נכון, צו השעה הוא לכתוב על משחקי הקואליציה שמתגבשים עכשיו ופרשנויות וסאטירות באשר לממשלה הבאה. הייתי עושה את זה, אבל יש משהו יותר חשוב: השתחררתי.

זהו, אני וצה"ל סיימנו את הרומן שלנו, התגרשנו ורק מדי פעם אני אצטרך לבוא לארוחות חג בגלל שהילדים מתעקשים. קוראים לזה "מילואים". אבל בשנה הקרובה אני לא צריך לדאוג בקשר לזה, ובינתיים הזדכיתי על כל דבר שצה"ל אי פעם נתן לי, כולל הנעליים הגבוהות והמגעילות הללו (שזה לא רע כי הן רגע לפני סיום הקריירה בכל מקרה).

אין מה לומר, למרות שאני שמח שהכרתי את רוב האנשים שהכרתי בשירות, מדובר בחוויה מגעילה. תעזבו את עניין הערכיות, והחופש וכל שאר הסיבות שנראות ממש יפה כשמסבירים למה צבא צריך להיות מקצועי (והוא צריך). תעזבו את כל אלו. הבעיה העיקרית שלי עם הצבא היא שאני פועל לפי ההיגיון. צה"ל, לעומת זאת, לא. זוגיות מוצלחת לא יכולה לצאת מדבר כזה, ואפילו מישהי נורמלית בלי חבר שאפשר לפתח איתה זוגיות צה"ל לא טרח להביא לבסיסי שכוח האל, ככה שניתן לסכם אותו כחסר תועלת לחלוטין.

לכבוד הסיום המבורך, צה"ל טרח לארגן לי בדיחה אחת לסיום כדי שיהיה לי מה לכתוב בפוסט:

מי שרוצה לקרוא את ההקדמה לסיפור כאן, אבל הנה היא בקצרה: בגלל שעשיתי פסיכומטרי לפני הצבא, כאשר הסמ"פ שלי שאל אותי איזה ואוצ'ר אני רוצה ביקשתי ללימודי שפות. כשנקראתי לקבל את הוואוצ'ר שלי, גיליתי שהוא לקורס פסיכומטרי, ועוד מהזן הנחות של עשרים וחמישה אחוזי הנחה. אמרתי לקצינת השלישות ולסמ"פ שלי שאין לי מה לעשות בוואוצ'ר הזה (מה גם שיכולתם להשקיע במימון מלא, בכל זאת הייתי חייל מועיל יחסית) וביקשתי שיבדקו אם הם יכולים להחליף לוואוצ'ר שפות, והם אמרו שהם יבדקו מה ניתן לעשות בעניין.

והנה, אתמול (ד') הגעתי לבסיס על מנת להתחיל טופס טיולים יוצא ולהיפטר מצה"ל, ועברתי במשרדו של המ"פ. הוא שאל אותי למה לא אמרתי להם (לסגל) שעשיתי פסיכומטרי, ועניתי לו שאמרתי לסמ"פ. מסתבר שהם בהחלט יכלו להשקיע בוואוצ'ר של מימון מלא לקורס פסיכומטרי, כי זה מה שהם הצליחו להשיג לי. ועל זה נאמר, במילה פשוטה מאוד, "שלישוק".

זהו, זה הפוסט האחרון לתקופה הקרובה בו אני מזכיר את צה"ל, ועד המילואים לא תצטרכו לשמוע על זה יותר. עד אז, שחררתי מספר פוסטים שהיו טיוטה שכתבתי במהלך 2010 ו-2011, כשעדיין שמתי זין על עניין הדעות הפוליטיות בצבא. הפוסטים שוחררו בהתאם לתאריך בו נכתבו, ולכן כדי לקרוא את כולם אתם מוזמנים ללחוץ בתחתית הפוסט על הקטגוריה "אצבע משולשת בעין המערכת" ולבלות.

מחר או מחרתיים ככל הנראה אפרסם פוסט על תרחישי הקואליציה האפשריים.

יום טוב ונקי ממדים בינתיים.

גלעד שליט חזר הביתה. אני אמנם לא מתומכי העסקה הגדולים (בלשון המעטה), אבל גם בי יש שמחה לראות אותו מתאחד שוב עם משפחתו.

