שלום לכם.

נתחיל בזה: היום אני חוגג יום הולדת 22. מדובר בגיל שאין מה לעשות איתו (זה מספר של ערוץ מסחרי), ובאופן כללי נמאס לי לדבר על עצמי בכל יום הולדת. זו כבר יום ההולדת השביעית שאני חוגג בבלוג הזה, ולכן בהחלט אפשר לציין את המאורע חסר המשמעות ולעבור לנושאים אחרים.

בלי קשר לשאלת מדיניות ההגירה של ישראל (זה נושא פוליטי אז אני לא ממש יכול להתעסק בזה). הישראלים מוכיחים, כמו בכל פעם שהם מגיעים לבית מלון, שהם לא יודעים להתנהג. מירי רגב אמרה כמה דברים שהולמים את גרמניה של שנות ה-30' (כן, מותר להשוות. גם כשהיטלר אמר את זה בפעם הראשונה לא היו לו תכניות השמדה מסודרות. ולא, זה לא בסדר שאומרים את זה על מתנחלים, אבל זה לא מנקה את רגב מאשמה) וכמה מתושבי דרום תל-אביב מרביצים לאתיופי בגלל שהוא בצבע הלא נכון. אז נכון שהם לא ממש נהנים מהסודנים והאריתראים שמציפים להם את האיזור, אבל גם לפני שאלה הגיעו המקום היה פינת חמד לנרקומנים וזונות. את רגב, אגב, זה לא ממש מעניין.

לישראלים יש בעיה התנהגותית מאוד חמורה: הם יכולים להפר כל קוד התנהגותי וזה ייראה להם לגיטימי, אבל כשמישהו אחר יעשה את זה הם יצקצקו, ואם זה יהיה כלפי יהודי או ישראלי הם גם יוסיפו לזה את מילת הגנאי האהובה כל כך על הפשיו-ציונים - "אנטישמים". לכן, אני מציע פה מערכון שיראה את הדברים באור טיפה שונה:

ההגירה לסודן

העיר חרטום, הבירה של סודן. שני סודנים יושבים ומדברים

א': תגיד, מה נסגר עם כל הלבנים שמגיעים לפה? יש כנס של צלמים של הנשיונל ג'אוגרפיק?

ב': מה, לא שמעת? בישראל עכשיו יש דיקטטור שהורג כל מי שלא חושב כמוהו, אז כולם בורחים לפה.

א': לסודן?

ב': לסודן.

א': איך הם מגיעים הנה?

ב': עם בדווים, אלא מה?

א': ומה הם עושים עכשיו?

ב': מה הם עושים? לוקחים את מקומות העבודה שלנו, ישנים בפארקים הציבוריים שלנו, ואונסים את הנשים שלנו!

א': אתה עבדת לפני שהם הגיעו?

ב': לא.

א': גם אני לא.

ב': אז מה?

א': אז איזו עבודה הם לקחו לנו?

ב': מה אתה מקשקש? חבר שלי סיפר לי שחבר שלו סיפר לו שחבר שלו סיפר לו שחבר שלו איבד את העבודה בגלל ישראלי שהגיע הנה.

א': (סופר רגע) נראה לי שאני החבר שאיבד את העבודה.

ב': רואה?

א': אם אתה אומר.

נכנס סודני נוסף

ג': (מחלק עלונים ל-א' ו-ב') היי. אני יכול לעניין אתכם בהפגנה למען הפליטים הישראלים?

ב': זוז מפה, יפה נפש אחד. בטח באת לנו מדרום חרטום. תנסה לחיות שבוע אחד בצפון, איפה שכל המסתננים הלבנים האלו מסתובבים ואונסים נשים סודניות!

ג': אבל -

ב': זוז מפה! לך תהגר לדרום סודן, אוהב לבנים אחד. זוז! קדימה!

ג': (יוצא)

ב': תאמין לי, סרטן יפי הנפש האלו. הם והישראלים.

