היי שמאלנים, מה קורה? אנחנו חייבים לדבר שנייה. ממש חשוב לי להגיד את זה, כי אתם עושים את זה פאקינג עשרים שנה ולא נראה לי שזה הולך להשתנות בקרוב. אז בואו נדבר על עצרת רבין. כי די. תפסיקו עם זה. זה מביך. זו לא עצרת זיכרון, זו פשוט עצרת אוננות המונית של מה שנשאר מהשמאל הציוני. ומילא אתם מאוננים בפומבי, איפה שכולם יכולים לראות, אבל למה על גופה? זה קצת מגעיל, אתם לא חושבים? סבבה, בסדר, הבנתי שרבין היה המנהיג האחרון ממפלגת העבודה שאיכשהו התקרב ללהיות מנהיג בעל שיעור קומה (לפני שהטוקבקיסטים הימניים רצים לצטט את השמאלן שלא עף על מנהיגי השמאל, אני רק רוצה להזכיר לכם שבגין הפסיק להיות ראש ממשלה כבר בשנות השמונים), אבל העצרת הזו הגיעה למקום דפוק, ולהלן ההסברים.

ראשית, הנואמים. תראו, אני יודע שיש לכם נטייה מאוד גדולה לאהוב את שמעון פרס, למרות שהוא מדינאי בינוני ופוליטיקאי תחמן. מסתדרים עם מה שיש. אבל לכל הרוחות, זו אמורה להיות עצרת זיכרון ליצחק רבין, ואתם מביאים לדוכן הנואמים בכל שנה את פרס?! הוא יכול לספר על החברות האמיצה בינו לבין רבין עד מחר בבוקר, כל מי שקורא טיפה בנושא יכול לראות שרבין לא סבל את פרס, וספק רב אם פרס כל כך אהב את רבין כמו שהוא מספר. אז זה האיש שנואם בעצרת הזיכרון לרבין בכל שנה מחדש? ברצינות? כמו כן, השנה, לכבוד ציון עשרים שנות נקרופיליה, הביאו גם את ביל קלינטון, האיש שהביא לנו את "שלום, חבר". מדהים. הלוביסט של נובל אנרג'י, האיש שרצה לגבות מקק"ל חצי מיליון דולר להרצאה, האיש שכנשיא לא היה בדיוק איש זכויות האדם (פחות גרוע מבוש, אבל עדיין) - זה האיש שלכם? חבריי לשמאל, נדפקנו לגמרי? לכך ניתן להוסיף נואמים נוספים, שהופכים את העצרת לכנס בחירות בכל שנה מחדש, אבל למה שנלמד מזה ונפסיק להזמין אותם?

שנית, האיש. סבבה, רבין האמין בהסדר עם הפלסטינים ויגאל עמיר ירה בו על זה (או שהשב"כ ירה בו. או פרס. או המופתי. אני כבר מבולבל), אבל אני לא חושב שרבין עצמו היה מרוצה מהעובדה שהדעות הרווחות בשמאל מזוהות עם שמו. רבין היה הרבה יותר נצי מרוב השמאל הציוני של היום, כבר בהסכמי אוסלו הוא דאג לתקוע הרבה מקלות בגלגלי העצמאות הפלסטינים (בזה הוא דווקא הצליח לשתף פעולה עם פרס. מסתבר שאם רוצים לדפוק מישהו ביחד אז אפשר לשתף פעולה). החזון של רבין היה משהו הרבה יותר צנוע לעומת השאיפות של השמאל הציוני היום, דהיינו מדינה פלסטינית פלוס מינוס בקווי 67'. זה לא שיש משהו לא לגיטימי בדעות שלו, אבל אם כבר לוקחים דמות להתרפק עליה אז לא כדאי למצוא מישהו שאפשר קצת יותר ללכת בדרכו? נגיד ארתור רופין, שרצה ליצור הידברות בין יהודים לערבים? נכון שהוא לא היה ציוני מאוד גדול, אבל מצד שני היום ציונות זה פשוט לעשות את מה שנכון בעיניכם וזהו, אז למי אכפת? ובכל מקרה, אני יודע שיש נוסטלגיה לרבין, אבל הוא לא היה ראש ממשלה עד כדי כך מוצלח. עשה מאמצים, ייאמר לזכותו, אבל לא היה כזה מוצלח. בחייאת, אם כבר לאונן על גופה, לא כדאי שהיא תהיה שווה את זה?

