באמת שאין לי מושג כבר מה לעשות עם החג המעצבן הזה.

בפסח הראשון של הבלוג, לפני חמש שנים (2006), כתבתי פוסט שמומלץ שייגנז, שעסק בליל הסדר.

בפסח 2007 הפוסט היה אמנם קצת יותר טוב, אבל גם במקרה שלו טוב שהוא צובר אבק בארכיון, שעסק ב"ארבעת האחים", והוסיף להם עוד 20.

בפסח 2008 הפוסט כבר היה סביר (אז קחו קישור), והציג את סיפור ההגדה מנקודת המבט של מצביעי "עלה ירוק".

בפסח 2009 הצלחתי לעצבן את רוב הגולשים ברשת שאיכשהו הגיעו לבלוג הזה, כשהצעתי לבטל את חג הפסח.

בפסח 2010 הצעת קושיות אלטרנטיביות לפסח.

והנה הגיע לו פסח 2011, ואני תקוע. אין לי רעיון.

ברור לכולנו שלו היו מקשיבים להצעתי לפני שנתיים, לא היינו בסיטואציה הזאת עכשיו.

אבל האם מישהו מקשיב לי? לא! אם היו מקשיבים לי, צלפים היו מחכים לגמד הקנדי המזמר הזה בשדה התעופה וחוסכים מהעולם את תופעת הפקאצות הרצות הקרואה "ביברמאניה".

אי לכך, אנחנו נמצאים בסיטואציה המביכה הזאת, בה הגיע פסח ואין לי מה לכתוב על זה.

אבל כשחושבים על זה, למה אני צריך לכתוב פוסט מיוחד לפסח? אני אתאיסט, לכל הרוחות. אני חושב שמשה צרך סמים (בחייאת, הוא חשב ששיחים מדברים איתו), שהסדר זה אחד הדברים המעיקים (תפסיקו לאכול לי את הראש ותנו לאכול בשקט) ושמדובר בתקופה שחוץ מלחולי צליאק אין לאף אחד מה לחפש בה.

אז למה, לכל הרוחות, אני ממשיך כל שנה לנסות לכתוב משהו לפסח?! זו כבר השנה השישית ברציפות שאני עושה את זה.

אז אם ב-2006 זה היה נוראי (באופן כללי אני שוקל להתכחש כמעט לכל מה שנכתב בבלוג הזה ב-2006), ב-2007 בקושי נסבל, ב-2008 סביר ושמשם זה רק הדרדר, השנה זה ככל הנראה יהיה פוסט כל כך מיותר, שאין בשביל מה.

אמנם בעוד שבוע אספר לכם איך זה להעביר את ליל הסדר בבסיס צבאי (הנה ספוילר: זה בצבע ירוק-נזלת, לא ממש טעים ומי שבדיוק שומר ממש בר מזל), אבל מה אני אמור לעשות עם הפוסט שאמור להיכתב לקראת פסח?!

אמנם זה מאוד מפתה להגיד שאני מוותר על זה, אבל הפוסטים שלפני פסח מביאים הנה קוראים נוספים, שלפעמים ממש נשארים לקרוא את הרעיונות והרשמים שלי ואולי ככה אני עוד אתחיל מהפכה. לכן, הרי לכם עשר מכות, בגישה אחרת:

דם - אם הלכתם ברחוב ועוד לא ניסו לדקור אתכם - מזל טוב! אתם יודעים איך מרגישים בני מיעוטים.

צפרדע - אז בזמן שבמדינות השכנות לנו החליטו להפסיק לבלוע את החיה הזו, אצלנו הצפרדעים באות בצרורות ואנו בולעים אותן כמעט בהנאה.

כינים - טפילים קטנים ומוצצי דם. יכול להיות שמישהו אמר "מוכרי הכרטיסים להופעות של האמנים מחו"ל"?

ערוב - נשבע לכם, אני עדיין לא מבין מה המכה הזאת אמורה להביע. זה בערך כמו מה שעובדיה אומר: אני עדיין לא מבין מה זה אמור להביע.

דבר - למה להתעסק בזה כשאפשר להתעסק באיום האיראני?!

