לפני קצת יותר משעה, איילת שקד פרסמה את הפוסט הזה, בו היא שואלת למה האמריקאים (או כמו שהיא אוהבת לכתוב, "אמרקאים") לא הפציצו את אושוויץ.

אז לפני שאני מתייחס לשאלה שלך, ח"כ שקד, אני רוצה להגיד שבניגוד לכל הסמולנים עוכרי ישראל שלא מבינים את קדושת השואה, אני דווקא מאוד שמח שאת ועוד חצי כנסת יצאתם לסיור הזה. יש לי רק שתי בקשות אלייך בהקשר הזה: הראשונה היא שתאריכו את הסיור שלכם בכמה שבועות, ואם אפשר חודשים או שנים אז עדיף; השנייה היא שבפעם הבאה תיקחו גם את החצי השני איתכם, יכול להיות הרבה יותר נחמד פה ככה.

אבל נתייחס לשאלה ההו-כה-בוגרת שלך באותה מטבע: למה אנחנו לא מפציצים מצבורי נשק של אסד שהוא משתמש בהם להרג אזרחים גם כשמצבורי הנשק האלו לא מאיימים על ישראל באופן ישיר? למה, כי זה לא באינטרס שלנו? יופי, אז כנראה גם האמריקאים (והבריטים) החליטו להתמקד באינטרס הישיר שלהם ולבזבז פצצות על מטרות צבאיות, והעדיפו לתת לנאצים להמשיך לבזבז משאבים באושוויץ. מוסרי? לא. לגיטימי? לא בטוח. רציונלי? בהחלט.

חוץ מזה, בואי נגיד שתקבלי תשובה - מה תעשי איתה? לא יודע אם שמת לב לתאריכים, אבל בספטמבר שנה הבאה נציין שבעים שנה לסוף מלחמת העולם השנייה, ככה שהתעסקות בשאלה היא - איך לומר? - לא רלוונטית בעליל. זה אמנם נחמד ברמת הדיון האינטלקטואלי (בהנחה שיש לך אינטלקט, הנחה שאת מקפידה להפריך מדיי שבוע עם עוד פוסט גאוני), אבל מרבית מקבלי ההחלטות מהמלחמה הזו, אם לא כולם, מכל הצדדים של בעלות הברית, מתים כבר הרבה זמן. רוזוולט? מת. צ'רצ'יל? מת. טרומן? מת. סטלין? מת. ז'וקוב? מת. אייזנהאואר? מת. מונטגומרי? מת. שאני אמשיך? יש לי המון ספרי היסטוריה על המלחמה שמחכים שאני אוציא מהם שמות. בקיצור, מה בדיוק את רוצה לעשות בתשובה הזו? לעשות משפטי נירנברג לכל האנשים האלו באשמת אי-מניעת פשעים נגד האנושות? את מוזמנת, אני מקווה שיש לך מספיק כסף למעלה באוב וגם לעורך דין, כי תצטרכי אחד כשיעשו לנו משפטים כאלה בקשר לשאלה למה אנחנו מוכרים נשק לכל אחד בתנאי שהוא מבטיח לא להשתמש בו נגדנו.

אבל אם את חייבת תשובה, ח"כ שקד, אז הנה אחת: כדי שיהיה לך ולחברים שלך לאן לנסוע ולקדש את השואה; כדי שיהיו יותר נספים שתוכלו לשחק באמצעותם על המצפון של העולם; ובאופן כללי סביר להניח שמישהו היה מתלונן על כך שפצצות של בעלות הברית הרגו יהודים.

בקיצור, ח"כ שקד, יש שאלות שעדיף לא לשאול.

המשך שבוע מקסים.

נ.ב. כן, אני יודע שאייזנהאואר ומונטגומרי היו בזירה המערבית ולא ממש התעסקו עם אושוויץ. אז מה? איילת ככל הנראה לא יודעת. תנו לי ליהנות מזה.