שלישית, הפתטיות. שמאל יקר, אתם יודעים איך זה נראה מבחוץ? אני אדגים לכם: "אוי אוי אוי, הימין שולט בארץ והשמאל לא בשלטון ואנחנו לא מצליחים להגיע לשם כי רצחו לנו את רבין". אז תראו, גם הרבה אנשים בימין בוכים כאילו הם לא בשלטון כבר שש שנים ברצף וכבר קרוב לארבעים שנה עם כמה הפסקות פה ושם, אבל הם לא מכנסים עצרת בשביל זה פעם בשנה. חוץ מזה, הבעיה של השמאל היא לא שרצחו לו את רבין. לשמאל יש הרבה בעיות, ואחת מהן היא שהוא מתעקש להתרפק על רבין ועל הניינטיז המסכנים (היי, טוקבקיסטים ימניים, תרגיעו שם את הצהלות. בבית היהודי מתרפקים על מצדה ובליכוד על השואה, וזה מביך לא פחות) במקום להציע משהו חדש ובמקום להבין שכדי לזכות בלב העם צריך לדבר על הדבר שהכי חשוב לו: ביטחון. לא יודע אם שמתם לב, אבל אין ביטחון של ממש ברחובות. אז נכון שנתניהו הוא לא בדיוק ספק ביטחון מזהיר, אבל הוא לפחות מנסה לעשות רושם שכן. השמאל רק בורח מהנושא הזה כדי לא להבהיל אנשים שלא אוהבים את הביטוי "מדינה פלסטינית" (אתם חושבים שהאנשים האלו לא יודעים שאתם בעד פתרון שתי המדינות?). רוצים לחזור לשלטון? תפסיקו לבכות, תפסיקו לספר שאתם לא ביבי ותפסיקו להתגעגע למישהו ש"נרצח למען השלום" (בסדר, נגיד שזה באמת הלך לשם), תפסיקו לעשות לו עצרת שנייה במיוחד לתנועות הנוער (באופן כללי, אני מגיע לא פעם לאבן גבירול במוצ"ש, תפסיקו לחסום את הרחוב הזה בגלל אנשים שמתים כבר עשרים שנה), ותתחילו להציע אופק אמיתי. לא רק לדבר על שלום, אלא גם להגיד איך הוא יתרום לביטחון, לכלכלה, ליוקר המחייה, לכל דבר אחר. כי תסלחו לי, אבל מה שאתם עושים בכיכר זה פשוט לאונן. בציבור. על גופה. די עם זה כבר.

אז תנו לרבין לנוח, ואל תזמינו אותי לעצרת הזיכרון שלו. הניחו להולכים ותנו ללמוד בשקט.

אתמול בערב הרשת רחשה וגעשה בשל החלטת בג"צ לסגור את מתקן חולות שמאכלס שוהים בלתי חוקיים שמגיעים בעיקר מסודן ואריתריאה. המתנגדים, כמובן, התעצבנו על בג"צ שמעז ככה לפגוע בהחלטות הכנסת ושמפקיר את תושבי דרום תל-אביב. יש אפילו כאלו שהציעו לבטל את חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. לכן, לפני שמאבדים את העשתונות, הרי ההסבר שלי מדוע זו החלטה נכונה:

נתחיל בזאת: אותם שוהים - בין אם הם פליטים ובין אם הם מסתננים (עוד אחזור לזה) - יצרו בדרום תל-אביב ובעוד אזורים "מארחים" בעיה שיש לפתור. לפני קצת פחות משנה פרופ' דני גוטוויין כתב היטב על כשלונו של השמאל להתייחס גם למצוקה של תושבי דרום תל-אביב בסוגיה הזו. אכן, אי-אפשר להתייחס אך ורק למצוקתם של השוהים ולא להתייחס למצוקה של האזור ש"מארח" אותם בעל כורחו. עם זאת, מתקן חולות הוא לא הפתרון לעניין הזה.