א': זה לא מה שמה שמה, מירי רגב, אמרה על הסודנים שברחו לישראל?

ב': עזוב אותך, סתם גזענית.

נכנס צלם לבן

א': תראה, הנה ישראלי.

צלם: לא, לא, אני צלם של הנשיונל ג'אוגרפיק.

ב': שמענו עליך. (ל-א') בוא נרביץ לו.

א': השתגעת?

ב': מה אכפת לך? אחר כך הוא סתם יאנוס את אשתך.

א': כמו שכל אחד אחר מהאזור יכול.

ב': אתה בא או לא?

א': בסדר, אני בא.

צלם: יש לכם טעות.

ב': אל תדאג, לא נרביץ לך.

צלם: (בורח)

ב': יאללה, בוא נרדוף אחריו.

א': (מסתכל לצד השני) רגע, מישהו שם אונס את אשתי!

ב': אוי ואבוי! הוא ישראלי?

א': לא, סודני.

ב': אז הוא לא מעניין. יאללה, בוא.

א' ו-ב': (רודפים אחרי הצלם)

המשך שבוע טוב.

כן, זה שוב הנודניק הזה שמתלונן על כמה שצה"ל זה צבא לא יעיל שלא מפספס שום הזדמנות לעשות טעויות מפגרות. אבל עד שאוכל באמת גם לעשות משהו עם העובדה הזאת חוץ מלכתוב עליה, תיאלצו פשוט לסבול את זה עד שחרורי או עד שצה"ל יעבור התייעלות. מכיוון שאין סיכוי שהם יעשו את זה בעשרה חודשים, אתם יודעים לפחות כמה זמן עוד נשאר לכם לסבול.

עת היותי מלש"ב פרה-צעיר זימנו אותי למיונים שונים. מכיוון שהבנתי שאם התפקידים שדורשים מיון עלובים ברובם, תיארתי לעצמי עד כמה גרועים התפקידים שאפילו את זה לא דורשים. לכן, על מנת לא להשתעמם לחלוטין בצה"ל הלכתי לכל המיונים הללו. א-מ-מה? מרבית המיונים נקבעו לשעה תשע בבוקר במקום כלשהו במרכז. נשמע סבבה? לא כשאתם גרים בצפון והתלושים שקיבלתם לא תקפים לרכבת, שלמרות חוסר יעילותה מקצרת את הדרך שעוברת באוטובוסים בלבד. ההיגיון חוגג והעולם שותק.

מאז המיון האחרון שלי עברו כשנתיים וחצי, וחשבתי לעצמי שברגע שקיבלתי חוגר נגמרו כל תלאות של נסיעות לא הגיוניות לשעות לא הגיוניות. אמנם הובטחו תלאות אחרות, אבל לפחות ניתן יהיה לסנכרן בין השעה בה יש להגיע לאותה נקודה במרכז ובין דרכי ההגעה. אבל אז ברכבת ישראל התקבלה ההחלטה השנויה במחלוקת, לפיה חיילים ייאלצו לשלם על נסיעה בראשון בין שש לתשע בבוקר. לי אישית זה היה פחות אכפת, מאחר ואני לא משתמש ברכבת על מנת להגיע לבסיסי שבאמצע השממה.

אבל אז נודע לי שעליי להגיע לירושלים עד עשר בבוקר. אמנם למרכזית אני מסוגל להגיע עד לשעה הזו, אבל משם מצפה לי נסיעה של ארבעים דקות שמבטיחה לי איחור. כמובן, זה לא החלק הבעייתי, אלא זה שאני אצטרך לקום לפני חמש בבוקר על מנת להגיע כמה שיותר קרוב לנקודת הזמן. וזה למה? כי אין רכבת לחיילים. אין ספק שבצה"ל למדו שהמציאות השתנתה במעט, והפיקו לקחים בהתאם.