אז הנה פוסט שאני כותב מדיי כמה זמן, שאוסף ציטוטים פיקטיביים של אנשים. הפעם, הנה מה שיש לכמה אנשים לומר על חזרתו של גלעד. בבקשה:

• "הלו, הלו! מה עם קצת קרדיט בשבילי?" (דן חלוץ לא פראייר)
• "אז אפשר לומר שיש לי סיכוי בבחירות הבאות?" (בנימין נתניהו חושב קדימה)
• "זה גם מה שאני חשבתי על בן-לאדן." (ברק אובמה מרגיע את ביבי)
• "אפילו ביבי אומר שזו עסקה במתווה אולמרט. איפה ההון הפוליטי שלי?" (ציפי לבני מתעצבנת)
• "מה מכבדים את הפרטיות שלו, מה? אז בשביל מה באתי הנה?" (אנשי החדשות מתכוננים לרגע של חייהם)
• "לא היה יכול לחכות שבוע, הביבי הזה?" (יונית לוי מתעצבנת על קיצור ירח הדבש)
• "אני נשבע להקריב את חיי למען המולדת, אבל לא ליפול למענה בשבי, זה סתם מביא לצרות." (בצה"ל עובדים על שבועה חדשה)
• "ברור שהייתי שמח לשחרר אותו בעצמי. אבל אם ביבי יכול להשפיל עוד קצת את ציפי, זה גם בסדר." (אהוד אולמרט לא שוכח מה חשוב)
• "אני מסרב להשתחרר עד שיפסיקו להגיש כתבי אישום נגד אנשי ש"ס!" (שלמה בניזרי קיבל השראה)
• "בהתחלה רצינו להוציא רק את אלו שכבר עשו תואר שני, בשביל לא להפריע למי שעוד לא הספיק, אבל לפעמים צריך להתגמש. אבל אל תדאגו, תהיה להם הזדמנות להשלים את התואר בהזדמנות אחרת." (ח'אלד משעל לא מודאג)
• "כן, אני רוצה טקס! מה זאת אומרת מה ההיגיון? לא נמאס לכם לחפש את זה בצבא?!" (בני גנץ יודע מה עיקר ומה טפל)

חג שמח.

נראה שנתניהו נמצא בלחץ תחת הפגנות האוהלים: המשבר הכלכלי שהבטיחו לנו מבושש להגיע, ואף אחד לא ממש מתרגש מספטמבר. אבל לפוליטיקאים יש נטייה לא לעשות את מה שצריך, אלא רק להסית את תשומת לבנו למשהו אחר. הקיצר, הוא זקוק ליחצ"ן, באופן בהול. רגע, בעצם למה רק אחד? סוללה! בניצוחו של רני רהב! הנה מה שהיה קורה לו באמת היה עושה את זה.

רהב: תחשבו, אנשים, תחשבו! מה יגרום לאנשים לעזוב את האוהלים ולהתרכז במשהו אחר?

יחצ"ן א' (להלן אורי): מה עם מהומות בלונדון?

רהב: מה, אתה מפגר?! למי אכפת מלונדון?! אנשים צריכים משהו שקרוב אליהם על מנת לשכוח שהמצב שלהם פה מחורבן!

יחצ"ן ב' (להלן בנימין): מה עם ספטמבר? תמיד אפשר להעלות את זה שוב על המפה.

רהב: כבר טחנו את הנושא הזה מספיק, זה לא מעניין אף אחד.

יחצ"ן ג' (להלן גרשון): צריך משבר כלכלי! כזה שייתן לביבי תירוץ למה לא לעשות מה שרוצים ממנו.

רהב: אתם מנסים לייצר לי צרות, סתומים?! אני אח"כ אצטרך להתרוצץ בתקשורת ולהסביר למה זה בסדר שהטייקונים מפטרים עובדים זוטרים במקום להפחית ברווחים הגסטרונומיים שלהם! נראה לך שיש לי כוח לזה?!

אורי: לך חפש את החברים שלך.

רהב: אתה רוצה משכורת החודש?

אורי: כן.

רהב: אז שתוק ותתחיל ללקק.

אורי: כוס אמא שלך, בסדר.

רהב: טוב, עוד רעיונות?

בנימין: אולי עוד איזשהו חוק אנטי-דמוקרטי?

רהב: לא רע, לא רע. יש פה כיוון טוב. על מה חשבת?

בנימין: משהו כזה נגד חרמות.

רהב: אתה קורא את העיתון ואז בא ומציע לי לעשות את זה, יא אוטיסט?

גרשון: אני חושב שאין בררה. חייבים פה מלחמה כוללת, משהו מלחמת-השחרור-סטייל. משהו שיוציא צווי 8 לכולם וייתן לתקשורת משהו חדש להתעסק בו.

רהב: מעולה! תשיג לי את הטלפונים של אסד, אחמדניג'אד, נסראללה ואיך שלא קוראים ליצור הזה שמנהל את מצרים עכשיו!

זה עוד יבוא, אל פחד.