מדוע? ראשית, כי הוא לא באמת עושה משהו. מבין כל עשרות אלפי השוהים שנמצאים בישראל, המתקן מאכלס כמה אלפים בודדים. מי שיגיע לדרום תל-אביב ואפילו למרכזה ימצא שהשוהים לא הלכו לשום מקום. הם שם. אולי יש קצת פחות, אבל הם עדיין שם. באופן מפתיע אמנם היה לנתניהו איזשהו מענה - גם אם שנוי במחלוקת - לכניסתם של השוהים לישראל, אבל לא הוא ולא אף אחד בממשלתו מציעים פתרון אמיתי לגבי אלו שכבר נמצאים פה. לא מפתיע, כי להסית נגד סמולנים וערבים זה כיף, אבל אלו המשבצות של יואב אליאסי וארגון להב"ה בהתאמה, אז צריך מישהו אחר שיהיה השעיר לעזאזל של הפוליטיקאים.

שנית, כי תחשבו מה קורה במדינות אחרות: אם בארצות הברית ייתפס ישראלי בלי ויזה, הוא יישלח בחזרה לישראל. לזה אין צורך במשפט של ממש, ולו מהסיבה ששום זכות של אותו ישראלי לא תיפגע - הוא יוכל לממש את זכויותיו באופן מלא מחוץ לארצות הברית. המצב של השוהים לא ממש מאפשר את זה, כי חוץ מההבטחה הלא ממש אובייקטיבית של שגריר אריתריאה אין משהו שיבטיח שלא יפגעו במי שיישלח חזרה לארצו. נחזור לדוגמא: אם ארצות הברית תחליט ששהייה בלתי חוקית היא עבירה שדינה מאסר, היינו מצפים שלאותו ישראלי יתקיים משפט, כשיש לו סניגור שמשמש אותו, ובסופו של דבר השופט גם יגיד לאותו ישראלי כמה זמן הוא הולך לבלות בפנים. למה? כי מדובר בשלילת חירותו של אדם, דהיינו פגיעה בזכויות שלו על-ידי המדינה, ולכן לפני שזה קורה אנו מצפים להליך משפטי תקין. מתקן חולות אמנם לא שולל לחלוטין את חירותם של השוהים, אך הוא מגביל אותה מאוד, וכל זה בלי משפט, בלי עורך-דין ובלי לדעת מתי נגמר העונש.

הזכות למשפט הוגן היא לא זכות אזרח, אלא זכות אדם. דהיינו, שבניגוד לזכות ההצבעה בבחירות לפרלמנט שמותנית באזרחות של אותה מדינה, הזכות למשפט הוגן נתונה לאדם באשר הוא אדם בלי קשר לשאלה מאיפה הוא בא, איפה הוא נמצא ובאיזה צבע הכריכה של הדרכון שלו. כלומר, שאם אתם באמת מאמינים שמתקן חולות הוא התשובה למצוקת תושבי דרום תל-אביב, אתם בכל זאת חייבים לכל מי שאתם רוצים להכניס לשם משפט הוגן, עם כל הכללים שיש במשפט של נאשמים ישראליים, ורק אז תוכלו לחזור ולאכלס את המתקן.