קצינים יקרים: אני יודע שאתם לא ממש שמים לב מה קורה בתחבורה הציבורית לאור העובדה שיש לכם רכב על חשבון הצבא, ולצפות מכם דבר כזה זה בערך כמו לצפות מברק להבין מה קורה כיום בשוק הדיור (כן, גם אחרי שהוא מכר את הבית). אבל בכל זאת, יש לכם בערך איזה מאתיים פקידים ופקידות שתפקידם הוא, אה... תזכירו לי? לא משנה, זה לא רלוונטי (לא לדיון ולא לצבא). לא יזיק לכם אם תשאלו אותם: "תגידו, להגיע ממקום צפוני או דרומי בארץ לירושלים עד השעה עשר בבוקר כשאין רכבת, זה סביר?" אם לא כל הפקידים שלכם הם קל"בניקים מקומבנים, סביר להניח שאחד מהם גר בפריפריה והוא יוכל להגיד לכם "אה... לא. מה עישנתם כשחשבתם שזה זמן סביר?" אז יסתבר לפקיד הזה שאתם לא מעשנים כלום ושאתם ככל הנראה פשוט סתומים באופן טבעי. בכל זאת, קצינים.

והעיקר רוצים שאני אחתום קבע בצבא הזה. ועל זה ייאמר: פחחחחחחח.

שבוע טוב.

לפני הכל, טיפה הגינות:

רוב הזמן אני מתמרמר על הצבא, אבל אני חייב לזרוק מילה טובה: אחרי שקרעתי את התחת לקראת ביקורת מחורבנת שנבעה ככל הנראה משעמום מתוכנן של גורמים במטכ"ל - קיבלתי מהמ"פ שבועיים רצופים של חופש. אז נכון, הוא קצין ובאופן כללי קצינים גורמים לי דחף בלתי מוסבר לירוק ולצעוק "שיקסע", אבל גם קצינים יכולים לעשות מדיי פעם משהו טוב. סתם, שתדעו.

ואם בשיקסע עסקינן, הבה נעבור לענייננו: בזמן האחרון המילה "שיקסע" הפכה למקובלת יותר ויותר. הסיקריקים - אותה קבוצת חרדים שכנראה מאוד אוהבים סוסים ואבירים אחרת אי אפשר להבין למה הם רוצים להחזיר אותנו לימי הביניים - נוהגים לירוק לעבר נשים וילדות לא מספיק צנועות ולצעוק "שיקסע". אני לא יודע למה, אבל כנראה הם חושבים שזה מה שיעזור להם עם אותן מחשבות מתועבות שעולות להם בגלל שהם ראו מרפק נשי. "שיקסע", למי שתהה, זו מילה ביידיש שפירושה "גויה". אני באופן אישי לא מבין למה זה דבר רע להיות גוי או גויה, אבל ככה זה בארץ הקודש ולא בזה העניין. העניין הוא שהמילה "שיקסע" נטמעת אצלנו כמילת גנאי לכל דבר שאנחנו לא אוהבים. אז אני מפקיע את המונופול של החרדים האשכנזים על המילה "שיקסע", ומעביר אותה לשימושי האישי כמילת גנאי, בלי שום קשר לפירוש היידישאי המקורי. כשמשהו עושה לי חשק לשיקסע, פירוש הדבר הוא שאותו משהו מעצבן אותי כל כך שבא לי לירוק עליו ולהלבין את פניו ברבים, אבל אני נמנע מזה כי אני מתורבת. כעת, הרי לכם, רשימת הדברים שעושים לי חשק לשיקסע:

