא כמעט רק בגלל כישוריו של האיש. לזה אפשר להגיע על ידי שילוב של החוק הנורווגי וחזרה לימים בהם ראש הממשלה נבחר בנפרד (אך הפעם הוא לא צריך אישור של הכנסת אלא הוא ראש הממשלה נקודה). כמו כן על אישור השרים להיות לכל שר בנפרד ולא לכל הממשלה כיחידה אחת.
   
4. במידה וראש הממשלה המכהן לא יכול להמשיך בתפקידו, ממלא מקומו מקבל באופן קבע את תפקיד ראש הממשלה והוא מנהל את המדינה עד לתאריך הבחירות שנקבע.
   
5. הגבלה של מספר השרים בלי שום התגמשות, על מנת לא ליצור ממשלות מנופחות שמבזבזות כסף ולא מסוגלות לזוז כמעט.
   
6. כפי שאמרנו היום: צורך בלפחות 60 חברי כנסת נוכחים כדי לקיים הצבעה ובלפחות 40% מהקולות לצד כלשהו על מנת שההצעה תתקבל או תידחה, ובמידה ולא היה מצב כזה ההצעה תגיע לסיבוב נוסף עד שתתקבל החלטה. אותו דבר עם ועדות הכנסת, תוך התייחסות ללפחות חצי מחברי הוועדה נוכחים, ובמידה ולא יתקיים דיון בלבד, ללא החלטה אם להעביר את החוק הלאה או לא. כל זאת על מנת שלא יוכלו להעביר חוקים במחטפים.

לילה טוב.

נ.ב. זה אחד הרעיונות הראשונים שאני מציע מבלי לדעת אם הוא קיים גם במדינות אחרות. גם אם לא, יש דברים שבהם להיות הראשונים זה דווקא טוב. למנוע מחטפים, לדוגמא, שטרית, זה משהו שלא כל כך רע להיות הראשונים לעשות, בניגוד למאגר שלך.

והרי עוד משהו שעם חוק קטן שמהווה חלק משיטת הממשל שלנו יכול להיעלם לנו מהעיניים.

כולנו יודעים כמה קיטרנו ועודנו מקטרים על העובדה שביבי הקים את הממשלה המנופחת ביותר בתולדות המדינה: שלושים שרים ושבעה סגני שרים. נתניהו אינו היחיד שמנפח ממשלות מעבר לנדרש: אולמרט עשה את זה (25 שרים), שרון עשה את זה (25 שרים בממשלתו הראשונה ו-23 שרים בשנייה) ועוד רבים וטובים משני עושי הנזק הללו ומעושה הנזק שמוזכר אחרון שכמעט לאף אחד אין אומץ להודות שהוא לא היה כזה מוצלח כמו שעושים ממנו. הטענות המירביות כלפי נתניהו הן פחות על הממשלה עצמה, ובעיקר על העובדה שהוא ביקר את אולמרט על ממשלתו המנופחת, ולאחר מכן הקים ממשלה מנופחת עוד יותר. אבל כולם יודעים שאצל נתניהו מדובר באחד בפה, אחד בלב ואחד בכיס.

בקיצור, ראשי הממשלות בגלל כל מיני הסכמים קואליציוניים למיניהם, מבזבזים את כספנו על שרים בלי תיק או על שרים לענייני מרמלדה.

אמנם מה שהצעתי עד כה בשיטת הבחירות אמור להדוף את התופעה הנלוזה הזו ולו במעט, אבל בגלל שעדיין ראש הממשלה זקוק לכנסת כדי להעביר כל מיני דברים, הוא עדיין יזדקק להסכמים כלשהם על מנת להעביר את חוקיו. אמנם בארצות הברית כבר היה מצב שרונלד רייגן הרפובליקני היה נשיא כשבקונגרס היה רוב דמוקרטי והוא הצליח להחזיק יפה מאוד, אבל רייגן ככל הנראה היה מספיק מוכשר כדי לגרום לקונגרס לתמוך בו. אצלנו כבר אין כל כך ראשי ממשלה מוכשרים, אלא בעיקר פוליטיקאים ממולחים שעושים בעיקר נזק.