אז מה צריך לעשות? בגלל שכאמור יש כמה עשרות אלפי שוהים בלתי חוקיים במדינת ישראל, שפיטה של כולם תסתום את מערכת המשפט האיטית ממילא. לכן, יש למנות כמה שופטים בדימוס לעמוד בראש בית דין מיוחד אד-הוק (עם שלוחות רבות שיעבדו במקביל), שידון באופן אינטנסיבי אך הוגן (דהיינו, לא לקטוע נאומי הגנה והבאת ראיות רק כדי לזרז תהליכים, וגם לספק לכל שוהה עורך-דין ומתורגמן במקרה הצורך) כל שוהה ושוהה, או כל משפחה ומשפחה, בהתאם למצב. מי שזכאי למעמד של פליט (וצר לי לבשר לכם, הקטע הזה שהם הגיעו למצרים לא הופך אותם ללא-פליטים כשהם מגיעים לישראל. לא רק מבחינה משפטית: תגידו לי אתם אם הייתם מרגישים בטוחים לבדכם ובלי אף אחד שאתם מכירים במצרים. הגיוני לחלוטין לנסות להגיע למקום שנחשב ליותר בטוח, גם אם הדרך מסוכנת) יקבל את סל הזכויות שלו בהתאם, ואם הוא אכן מהגר עבודה ("מסתנן"), אז הוא יטופל בהתאם, תוך שמירה על כל הזכויות שמקבל מורשע ישראלי.

אבל המדינה לא תעשה את זה. למה? קודם כל כי כאמור הממשלה הזו מורכבת מחבורת אנשים חסרי חזון ו/או יכולת לחשוב יותר משלושה ימים קדימה. הסיבה השנייה, לדעתי, היא שצעד מסוג זה ממש יצריך את הממשלה להכיר במעמדם של שוהים רבים כפליטים, מה שיכריח אותה לטפל בהם. אתם יכולים לראות את הפרצוף של מירי רגב ואיילת שקד כשדבר כזה יקרה? אבוי לנו. הרבה יותר נוח להקים איזה מתקן באמצע שום מקום, לתקוע שם אנשים ללא משפט ולהאשים את בג"צ בהרס הדמוקרטיה (כי מסתבר שלפגוע בהליך המשפטי התקין לא פוגע בדמוקרטיה).

ומילה לתושבי דרום תל-אביב: כן, צריך לפתור את הבעיה שלכם. אבל את הממשלה הזו הבעיה שלכם לא מעניינת. איך אני יודע? כי גם לפני שהגיעו הפליטים ומהגרי העבודה היו לא מעט בעיות בשכונות שלכם, כמו זנות וסמים - אבל זה עניין מישהו? לא ממש. פתרון לבעיה שלכם הוא פתרון שצריך להיות מיושם בעוד הרבה מקומות אחרים: הגברת האכיפה במקום ועיבוי הכוחות המשטרתיים, תוך כדי שימת דגש על פשעים אמיתיים ועזיבת אנשים עם קנביס בכיס ומפגינים שלא נוחים לשלטון לנפשם. כמו כן, בהחלט יש מקום לנסות "לפזר" את הפליטים והמסתננים, כך שלא יהוו מסה אדירה באותן שכונות. הפתרונות למצוקות הפליטים ולמצוקת תושבי דרום תל-אביב לא צריכים לבוא אחד על חשבון השני, ובטח שלא צריך לפגוע בזכויותיה של קבוצה אחת למען זכויותיה של הקבוצה האחרת.

כמו כן, שתי הערות בעניינים אחרים:

1. צה"ל הודיע שהוא חיסל את הרוצחים של שלושת הנערים שנחטפו ונרצחו בגדה ביוני האחרון. איך להגיד את זה? מחסלים יקרים, חיסלתם חשודים ברצח. לא חקרתם ובטח שלא שפטתם אותם. אני יודע שזה כיף להתייחס אליהם כאויב, אבל בניגוד לחזבאללה שנמצא במדינת אויב ובניגוד לאנשי חמאס שברצועה שהיא פחות או יותר אוטונומיה, אנשי הגדה נמצאים תחת שלטונה הישיר של ישראל (גם שטחי A ו-B לא באמת באוטונומיה מוחלטת), ולפיכך ישראל אחראית לכל הזכויות של האוכלוסייה בה. יש חשודים ברצח? מעולה, כמו שידעו לחסל אותם, ניתן היה גם לעצור אותם, לחקור אותם, להגיש כתבי אישום, ואם היו מורשעים להענישם בהתאם. לכן, מחילה על כך שאיני מצטרף לצהלולים על החיסול.
2. התחלתי לכתוב טור סאטירי במגזין סטיקר. את הטור הראשון שלי ניתן לראות בעמוד הפייסבוק של המגזין, או בקיצור, כאן. כמו שאתם רואים, אני מתויג שם, אז אם אתם שייכים למיעוט הזה שאוהב לקרוא את השטויות שלי, אתם גם מוזמנים לעשות לי follow כדי לראות את השטויות שאני מפרסם בפייסבוק (פעם ראשונה ואחרונה שאני עושה לעצמי קידום חסר בושה מעין זה). הטורים שיעלו בעמוד הפייסבוק ובמגזין עצמו לא יתפרסמו בבלוג, אך אני מבטיח לעדכן (לפחות את המנויים) על כל טור כזה שיתפרסם.