• טוקבקיסטים מטומטמים: תפסיקו להוציא את העצבים שלכם עליי ועל אנשים אחרים שעובדים מאוד קשה על מנת לכתוב את מה שאתם מגיבים לו תגובות נאצה. ולא, זה שההורים שלכם אחים ושחברה שלכם לא נותנת זה ממש לא תירוץ להפוך אותנו לשק חבטות.
• ערסים: אני יודע שאתם חושבים שאייל גולן הוא המלך. זה בסדר, באמת. אבל אני לא אוהב אותו. לכן, אנא מכם, תפסיקו להשמיע אותו בקולי קולות בתחבורה הציבורית.
• נציגי חברות סלולר בתחנות מרכזיות: זה שאני לובש את מדי צה"ל ואת לובשת תלבושת סקסיסטית שסיפקה לך החברה המסחרית בה את עובדת, ממש לא אומר שאני רוצה לדבר איתך.
• אעמדש"ן: או בלי ראשי תיבות - אנשים עם מודעות דמוקרטית של נעל. אני מבין שאתם טיפשים עם חסכים כלשהם ושאתם נורא פטריוטים, אבל זה שאני לא חושב כמוכם עדיין לא אומר שמכרתי לאויב סודות מדינה או שאני מתפלל בלילה שמדינת ישראל תושמד. יודעים מה? אני לא מתפלל בלילה, נקודה.
• עורכי דין: תגידו, כשאתם מגינים בטלוויזיה על מישהו מפורסם שהורשע כבר - כל השקרים שאתם מספרים לא עושים לכם קצת בחילה?
• שח"מיסטים: לא משהו אישי, פשוט אני יודע איזה ת"ש יש להם כי גם לי היה, ועכשיו אני תקוע בבסיס מסריח באמצע השממה עם מדים בצבע ג'יפה (סליחה, זית).
• קצינים: נכון, כבר אמרתי את זה קודם, אבל אני חייב לחזור על זה. כמובן, לא כל הקצינים עושים לי חשק לשיקסע, יש לי חברים שנהיו קצינים ואני רוצה שהם ימשיכו להיות חברים שלי. אבל בכל זאת, חייבים להזכיר את הקצינים שמופיעים ברשימה הזאת.
• גזענים: כן, אני יודע שבגלל שהוא מתפלל על שטיח וגם בן-לאדן נהג להתפלל על שטיח אז זה יוצר הקשר מאיים. אני מבין. עכשיו תפסיקו להיות מטומטמים, כי מחקרים מראים שמטומטמים נהיים חברי כנסת.
• רס"רים: אנשים, אתם כפולים ממני בגיל ואתם עדיין מתעסקים במיץ של הזבל. תעשו עם עצמכם משהו!
• מחזירים בתשובה: אני מרשה לעצמי להיות לא רשמי: עזבו אותי באמא שלכם.
• אנשים שאומרים שיש לנו טלוויזיה חרא בזמן שהם צופים ב"האח הגדול": באמת לא הבנתם את הקשר בין השניים?
• צמחונים מטיפנים: אם אתם תתקעו את העיניים שלכם עוד פעם בצלחת שלי, אני נשבע שהן יהיו שם באופן פיזי.
• אדם סנדלר: יש לשחקן הזה אולי סרט אחד באמת מצחיק ("משחק מכור", למי שתהה). כל השאר עושה לי כזה חשק לשיקסע שאם אני אראה אותו ברחוב אני עלול שלא להחזיק מעמד.
• ממסדניקים אדוקים: נכון, לא כל דבר שהממסד עושה זו טעות. אבל אתם לא חייבים להגן על כל טמטום שיוצא משם. לא, גם אם דוד שלכם עובד באותו מוסד אתם עדיין לא חייבים.
• ריק סנטורום: האיש הזה חולה נפש. אחרי שהילד הפג שלו נולד ומת, הוא הביא את הגופה הביתה להראות לילדים, נתן לה להישאר יום שלם בבית ורק אחרי זה שלח את גופת הוולד לקבורה. והוא רוצה להיות נשיא. לעומתו, אפילו ג'ורג' בוש נשמע כמו אופציה סבירה.

ומה עושה לכם חשק לשיקסע?

אזהרה מראש: התשובה "בלוגרים שחושבים שהם מצחיקים" או משהו שיכוון אליי זה לא ממש מקורי, אבל אתם מוזמנים לנסות.

שבוע טוב.