בקיצור, צריך להגביל את מספר השרים.

נשמע מפליא אבל במדינתנו הנחמדה כבר חשבו על זה, וטרם נתניהו החל את הקדנציה הראשונה שלו כראש ממשלה החליטו להגביל את מספר השרים ל-18. נתניהו אולי איכשהו הצליח לעמוד בזה כשהרכיב את הממשלה, אבל בגלל שהוא ניחן בכשרון תמרון אך לא ממש בכשרון פוליטי (אחרת לא היה צריך לאיים על שריו שיצביעו בעד החוקים שלו) נאלץ להגביה את הרף ל-21 שרים. ברק היה אפילו כושל יותר ממנו והיה צריך עוד שרים, והחוק תמיד התגמש בשבילם.

למה? כי בארץ חלם דנים בחוק הזה כל בחירות מחדש אם בכלל, במקום לקבוע חד וחלק שאם אין לראש הממשלה מספיק כישרון בשביל לבנות קואליציה ממספר השרים או שנותנים למועמד שיש לו סיכוי מספיק גבוה לנסות להרכיב ממשלה, או ללכת לבחירות חדשות.

כאן נטענת הטענה המוצדקת: בחירות עולות כמיליארד וחצי שקל למדינה, זו התאבדות לעשות בחירות חדשות.

קודם כל, אם מדינת ישראל תעשה מה שעשו כמעט בכל העולם ותבטל את יום החופשה ביום הבחירות (ותתן אפשרות להצביע לוא דווקא במקום המגורים, למען אלה שעובדים הרחק מביתם), היא תחסוך לעצמה הרבה מאוד כסף.

דבר שני, סביר להניח שלא נגיע לבחירות שניות. למה? העם אמנם נראה טיפש אבל הוא לא: יותר אנשים הצביעו לליכוד מאשר לביבי, ויותר אנשים הצביעו לקדימה מאשר ללבני. שימו לב שמצביעי העבודה הראו למפלגה הזו מה קורה למפלגה שכמעט כולם בה בוגדים באמון הציבור.

בקיצור, אם מפלגות שנעשה איתן משא ומתן קואליציוני ייתפסו כסחטניות ותאבות כוח לקראת הבחירות השניות, הן ישר יורידו בדרישות, כי עדיף מעט כוח על שום כוח. כלומר שישראל ביתנו לא תדרוש חמישה תיקים, היא תסתפק בשניים, כי אחרת היא עלולה להכשיל את המשא ומתן ולהיות האחראית על הבחירות המוקדמות בכמעט ארבע שנים ממועדן, דבר שאף מפלגה לא רוצה לעצמה.

בקיצור, צריך להגביל את מספר השרים ל-18 מקסימום, ולא לאפשר לתת למישהו להיות שר בלי תיק טרם כל התיקים הקיימים מאויישים, למען לא יקרה שוב מה שקרה עם משרד הבריאות.

והנה מה שסיכמנו עד עתה שצריך בשיטת הבחירות החדשה:

1. בחירות אישיות, למען נוכל להעיף חבר כנסת שלא מתפקד על ידי כך שלא נבחר בו שוב, במקום לפגוע רק במפלגות שלא מתפקדות באופן כללי.
   
2. מעבר ל"חוק הנורווגי", לפיו חבר ברשות המחוקקת שעובר לרשות המבצעת מוותר על מקומו ברשות המחוקקת ואת מקומו תופס הבא בתור. זאת על מנת שראש הממשלה לא יוכל לאיים על שרים פיטורים אם לא יצביעו לחוק שלו, ולהגביר את אפקט הפרדת הרשויות.
   
3. צריך להביא למצב שראש הרשות המבצעת בוחר את שריו בלי התחשבות בשיקולים פוליטיים, אלא כמעט רק בגלל כישוריו של האיש. לזה אפשר להגיע על ידי שילוב של החוק הנורווגי וחזרה לימים בהם ראש הממשלה נבחר בנפרד (אך הפעם הוא לא צריך אישור של הכנסת אלא הוא ראש הממשלה נקודה). כמו כן על אישור השרים להיות לכל שר בנפרד ולא לכל הממשלה כיחידה אחת.
   
