אני לא מבין. בחיי שאני לא מבין. הרי היו לנו שלוש שנים נהדרות לבד, למה עכשיו לחזור ולהיפגש? הרי אתה יודע שרק המחשבה עליך עושה לי בחילה, אז למה בכוח? נשבע שהגורם הראשון לרצון שלי לעבור מהמדינה הזו זה המחשבה שאתה תוכל לקרוא לי כמה שתרצה, אני לא אצטרך לראות אותך אלא דרך עדשת האקטואליה.

ולמי שלא מבינ/ה, זומנתי למילואים לראשונה מאז השחרור שלי. אם אתם קוראים ותיקים שלי, אתם יודעים שאני אוהב את צה"ל כמו שאוהבים את האקס/ית (ואני לא מדבר על המקרים האלו בהם נשארתם ידידים או לפחות בלי רגשות רעים. אני מדבר על המקרים שהתקבעו כנורמה הרגשית של הליך הפרידה, היינו שניכם מנסים לשרוף האחד לשנייה את הרכב), רק שבמקרה הזה מדובר באקס/ית שמתעקש/ת להישאר ידידים. את צה"ל כמובן זה לא מעניין, וזומנתי לשבועיים מילואים, ועוד באמצע הסמסטר כשאני פרילאנסר, ככה שהלקוחות לא ממש חייבים להתעניין בעובדה שאני במילואים.

"בסדר", בטח תגידו, "הזמנים קשים, צריך עוד כוחות". אני לא לוחם וזה אימון. "בסדר", תגידו, "אבל יש לך תפקיד חשוב". כל כך חשוב שהסמג"ד שלי קבע שאני פספוס של צה"ל מרוב שיכולתי לעשות דברים קצת יותר טובים מלשבת במשרד ולהדביק גזרי נייר על בריסטולים באמצעות סלוטייפ (הייתה לזה משמעות ביטחונית כלשהי, אבל זה עדיין להדביק גזרי נייר על בריסטולים באמצעות סלוטייפ). "בסדר", תגידו, "אבל צריך שם גם אנשים מוכשרים שינהלו את העניינים". אז קודם כל, ניהלתי את העניינים בדיוק חודש. דבר שני, אני מסכים שלא כדאי לשים בתפקידים האלו רק אנשים כמו מיקי זוהר (תודו שהדבקת גזרי נייר על בריסטולים באמצעות סלוטייפ יכולה להיות תרפיה מעולה לדביל הזה), אבל אי אפשר פשוט למצוא מישהו שהוא סתם לא מטומטם ולעזוב אותי בשקט (וכן, אני חושב שאני חכם. אני שמאלני אז זכותי להתנשא)? בקיצור, צה"ל יכול להסתדר מעולה בלעדיי ויהיה מאוד נחמד אם יבינו את זה שם וישחררו את התקן שאני תופס לטובת מישהו שלא שונא את ערימת הביורוקרטיה במדים שנושאת בשם "צבא ההגנה לישראל".

"בסדר", תגידו (כמה עוד תגידו?!), "מילואים זה דווקא נחמד". אז אני יודע שזה רק היום הראשון שלי ושהמצב עוד יכול להידרדר, אבל בינתיים זה כיף כמו שמיכת סקביאס. נכון, זה פחות גרוע מהצבא הסדיר, אבל זה עדיין בא בטוב כמו סרטון הוצאה להורג של דאע"ש לפני השינה. אה, ואם זה לא מספיק, אז המילואים שלי בבקעת הירדן. נשבע שאם עושים פה עוד מלחמה בקיץ אני פותח בנוהל התאבדות. עברתי את זה שלוש פעמים ואפילו גלידה לא קיבלתי, ככה שממש לא דחופה לי הפעם הרביעית.

עוד חוויות קסומות מהמילואים בימים הקרובים.

אני בטוח ששמעתם על כוכב הלכת קפלר 452b, שלפי נאס"א ככל הנראה יש בו תנאים מאפשרי חיים, ולפיכך ייתכן שאכן יש בו חיים. זה לא ממש עוזר לנו בחיים, בהתחשב בעובדה שהוא נמצא במרחק של למעלה מאלף שנות אור מאיתנו, אבל בואו נתעלם מהנתון הזה. למה? כי זה יאפשר למפגש הבא בין שגרירת כוכב הלכת (כן, שגרירה. למה? כי בא לי. החלטתי שגם שם יש זכרים ונקבות ושזו חברה מטריארכלית. מה תעשו לי?) לשר החלל דני דנון להתרחש:

דנון: (למזכירו) איך אני אמור לתקשר איתה?