תגידו לי, איך יכול להיות שאני חוזר הביתה אחרי שבוע וחצי מתישים של קורס (אין הרבה מה לספר: טירונות חלק ב', מפקדות פחות מטומטמות אבל יותר מורע"לות, זיבולים בסגנון הפשיו-ציונות והגעה מוחלטת להבנה שלו צה"ל היה מתעסק פחות בשטויות ויותר בתכל'ס, אולי הוא היה משיג ניצחון של ממש במלחמות שלו במאה העשרים ואחת), ואני מגלה שרוצים שוב פעם להגביל את חופש הביטוי במקומות הלא נכונים?

אז לזכותם של חברי מפלגת ישראל ביתנו ייאמר שההצעה הטוטליטרית הזו לא באה מהם, אבל זה לא אומר שהחוק הזה לא מושך את המדינה לכיוון הפרו-דיקטטורי שבו היא הולכת זה זמן מה.

למי שלא יודע אני מדבר על הצעת החוק של ח"כ מיכאל בן-ארי מהאיחוד הלאומי, שם כנראה נמאס להם להתעסק בעובדים זרים ובבנייה בשטחים, לפיה ייאסר לספר בדיחות עדתיות.

לכאורה, רעיון ענק: סוף-סוף לא יהיו בדיחות על הערבים המתפוצצים (מועמד לגיוס לחמאס: "אני רוצה להתאבד!" קב"ן בחמאס: "קודמת!"), החרדים הפרזיטים, המרוקאים העצבניים, הכורדים הטיפשים, הרוסים השיכורים והפולנים שהדרך הטובה ביותר להגדיר אותם היא להגיד שהם פולנים.

בשטח, מדובר ברעיון דבילי. אז כן, יש לקומיקאים כאלו ואחרים תכונה כזו ללעוג קצת לעדות כאלו ואחרים. ראשית, יש לציין שלרוב הם צוחקים על העדה שלהם. שנית, אז מה? כשליש פולני אין דבר שעושה לי את היום כמו בדיחה טובה על פולנים (או יותר נכון, על פולניות), אם נוציא יציאה מוצלחת של רונית תירוש.

נכון, יש מי שנעלב מהבדיחות הללו, אבל אני מזכיר לכם שבמופעי סטנדאפ חלק רב מהמופע מתמקד בירידות על הקהל. בתרבות התקשורת של היום, צריך להיות באמת מנותק ו/או אידיוט על מנת לא לדעת שכאשר הולכים למופע בידור מסתכנים בכך שיצחקו עליכם. מי שזה לא נעים לו - שלא יילך. אי אפשר להגביל את חופש הביטוי והאמנות בגלל שזה לא נעים למישהו. אגב, זה תופס גם לגבי סוגים אחרים של מופעי בידור.

אמנם יש לשים גבולות, כמו נגד הסתה או הצגת עדה זו או אחרת כעדיפה על האחרות או כנחותה מהן, אבל בין בדיחות מסוג זה לבדיחות שרוב בני האדם למדו לפתח כלפיהן הומור עצמי (באמת שאת רוב הבדיחות העדתיות אני שומע ממי שמשתייך אל אותן עדות המוצגות בבדיחה) יש הבדל של שמיים וארץ.

ואם בכל זאת נפגעת, אתה מוזמן לתבוע, או מאידך לראות את פרק התביעה בסדרה "החברים של נאור" ולהיכנס קצת לפרופורציות.

ולחברי הכנסת היקרים שלנו (תרתי משמע) אגיד רק זאת: נכון שיש לכם הרבה פגרות וכתוצאה מכך הרבה זמן פנוי, אבל זה לא אומר שצריך למלא אותו בחוקים מיותרים לסביבה. תנו לנו לספר בדיחות על פולנים בשקט, ואני מבטיח לכם שאם מישהו יגיד לו שזה מפריע לו - נפסיק.

לילה טוב.