ברד - ברד בישראל?! חה! עוד מעט גם תגידו שיורד גשם.

ארבה - תחשבו על הפאן החיובי: לפחות מישהו אוכל את כל הירקות שלו.

שחין - לא נורא אחי, יש לזה משחה.

חושך - עוד פעם "שעת כדור הארץ" ולא אמרתם? אי אפשר לנקות את המצפון שלנו בגימיקים בלי תיאום מראש.

בכורות - גם אני בן בכור. נדפקתי.

אמנם החג רק ביום שני, אבל למה לחכות עם פוסט חסר טעם?

שבת שלום לכם.

שלום טוב לכם.

לפני שבוע הוחלפו הרמטכ"לים: גבי אשכנזי בעל דימוי הסחבק (שסידרה לו התוכנית "ארץ נהדרת") הוחלף בבני גנץ בעל הארשת הממלכתית ואולי היחידי שנראה כמו בן-אדם עם כומתה על הראש. בכל מקום עבודה אחר החלפת המנכ"לים לא הייתה מטרידה את העובדים מעבר לשאלה האם הם יפוטרו או ששכרם יקוצץ. מכיוון שצה"ל אינו מקום עבודה רגיל, ופיטורי העובדים בדרג שלי אפשריים רק במידה והעובד עשה משהו פלילי ו/או שהעובד החליט למרר את חיי הבוס על מנת להתפטר, ובגלל שלא המנכ"ל קובע מה יהיה שכר העובדים - צה"ל נקלע לבעיה: כיצד להטריד את עובדיו המסורים בכך שהוחלף המנכ"ל?

התשובה לא איחרה לבוא: ביחידתי נאלצנו לקום מוקדם יותר על מנת לשמוע את מפקד היחידה שלי מקריא את דברי המנכ"ל היוצא ואת דברי המנכ"ל הנכנס. אני חייב לומר שמה שיש לי לומר לסיכום זה "בלה-בלה-בלה-בלה-בלה". אנשים, עשו לי טובה: בוקר, קר, אסור לשים פליזים - אתם באמת חושבים שלמישהו אכפת מה יש לרא"לים הללו להגיד? הרי אנחנו נמשיך לעבוד קשה במקום חסר היגיון בסיסי למען שכר רעב בתחילת כל חודש.

אם כבר הזכרנו את השילוב המנצח של צה"ל והיגיון (צה"ל הגיוני זה אוקסימורון מובהק יותר מחושך לבן), הנה משהו ששמתי לב אליו בבסיסי: על מבנה הש.ג. מתנוססים זה לצד זה שני שלטים. על הראשון כתוב "פינת עישון", על השני כתוב "מבנה דליק". אם כבר החלטנו ללכת על פינת עישון כה בטוחה, הייתי רוצה להציע באותה הזדמנות את הדלקייה כפינת עישון ושריפת פחיות טונה (והמבין יבין).

בנוסף, שבוע שעבר נהנינו מהרצאה בנושא איכות הסביבה, שהסבירה מה אנחנו, חיילי צה"ל הפשוטים, יכולים לעשות על מנת לשמור על הסביבה. הצביעות, כמובן, חגגה: הרי לא הובטח שיביאו לבסיס פחים למחזור נייר (כלומר, עד שעבדכם הנאמן העלה את הנושא בשיחת חתך עם סגן מפקד היחידה); לא דובר על הבאת חסכמים לברזים; לא דובר על החלפת הברזים הישנים שצריך שנים על מנת לסגור אותם בברזים חדישים שנסגרים בשנייה. דובר רק על מה החיילים יכולים לעשות. אז הנה מה שהחיילים יכולים לעשות: להדפיס על דפים משומשים ולסגור את הברז בתום השימוש. עד אז, כשרוצים שנשטוף כל שטות כל הזמן, אל לנו להתפלא שאין מים. אבל בפראפרזה על השיר של להקת אפליקציה ב"ארץ נהדרת": צה"ל והיגיון לא הולך ביחד.