מחר אברך את כולכם בשנה טובה.

הרי כמה דברים שהייתי רוצה להגיד בהקשר לשיח שסביב הלוחמה המתרחשת כרגע בעזה:

בגלל שהרבה אנשים נוהגים לשייך את דעותיי לפלג שנקרא סמולן-מנייאק-עוכר-ישראל-בוגד-חובב-ערבים, בעיקר בזמנים כאלו, עליי לציין כמה עובדות: ראשית, היחס שלי למתרחש בעזה הוא אמביוולנטי, אני לא תומך נלהב אבל אני גם לא מתנגד נחרץ; שנית, גם לי יש חברים ובני משפחה שנמצאים בסביבה שאני דואג להם, לא כל דאגותיי נתונות לעזתים, אם תהיתם; שלישית, אני ממש לא חובב ערבים - אני באופן כללי לא מת על האנושות כולה (אלוהים, אם אני טועה ואתה קיים, אני חייב להגיד שבמבול עשית רק חצי עבודה), ואני ממש לא מת באופן ספציפי על איזושהי קבוצה מתוכו - יהודים, ערבים או צ'רקסים.

אז אחרי שנאלצתם לוותר על תגובות ה"תגזור את הדרכון שלך ולך לעזה" (קיבינימט, למה נראה לכם שאני אלך לעזה?! ראיתם מה הולך שם?!), בואו נדבר ביזנס. נתחיל בדבר הקטן הזה שנקרא "אחדות העם": הרבה אנשים רוצים שאותם אנשים שמתנגדים למלחמה יחכו עם הביקורת וההפגנות שלהם עד אחרי שזה ייגמר, ובעצם זה כבר לא יהיה רלוונטי. למה? כי צריכה להיות אחדות מאחורי החיילים שלנו. תנו לי לספר לכם סיפור אמיתי: בעיצומה של מלחמת העולם השנייה, כשבריטניה הייתה במלחמה קיומית (או לפחות נתפשה ככזו), עלתה הצעת אי-אמון בראש ממשלת בריטניה דאז וינסטון צ'רצ'יל. צ'רצ'יל צלח אותה, אבל זה לא משנה את העובדה שהייתה הצעה כזו. אם בריטניה בעיצומה של מלחמה קיומית הייתה יכולה להרשות לעצמה את האופציה להחליף ראש ממשלה, אנחנו יכולים להרשות לעצמנו בזמן לחימה - שאמנם מטרותיה הרשמיות צודקות לחלוטין אך היא לא קיומית - לתת לאנשים לצאת ולהפגין כנגדה.

כמו כן, אם אתם שואלים אותי, האמביוולנטי, חשוב שיהיו הפגנות גם נגד המבצע, כדי לתת איזושהי קונטרה. כבר ראינו לאן דברים יכולים להידרדר כשלא נותנים להם קונטרה ושיש להם רק אשראי בלתי מוגבל. כמו כן, דמוקרטיה לא נבחנת בעתות פשוטות של שלום ושלווה, אלא דווקא בזמנים הקשים. כמובן שמתוקף הדמוקרטיה זכותו של כל אחד לא לאהוב את זה ולבקש שבכל זאת יחכו עם הביקורת, אבל אין שום זכות לקרוא להכות את אותם אנשים או ממש לבוא ולעשות את זה, כי יש דברים שגם הדמוקרטיה לא סובלת. אם אתם חושבים שבהפגנות הללו יש מן ההסתה תגישו תלונה במשטרה, כי גם אם אכן יש צדק בדבריכם במדינת חוק לא לוקחים את החוק לידיים.