מזכיר: לטובת כולנו עדיף שלא תתקשר איתה, אבל למה אתה מתכוון?

דנון: אני לא מדבר קפלר-בי-ארבע-חמש-שתיימית, והיא כנראה לא מדברת עברית. איך אנחנו אמורים לתקשר?

מזכיר: (קורא לשמיים) תודה לך, אלוהים. ניצלנו!

דנון: על מה אתה מדבר?

מזכיר: שום דבר.

שגרירה: (מוציאה מכיסה שני דגים קטנים. נותנת אחד לדנון ואחד למזכיר. מסמנת על אוזנה)

דנון: מה היא רוצה?

מזכיר: אני לא בטוח.

שגרירה: (מצביעה על הדגים, לאחר מכן מצביעה על אוזנה)

דנון: היא רוצה שנעשה מהדגים האלו עגילים בשבילה? זה לא קצת אכזרי?

שגרירה: (מיואשת. שולפת את "מדריך הטרמפיסט לגלקסיה" של דאגלס אדמס)

מזכיר: עכשיו הבנתי. תעשה כמוני. (שם את הדג באוזנו)

דנון: תגיד לי, אתה מפגר? מה אתה תוקע דגים באוזניים? אתה יודע אלו מחלות זה עושה?

מזכיר: זה דג בבל, שים את זה באוזן ואז תוכל להבין מה היא אומרת.

דנון: איזה דג?

מזכיר: אני לא הולך להסביר לך את כל הרפרנס הזה עכשיו. פשוט שים את זה באוזן.

דנון: שיהיה. (שם את הדג באוזנו) זה פועל?

שגרירה: ברכות לך, תושב כדור הארץ. אני דיזה, שגרירת כוכב הלכת לדונה.

דנון: איזה כוכב?

דיזה: קפלר b452.

דנון: אז למה קראת לו "לדונה"?

דיזה: כי ככה אנחנו קוראים לכוכב הזה.

דנון: (למזכיר) אם קוראים לכוכב "לדונה", למה בנאס"א אמרו לי שקוראים לו "קפלר b452"? הם שיקרו לי כי אני ישראלי?

מזכיר: סביר להניח שהם לא ידעו איך בני הכוכב קוראים לו.

דנון: אז למה הם לא שאלו?

דיזה: (למזכיר) למה אני מדברת איתו?

דנון: זה כי אני דני דנון, שר החלל של מדינת ישראל.

דיזה: ומה זה אומר?

דנון: ממש שום דבר, אבל אם כבר אני אחראי על תחום החלל החיצון אז אני האדם הראשון שצריך לפגוש אותך.

דיזה: למה זה מגיע לי?

דנון: כי נתניהו היה חייב לתת לי משהו. (למזכיר) הבאת מבנט את הכד עם השם של אשבעל בן בדע?

דיזה: מה?

דנון: זה כדי שתראי שמדינת ישראל היא מדינה יהודית ושהיינו פה קודם.

דיזה: אבל למה אמור להיות אכפת לי מזה?

דנון: את לא פה כדי להתעסק בסכסוך הישראלי-פלסטיני?

דיזה: לא, באתי כדי לראות האם יש פה ישויות תבוניות כדי לבסס יחסים בין כוכבי הלכת שלנו.

מזכיר: אני מבטיח לך, גברתי, שהאיש הזה הוא לא דוגמא מייצגת לשום דבר.

דיזה: אני מאוד מקווה. עכשיו, מה זה הקטע של מדינות?

דנון: המדינה היהודית קמה כדי שהעם היהודי יהיה עם חופשי בארצו המובטחת וההיסטורית, מבלי לפחד מהשמדה.

דיזה: ואיך אתם מיישמים את זה?

דנון: מזהירים כל הזמן שההשמדה נמצאת מעבר לפינה.

דיזה: נשמע כיפי. אבל לא הבנת את השאלה שלי - מה זה מדינות? באופן כללי, לא רק המדינה היהודית.