רק נחלצנו בקושי מתוצאות ההתנהגות הילדותית של סגן שר החוץ דני אילון בתקרית השגריר הטורקי, והנה בא איתמר בן-גביר. לאיתמר בן-גביר עומדת מטרה אחת מול העיניים: להוציא את כל הימין הפוליטי בישראל מטומטם. עד כה, לא הולך לו, לדביל, אבל הוא ממשיך לנסות. והנה, הוא ועוד אחד מהחברים שלו שלנגד עיניהם ניצבת אותה מטרה, החליטו לעשות את המוות לרם עמנואל, שמתכוון לערוך את חגיגות בר-המצווה של הבן שלו בכותל המערבי ובעוד מקומות יפים בישראל. לטענת בן-גביר עמנואל הוא אנטישמי, ולפיכך צריך לעשות הכל כדי להפריע לחגיגות בר המצווה. אוי, בן-גביר, אוי, כמה בוגר מצדך. אולי גם תפרצו לחדר שלו, תשימו כריות פלוצים מתחת למזרון, ותחזרו שוב בלילה בשביל לצבוע לו את הפנים במשחת שיניים?

באמת שאין לי מושג מה עובר לבן-גביר במוח, אבל הנה מה שהלך מה שם, שהוביל להחלטה:

בן-גביר: שמע, שמעתי שרם עמנואל מתכוון להגיע לישראל.

פעיל ימין שחושב שבן-גביר הוא המלך: כן, נכון.

בן-גביר: אנטישמי עוכר ישראל יימח שמו שיגיע לגיהינום בעזרת השם.

פעיל: למה אתה אומר שהוא אנטישמי?

בן-גביר: כי הוא רוצה שנפנה התנחלויות.

פעיל: כלומר שהוא לא חושב שישראל צודקת.

בן-גביר: בדיוק!

פעיל: אתה יודע שזה לא אומר שהוא אנטישמי, נכון?

בן-גביר: ברור שאני יודע, אבל זה לא אומר שאתה צריך לרוץ לספר על זה לחבר'ה. הוא שמאלני מניאק שהולך לו בחו"ל, ואני לא יכול להסכים לזה. צריך לעשות עם זה משהו.

פעיל: מה נעשה?

בן גביר: בוא נהרוס לילד שלו את הבר-מצווה!

פעיל: למה? מה הילד אשם?

בן-גביר: זה ילמד את האבא המטומטם שלו שאין לנו אלוהים.

פעיל: אבל יש לנו אלוהים, על זה כל הוויכוח, לא?

בן-גביר: שתוק ותפסיק לבלבל לי את המוח.

פעיל: סליחה. אז איך נפריע לו?

בן-גביר: נתחיל בזה שנעשה גרפיטי על הכותל שבו רואים את עמנואל מנשק לאובמה את התחת.

פעיל: לא חבל על הכותל?

בן-גביר: צריך שהוא יבין שאין לנו אלוהים.

פעיל: אבל יש לנו אלוהים!

בן-גביר: תגיד לי, מי המלך?

פעיל: דוד.

בן-גביר: מה דוד?

פעיל: דוד המלך.

בן-גביר: מלך שעודנו בחיים.

פעיל: עבדאללה השני.

בן-גביר: יהודי.

פעיל: יש מלך יהודי?

בן-גביר: אני, יא מטומטם! אני המלך!

פעיל: אה, נכון. סליחה מלכי.

בן-גביר: ונכון שלמלך מותר לעשות המ שבראש שלו?

פעיל: נכון, אבל אלוהים הוא מלך מלכי המלכים.

בן-גביר: אין לנו אלוהים, בסדר? אתה רוצה להיות פה, או לא?

פעיל: סליחה. אולי נצייר את עמנואל חוטף בתחת מאובמה, ואת עמנואל נצייר בעזרת נשים?

בן-גביר: הו, עכשיו אתה מתחיל לחשוב!

פעיל: ומה עוד?

בן-גביר: נצטרך ביצים, המון ביצים!

פעיל: לא חבל על הרעבים?

בן-גביר: הרעבים יוכלו לגרד את החביתות מהאוטו של עמנואל ולאכול אותן.

פעיל: ומה עוד?

בן-גביר: בשביל הגראנד פינאלה - נצטרך המון, אבל המון...

פעיל: המון מה?

בן-גביר: אוהדי בית"ר!

קצת בגרות, מר בן-גביר, עדיין לא הרגה אף אחד. תחשוב על זה.

ובהמשך יום שני, כמצוות ליידי נענע שהעבירה לי את השרביט, משפטי הפוליטיקאים שנחקקו לי בזיכרון.

לילה טוב.