4. במידה וראש הממשלה המכהן לא יכול להמשיך בתפקידו, ממלא מקומו מקבל באופן קבע את תפקיד ראש הממשלה והוא מנהל את המדינה עד לתאריך הבחירות שנקבע.
   
5. כפי שאמרנו היום: הגבלה של מספר השרים בלי שום התגמשות, על מנת לא ליצור ממשלות מנופחות שמבזבזות כסף ולא מסוגלות לזוז כמעט.

יום טוב.

נ.ב. קובי מידן מתבקש להפסיק להטיף לנו לחסוך בחשמל, לאור העובדה שבמדינה שלנו לא בדיוק עוזרים לחסוך בחשמל עם המעבר המוקדם לשעון חורף.

לפני שאתחיל, הרי הערה קטנה:

היום בתוכנית "זהבי עצבני" הוקרא פקס ששלחתי לשם על כך שיש צורך בבחירות אישיות על מנת שנוכל להעיף לכל הרוחות חבר כנסת שהתועלת הצומחת ממנו נמצאת ביחס הפוך לאגו שלו. זהבי אמר בתגובה שאם זה יקרה ממאה ועשרים חברי כנסת יישארו לנו רק עשרים. תמיד נחמד לשמוע ממנו מילים אופטימיות.

וכעת, כמו שאני עושה פה מדיי פעם: למה שיטת הבחירות שלנו דפוקה ואיך אפשר לתקן את זה.

היום נתעסק במה שגורם לרוב הפוליטיקאים לרצות לשנות את השיטה הוא חוסר היציבות הקיימת השלטון והעובדה ושפעם בשנתיים אנחנו הולכים לבחירות. לפני הכל אצטט משפט מהסרט "מתים על החיים" על מרבית חברי הכנסת שפועלים למען שינוי השיטה: עשיתי אמבטיות יותר עמוקות מהם. למעשה, ראיתי שלוליות עמוקות מהם. ומדוע, אתם שואלים?

פשוט מאוד: כי חוסר היציבות זה הדבר היחידי שהם מתעסקים בו, במקום להסתכל על התמונה הכוללת ששיטת הבחירות הקיימת גורמת לה: היא מאפשרת שחיתות, דיקטטורה של ראש הממשלה בתוך ממשלתו, גורמת לכך שלא פעם שרים שכשלו חוזרים לתפקידם ועוד הרבה דברים שדנתי בהם פה בהזדמנויות שונות. אבל הרבה אנשים לא מקשרים בין העובדה שהמערכת שלנו פועלת עקום ובין שיטת הבחירות והממשל שלנו. למה את אותם אנשים אני לא מאשים בשטחיות? פשוט, כי זה לא מתפקידם לראות את התמונה הפוליטית הכוללת, או לפחות תמונה קצת יותר רחבה (בעיקר כי הציבור לא מודע לעובדות שנבחרי הציבור כן מודעים להן), לעומת זאת זה כן תפקידם של חברי הכנסת.

חברי הכנסת מנצלים את העובדה הזו, ובמקום לעשות משהו אמיתי שיפתור מכלול של בעיות שנובע מהשיטה, הם מעדיפים לכבות שריפות ולדאוג ליציבות השלטון בלבד. וזה משתלם: מי, חוץ ממי שקורא פה בבלוג ועוד כמה אלפים בודדים אם לא מאות בודדות של אנשים יבינו שהשלטון ממשיך להיות דפוק בגלל שהשיטה לא קיבלה טיפול שורש?

אבל למרות זאת, זה לא אומר שהשיטה אליה אני שואף ואליה אני מנסה להגיע לא צריכה לכלול דרך כלשהי לשמור גם על יציבות השלטון.