אני גם חייב מילה לכל אלו שרוצים להדיח את חברת הכנסת חנין זועבי ואומרים ש"לא ייתכן שאנחנו מממנים לאישה כזו את המשכורת". יודעים מה? לא בדקתי מה היא אמרה כי כבר אין לי כוח לשמוע את הזבל שיוצא לקיצוניים מהפה, אבל לצורך העניין אני אקח את המילה שלכם שמה שהיא אומרת חורג מהגבולות של חופש הביטוי (הערה: חופש הביטוי לא נגמר איפה שזה צורם לכם מדי) ושהגיע הזמן להפסיק לממן אותה מהכסף שלנו. אני אתכם. פשוט, אשמח אם על הדרך נוכל גם להפסיק לממן את הפנסיה של המסית שכבר לקח חלק בכמה הפגנות אלימות (כמובן, הוא רק הסית, מעולם לא הרביץ בעצמו) הידוע גם בכינויו ד"ר מיכאל בן-ארי, או את המשכורת של הטרוריסט המורשע חגי סגל שיש לו תכנית בערוץ הכנסת.

מילה קטנה גם לשמאל: אני חייב לשאול את זה שהניף את השלט הכה שנון "הרוצחים לטיס" ואת כל מצדדיו - לא, השאלה לא הולכת להיות "מה עבר לכם בראש?", כי נראה לי דיי מיותר להיכנס לוויכוחים האלו על ההבדל בין צה"ל לבין חמאס (ותסלחו לי אם זה מזכיר קצת שמאלץ פטריוטי), אני כנראה לא אשכנע אף אחד. אז אני רק אשאל אתכם את זה: אני הייתי דיי בטוח שהקטע הזה של הפגנות זה לשכנע אנשים בצדקת דרככם. טיפ קטן: ככה לא משכנעים אף אחד, רק גורמים להיאטמות רגשית ולרצון להכניס לכם מכות. לא שזה מוצדק להכניס לכם מכות, וככל הנראה זה גם מה שנמצא בגבולות חופש הביטוי, אבל שכל לא הרג אף אחד. יש הבדל בין להפגין נגד ממשלה שיוצאת למלחמה לבין להפגין נגד חיילים שצריכים להשתתף בה.

ובגלל שבשיח הציבורי עסקינן, עוד בקשה אחת: די כבר עם המשפט הזה "נחשף פרצופו האמיתי של הימין/שמאל/ערבים/מערב/אנשי מאדים" עם כל תקרית מכוערת שמתרחשת. יואב אליאסי הוא לא הפרצוף של כל הימין אלא רק של הזרם הפשיסטי שבו (כן, נחמה, להרביץ לאחרים כי הם לא חושבים כמוך זה בהחלט מזכיר תקופות אפלות), אלו שחושבים שהחמאס הם חבורה של לוחמי חופש לא מייצגים את כל השמאל אלא רק את אלו שצריכים רענון של עולם המושגים שלהם, ואותם יהודים ששמחים על מות ילדים פלסטינים או ערבים ששמחים על מותם של חיילי צה"ל לא מייצגים את כל המגזר שלהם. כל אחד מייצג קודם כל את עצמו ואין לי כוונה לקחת אחריות על כל גועל הנפש הזה שהולך פה.

ולסיום: כואב לי על כולם. כואב לי על חיילים שנהרגים. כואב לי על אזרחים שנהרגים. כואב לי על תושבי הדרום שצריכים לחיות בין אזעקה לאזעקה. כואב לי גם על פלסטינים בלתי מעורבים שנהרגים או שמאבדים את משפחתם וביתם (כן, גם אם אין בררה, עדיין כואב לי). לא, אני עדיין לא מתכוון להגר לעזה, זה שאני בשמאל לא אומר שאני מזוכיסט.

ורק שייגמר כבר.