השבוע גם הייתה לי בדיקת דם שנועדה לקבוע האם אני סובל מצליאק (בגלל שכל כך הרבה אנשים שואלים אותי מה זה: מדובר במחלה שאחד מסממניה הבולטים הוא רגישות לגלוטן, מה שאומר שאם יתגלה אצלי צליאק אצטרך לאכול לחם כשר לפסח כל השנה). הנה שיחתי עם רופאת היחידה ששלחה אותי לבדיקות:

רופאה: אני לא חושבת שיש לך צליאק, אבל צריך לבדוק. יש לך את הצבע הנכון.

אני: (מניח שיש משהו בגוון העור שלי שמעיד על חולניות, שהיא יודעת לזהות. מביט עליה במבט שואל)

רופאה: בדרך כלל לאנשים שיש להם צליאק יש עיניים כחולות או ירוקות, ואני רואה שהשיער שלך נוטה לכיוון הבלונדיני...

אני: את מתכוונת לאשכנזי?

רופאה: כן, בדיוק.

רק לי התיאור ליהדות אשכנז נשמע כמו התיאור של הגזע הארי?

עד פה מה שעבר עליי בשבועיים האחרונים בחסות דון גנץ. מקווה לעדכן במהלך סוף השבוע בענייני דיומא.

לילה טוב.

ראשית, יש לציין שהקטע הנ"ל נכתב בהומור, ואין בו על מנת להביע עמדה פוליטית ו/או מדינית כלשהי.

וכעת, אחרי שסיימנו עם הכסת"ח, הבה נעבור לפוסט עצמו:

רבותיי, הבה נגיד זאת בקול צלול ורם: צריך לתת לפלסטינים עם הבקעה. בלי קשר לשאלה אם זה שלנו או לא שלנו, צרכים אסטרטגיים או לא צרכים אסטרטגיים, אלוהים יכעס או לא יכעס, פשוט לתת.

למה?

פשוט מאוד: שהם ייתקעו עם החור המסריח הזה.

כל כך חם שם, שאפילו שכשהשטן* נקרא לשם לעשות מילואים הוא הוציא גימ"לים, ולחילופין תושבי המקום עשו עסקה שפעם בשנה הם יוצאים לשבוע לגיהינום בשביל להתקרר טיפה. אם הפלסטינים כל כך רוצים שטחים, תנו להם את הבקעה, שהם ישברו את הראש מה לעשות עם המחבת הגיאולוגית הזו.

הבה נודה בזה: מדינת ישראל היא מדינה מיותרת. נכון, היא תרמה מאוד להתפתחות האנטישמיות, יחסיו המדרדרים של העולם המערבי עם העולם הערבי, וגם תרמה לעולם את הטפטפות ואת עגבניית השרי, אבל באופן כללי לא היה קורה כלום לארצות העולם אם הן היו צריכות להחזיק בתוכן עוד כמה יהודונים עושי נזק. אז כשיש לך שטח מיותר במדינה מיותרת, למה להתעקש עליו?

שנים שכל מה שאנחנו מחפשים איך לדפוק את הערבים. הנה הזדמנות פז: תנו להם את השטח המסריח הזה. מה בכלל יש לנו שם? רצועת ביטחון לכנרת? עזבו, תנו גם את הכנרת, יחד עם כל הערסים שפוקדים את חופיה. אנחנו נשתה מים המלח! יש לנו מתקני התפלה, גאד דאמט!

זה גם אחלה דבר בשביל לדפוק קצת לאסד את הצורה: "רצית את הכנרת? אויש, באסה, היא כבר של הפלסטינים. אתה עדיין רוצה את רמת הגולן? לא? סבבה. אז רק תחתום פה, בבקשה."

כמובן, יש את הקטע הזה שאם נחמם את החבר'ה שם יותר מדיי, זה עלול לגרום למלחמה. אבל היי, לפחות כבר לא תהיה לנו את הבקעה!

ולכן, גבירותיי ורבותיי, אני אומר: לעזאזל עם עזה, לעזאזל עם יו"ש, רק תנו את הבקעה המחורבנת הזו!

יום טוב.

*העובדה שאני אתאיסט לא אומר שאני לא מאמין בשטן. יש שטן וקוראים לו מרפי.