דנון: אני לא מבין איזו סיבה יש לרצות לשמוע על מדינות שלא בהקשר של המדינה היהודית.

דיזה: מה אתה כן מבין?

דנון: ממש ממש מעט.

דיזה: (למזכיר) אתה אולי יכול להסביר לי?

מזכיר: מדינה היא יחידת שטח בה יש שלטון עצמאי על אוכלוסייה מסוימת, עם מוסדות וכל מיני כאלה. ההגדרה המשפטית למדינה היא ישות שיש לה שטח, אוכלוסייה, יכולת לנהל יחסי חוץ ויכולת לשלוט באופן עצמאי.

דיזה: וזה כמו פדרציה? שיהיה יותר קל לנהל את כוכב הלכת כולו?

מזכיר: לא ממש. יש ארגונים בין-מדינתיים, כמו האו"ם, אבל הוא דיי כושל. כל מדינה היא דיי יחידה בזכות עצמה ואין שלטון מרכזי לכדור הארץ כולו.

דיזה: אוקיי... והמדינות נמצאות בשלום זו עם זו?

דנון: חחחחחחח... היא אמרה "שלום". זה גס.

דיזה: תגיד, הוא אמיתי?

מזכיר: אנחנו לא בטוחים. בכל מקרה, התשובה היא שלא. כמעט כל מדינה נמצאת בשלום עם חלק מהמדינות, אבל במלחמה עם אחרות.

דיזה: ועל מה הן נלחמות?

מזכיר: על כל מיני דברים. היו פה מלחמות על נפט, על כסף, על שטח, על חוסר הסכמה דתית. רק עכשיו יש ארגון פסיכוטי שעורף ראשים של אנשים שלא מאמינים באותה דת וזרם כמו שלו. יש גם מדינה בשם צפון קוריאה, שאף אחד לא בטוח מאיזו סיבה היא נמצאת במצב מלחמה עם כל העולם.

דיזה: הבנתי, אז אתם עוד בשלב הזה.

מזכיר: איזה שלב?

דיזה: שעל כל שטות פה צריך ללכת מכות. זה בסדר, גם אנחנו היינו שם פעם, אבל זה פשוט לא מספיק תבוני בשבילנו. נראה לי שאנחנו נשלח הנה שוב שגריר עוד אלף-אלפיים שנה, במונחים של כוכב לדונה, כמובן.

מזכיר: (מצביע על דנון) זה בגללו, נכון?

דיזה: חלילה. אם זה היה בגללו הייתי צריכה להשמיד את כל כוכב הלכת. עכשיו, אני אצטרך את הדגים.

דנון ומזכיר: (מוציאים את הדגים מהאוזן. נותנים לדיזה)

דיזה: (מחווה תנועת פרידה. יוצאת)

דנון: שמעת את זה? אני לא הרסתי כלום הפעם!

מזכיר: מרשים ביותר, אדוני.

דנון: אני אלך להכניס את זה לקורות החיים שלי!

נתראה עוד אלפיים שנה.

כמו שכולכם בטח כבר הספקתם לשמוע, פיקוד הצפון מתריע שחזבאללה עלול לנסות ולפשוט על גבול הצפון או איזשהו תסריט אימה בסגנון הזה. אני אמנם לא השתייכתי לחיל המודיעין בזמן שירותי הצבאי (כך שלצערי מכתב הסרבנים לא פגע בגאוות היחידה שלי), וכך גם היום, ולכן אין לי גישה למקורות המידע של צה"ל, ובכל זאת כל הסיפור הזה נראה לי מפוקפק. להלן הגרסא שלי לעניין:

לשכת שר הביטחון, הטלפון מצלצל

מזכירה: (עונה לטלפון) לשכת שר הביטחון, איך אפשר לעזור? (פאוזה) רק רגע. (ליעלון) שר הביטחון, זה בשבילך.

יעלון: (מחפש את הסבתא ב"הציור השבועי לילד") אני עסוק עכשיו.

מזכירה: זה נשמע לי קצת דחוף.

יעלון: מה דחוף מה? את לא רואה שאני עסוק?