בואו שנייה נחלק את שנות המדינה שלנו (61) בארבע (ארבע שנים שאמורות להיות לכל כנסת ולכל ממשלה): 60 לחלק ל-4 שווה 15. מאחר שאנחנו בשנה ה-61, היינו אמורים להיות עכשיו בתחילת הכנסת ה-16. אנחנו כיום בתחילת הכנסת ה-18, כלומר שאנחנו שתי כנסות יותר ממה שאנחנו אמורים להיות. בממוצע כל כנסת מחזיקה קצת יותר משלוש שנים.

והממשלות? בכלל מפחיד. עקרונית היינו אמורים להיות בתחילת הממשלה ה-16, אבל אנחנו בתחילת הממשלה ה-32. כלומר שהיו פי שתיים ממשלות ממה שהיו אמורות להיות. בממוצע כל ממשלה מחזיקה פחות משנתיים.

זו בדיחה עצובה שפוגעת מאוד במדינה.

עכשיו בואו נסתכל שנייה על ארצות הברית, אחותנו הגדולה שבזמן האחרון אנחנו לא אוהבים אותה כל כך: במשך 233 שנות קיומה היו בה 43 נשיאים וה-44 במספר התחיל את כהונתו לא מכבר. בממוצע כל נשיא מכהן חמש שנים. בארצות הברית מעולם לא הוקדמו הבחירות לנשיאות, וזה למרות שארבעה נשיאים נרצחו, כמה מהם מתו במהלך כהונתם ואחד מהם אף התפטר (רק אחד), ובכל זאת מעולם לא הוקדמו הבחירות לנשיאות. כמו כן שימו לב לעובדה שלמרות שדה יורה הקונגרס לא יכול להדיח את הנשיא, דה פקטו הוא בהחלט יכול: במידה והקונגרס לא מאשר את תקציב המדינה והנשיא לא מצליח לבנות אחד חדש עד לתחילת שנת הכספים הבאה, הוא מחוייב להתפטר. כלומר שבעצם הקונגרס לא יכול לפטר את הנשיא, אבל הוא יכול להכריח אותו להתפטר. דבר זה עד היום לא קרה, אך גם אם דבר כזה יקרה הבחירות לא יוקדמו.

איך זה קורה? שיטת סגן הנשיא: במידה והנשיא אינו יכול להמשיך ולמלא את תפקידו, סגן הנשיא מחליף אותו עד לבחירות הבאות (תיאודור רוזוולט, הארי טרומן, לינדון ג'ונסון וג'רלד פורד הם רק חלק מסגני הנשיא שנהפכו לנשיאים בגלל השיטה הזו). סגן הנשיא לא זוכה לתואר "הנשיא בפועל", אלא הוא מושבע לתפקיד הנשיא והוא מוכרז כנשיא הבא של ארצות הברית.

אצלנו לעומת זאת, אם ראש הממשלה לא יכול להמשיך בתפקידו אם מפאת התפטרות (בערך כולם), מוות בעת כהונה (לוי אשכול), הדחה (יצחק שמיר ובנימין נתניהו), רצח (יצחק רבין) או מסיבות אחרות (אריאל שרון) לעתים ניתנת לאחד מחברי הכנסת הסמכות מהנשיא להרכיב ממשלה ולפעמים פשוט הולכים לבחירות מוקדמות. שוב.

בפוסט הקודם שעסק בשינוי השיטה, אמרתי שצריך לחזור לימים בהם ראש הממשלה נבחר באופן ישיר. הדבר קודם כל מסתדר עם הרעיון של הבחירות האישיות. דבר שני הוא גם מסתדר עם מה שאני רוצה להציע פה:

אני ממש לא מעוניין לבטל את רעיון הצעת אי האמון. לכנסת צריכה להיות את היכולת להצביע למען הדחת ראש ממשלה לא ראוי. אבל זה ממש לא אומר שצריך להקדים את הבחירות כל הזמן. אז מה עושים? זוכרים את פרס ואולמרט? פרס נהפך לראש ממשלה בפועל לאחר רצח רבין ואולמרט נהפך לראש ממשלה בפועל לאחר האירוע המוחי (אירוע שמאיר שטרית לא יזכה לחוות לעולם, וחבל שכך). למה? כי ראשי הממשלה מינו אותם לממלאי מקום ראש הממשלה. עכשיו דמיינו לכם שהדבר לא היה גורם לנו ללכת לבחירות, אלא לסבול אותם עד מועד הבחירות הבאות שנקבע. אני יודע שזו מחשבה מזעזעת, אבל שמתם לב שגם כשנפטרנו מפרס וגם כשנפטרנו מאולמרט קיבלנו את ביבי? אותי המציאות הזאת מזעזעת יותר.