מזכירה: (לטלפון) שר הביטחון לא יכול לדבר כרגע, תוכל להתקשר שוב עוד מעט? (פאוזה) רק רגע. (ליעלון) זה חסן נסראללה על הקו והוא נשמע ממש עצבני.

יעלון: תגידי, את לא רואה שאני מחפש פה את הסבתא?!

מזכירה: תירגע, זה בסך הכל ציור, לא חטפו אותה או משהו.

יעלון: מה המודיעין שלך?

מזכירה: אתה מוכן לענות לטלפון בבקשה?

יעלון: בסדר, בסדר, תעבירי אותו. (מקבל את השיחה) הלו?

נסראללה: (מהצד השני של הקו) תגיד, אתה רוצה מכות?

יעלון: מה קרה?

נסראללה: מה זה הקטע הזה שאתם אומרים שחזבאללה מתכנן מתקפה על גבול הצפון או משהו?

יעלון: מה הבעיה עם זה?

נסראללה: לא יודע אם שמת לב, אבל יש לנו עסק עם אל-קאעידה בסוריה ודאע"ש מתחילים לזלוג לנו ללבנון. בקיצור, יש לנו חזית עם שני ארגונים סוניים לא סימפתיים במיוחד. זה שאתם קוראים לנו "נאצים" לא אומר שאנחנו בקטע של ריבוי חזיתות.

יעלון: אבל מה אכפת לך?

נסראללה: אה, בטח, "מה אכפת לך? מה כבר אמרנו?". אנחנו הרי ערבים וטרוריסטים, אז מה אכפת לנו שאתם מוציאים אותנו מטומטמים חסרי יכולת ונטולי חשיבה אסטרטגית? מה, אנחנו כמוך? אחר-כך גם לח'אמנאי יש ציפיות מאיתנו בגלל שאתם מפרסמים שטויות כאלה.

יעלון: תראה, זה בסך הכל בשביל התקציב.

נסראללה: מה לי ולתקציב שלכם? אני נראה לך כמו כותב טורים שלא יודע לבדוק עובדות בגוגל שאתה חושב שאכפת לי מהתקציב שלכם?

יעלון: שמע, צריך איזשהו איום רציני כדי להגדיל את תקציב הביטחון, ודאע"ש עוד עסוקים בלרצוח מוסלמים אחרים, חמאס בהפסקת אש, אנחנו מתכחשים לכך שמה שהולך ביו"ש ובמזרח ירושלים זה אינתיפאדה, בסוריה כולם נלחמים אלה באלה, אז אתם מה שנשאר.

נסראללה: אה, אז לא רק שאני אהבל, אני גם האופציה האחרונה שלך?

יעלון: אתה יודע שזה לא ככה.

נסראללה: מה לא ככה? אתה הרגע אמרת שאני זה מה שנשאר. תגיד לי, אני עובד אצלך שאתה מרשה לעצמך להתייחס אליי ככה?

יעלון: (חושב רגע) רוצה לעבוד אצלי?

נסראללה: מה?!

יעלון: אם אתה תדאג שחזבאללה תהיה איום רציני, אני דואג שמכל תוספות התקציב שצה"ל יקבל חזבאללה יקבל שני מיליארד שקל. מה אתה אומר?

נסראללה: תגיד לי, יא מג'נון, איך בדיוק אתה מתכוון להעביר לארגון טרור שני מיליארד שקל?

יעלון: מה אתה דואג? אין שקיפות בתקציב הזה, אני יכול לבנות לך בונקר חדש עם פועלים ישראליים ואף אחד לא ישים לב.

נסראללה: שבעה.

יעלון: מה שבעה?

נסראללה: מה כמה?

יעלון: לא יודע, אתה התחלת, תגיד לי אתה.

נסראללה: שבעה מיליארד.

יעלון: השתגעת? אני צריך גם משהו לפנסיות.

נסראללה: חבל, יש לי טילים יפים, לא היינו רוצים שהם יחלידו, נכון?

יעלון: בסדר, בסדר, שבעה מיליארד. סחטן מניאק.

נסראללה: תראו מי שמדבר.

יעלון: יאללה, אח שלו, נדבר.

נסראללה: נשתמע ככה בראש השנה. (ניתוק)

יעלון: (למזכירה) תאמיני לי, נסראללה זה פרטנר.

ושיהיה לנו בהצלחה.