הקיצר, הנה מה שאני אומר: ממלא מקום ראש הממשלה יקבל לידיו את תפקיד ראש הממשלה במידה וראש הממשלה הנוכחי לא יכול להמשיך למלא את תפקידו, עד למועד הבחירות שנקבע.

סביר להניח שכמה מכם חושבים "תראה, זה רעיון חביב למדיי, אבל מה יקרה במידה ובכנסת יושבים חבורה של אינטרסנטים מסריחים (אוי, שוב המציאות טופחת בפנינו) שידיחו גם את ראש הממשלה החדש וגם את זה שממלא את מקומו וכך הלאה וכך הלאה?"

תשובתי היא כזו: אין למה להדיח את כולם אחד אחרי השני מהסיבה הפשוטה שזה לא יקדם אותם לכיוון כיסא ראש הממשלה או לבחירות חדשות או לתפקיד של שר מסויים והם סתם יגרמו לנזק למדינה. חוץ מזה שאם אנחנו בשיטת הבחירות האישיות, הציבור יזכור יפה-יפה מי היו חברי הכנסת שהדיחו את ראשי הממשלה אחד אחרי השני ועזרו בדפיקת המדינה, וכך האנשים עלולים לא להצביע לאותם חברי כנסת. בשורה התחתונה: חברי הכנסת יעשו בכך רק נזק לעצמם.

שימו לב שדבר זה אומר שראש הממשלה יהיה חייב למנות ממלא מקום (בניגוד למה שעשה נתניהו בממשלתו הנוכחית מטעמים השמורים איתו ולדעתי הם תמוהים במידת מה).

בזאת נגמר לו פוסט נוסף שתפקידו להרכיב שיטת בחירות וממשל חדשה ומשופרת.

והנה מה שסיכמנו עד עתה שצריך בשיטת הבחירות החדשה:

1. בחירות אישיות, למען נוכל להעיף חבר כנסת שלא מתפקד על ידי כך שלא נבחר בו שוב, במקום לפגוע רק במפלגות שלא מתפקדות באופן כללי.
   
2. מעבר ל"חוק הנורווגי", לפיו חבר ברשות המחוקקת שעובר לרשות המבצעת מוותר על מקומו ברשות המחוקקת ואת מקומו תופס הבא בתור. זאת על מנת שראש הממשלה לא יוכל לאיים על שרים פיטורים אם לא יצביעו לחוק שלו, ולהגביר את אפקט הפרדת הרשויות.
   
3. צריך להביא למצב שראש הרשות המבצעת בוחר את שריו בלי התחשבות בשיקולים פוליטיים, אלא כמעט רק בגלל כישוריו של האיש. לזה אפשר להגיע על ידי שילוב של החוק הנורווגי וחזרה לימים בהם ראש הממשלה נבחר בנפרד (אך הפעם הוא לא צריך אישור של הכנסת אלא הוא ראש הממשלה נקודה). כמו כן על אישור השרים להיות לכל שר בנפרד ולא לכל הממשלה כיחידה אחת.


4. כפי שאמרנו היום: במידה וראש הממשלה המכהן לא יכול להמשיך בתפקידו, ממלא מקומו מקבל באופן קבע את תפקיד ראש הממשלה והוא מנהל את המדינה עד לתאריך הבחירות שנקבע.

שימו לב: כשאסיים לראות איך שינוי השיטה יכול לשפר את מצבנו וארכיב מערכת שתכיל את מה שאני טוען שיש בו צורך, השיטה לא תתפרסם פה אלא במגזין במה. לא לדאוג, קישור יצורף.

יום טוב.

נ.ב. לא שכחתי מאסף רמון. יהיה זכרו ברוך.