אני לא מבין. בחיי שאני לא מבין. הרי היו לנו שלוש שנים נהדרות לבד, למה עכשיו לחזור ולהיפגש? הרי אתה יודע שרק המחשבה עליך עושה לי בחילה, אז למה בכוח? נשבע שהגורם הראשון לרצון שלי לעבור מהמדינה הזו זה המחשבה שאתה תוכל לקרוא לי כמה שתרצה, אני לא אצטרך לראות אותך אלא דרך עדשת האקטואליה.

ולמי שלא מבינ/ה, זומנתי למילואים לראשונה מאז השחרור שלי. אם אתם קוראים ותיקים שלי, אתם יודעים שאני אוהב את צה"ל כמו שאוהבים את האקס/ית (ואני לא מדבר על המקרים האלו בהם נשארתם ידידים או לפחות בלי רגשות רעים. אני מדבר על המקרים שהתקבעו כנורמה הרגשית של הליך הפרידה, היינו שניכם מנסים לשרוף האחד לשנייה את הרכב), רק שבמקרה הזה מדובר באקס/ית שמתעקש/ת להישאר ידידים. את צה"ל כמובן זה לא מעניין, וזומנתי לשבועיים מילואים, ועוד באמצע הסמסטר כשאני פרילאנסר, ככה שהלקוחות לא ממש חייבים להתעניין בעובדה שאני במילואים.

"בסדר", בטח תגידו, "הזמנים קשים, צריך עוד כוחות". אני לא לוחם וזה אימון. "בסדר", תגידו, "אבל יש לך תפקיד חשוב". כל כך חשוב שהסמג"ד שלי קבע שאני פספוס של צה"ל מרוב שיכולתי לעשות דברים קצת יותר טובים מלשבת במשרד ולהדביק גזרי נייר על בריסטולים באמצעות סלוטייפ (הייתה לזה משמעות ביטחונית כלשהי, אבל זה עדיין להדביק גזרי נייר על בריסטולים באמצעות סלוטייפ). "בסדר", תגידו, "אבל צריך שם גם אנשים מוכשרים שינהלו את העניינים". אז קודם כל, ניהלתי את העניינים בדיוק חודש. דבר שני, אני מסכים שלא כדאי לשים בתפקידים האלו רק אנשים כמו מיקי זוהר (תודו שהדבקת גזרי נייר על בריסטולים באמצעות סלוטייפ יכולה להיות תרפיה מעולה לדביל הזה), אבל אי אפשר פשוט למצוא מישהו שהוא סתם לא מטומטם ולעזוב אותי בשקט (וכן, אני חושב שאני חכם. אני שמאלני אז זכותי להתנשא)? בקיצור, צה"ל יכול להסתדר מעולה בלעדיי ויהיה מאוד נחמד אם יבינו את זה שם וישחררו את התקן שאני תופס לטובת מישהו שלא שונא את ערימת הביורוקרטיה במדים שנושאת בשם "צבא ההגנה לישראל".

"בסדר", תגידו (כמה עוד תגידו?!), "מילואים זה דווקא נחמד". אז אני יודע שזה רק היום הראשון שלי ושהמצב עוד יכול להידרדר, אבל בינתיים זה כיף כמו שמיכת סקביאס. נכון, זה פחות גרוע מהצבא הסדיר, אבל זה עדיין בא בטוב כמו סרטון הוצאה להורג של דאע"ש לפני השינה. אה, ואם זה לא מספיק, אז המילואים שלי בבקעת הירדן. נשבע שאם עושים פה עוד מלחמה בקיץ אני פותח בנוהל התאבדות. עברתי את זה שלוש פעמים ואפילו גלידה לא קיבלתי, ככה שממש לא דחופה לי הפעם הרביעית.

עוד חוויות קסומות מהמילואים בימים הקרובים.

כבר הייתי בטוח שעוד רגע המלחמה הזו תשחק אותי לגמרי ותכניס אותי לדיכאון, ואם עוד להוסיף על זה שאנחנו נכנסים למציאות בה אין לשמעון פרס שום תפקיד רשמי בשירות המדינה ואני ממש לא יודע איך להתמודד עם זה (גם אם אף פעם לא נמניתי על מעריציו) אז בכלל, אבל למזלי הגיע הגיבור שלי עם משהו לא קשור למלחמה והצליח קצת לעודד את רוחי. לגיבור הזה קוראים יוני שטבון, המשתייך לחבורת הדבילים של מירי רגב, איילת שקד, דני דנון ואופיר אקוניס (בהנחה שהם לא אותו אדם), שולי מועלם ושאר גאונים (וכן, אני מודע לזה שגם לשמאל יש את המטומטמים שלו, לא צריך לספר לי על זה). לא, זה לא ששטבון עשה משהו חכם שעודד אותי ונתן לי תקווה באנושות (אין לה תקווה, צאו מזה), אבל הוא פשוט הראה לי שגם בימים קשים עולם כמנהגו נוהג ושלשטבון אין מושג מהחיים שלו.

במה דברים אמורים? טוב ששאלתם. ח"כ שטבון מדווח בדף הפייסבוק שלו שהוא העביר בוועדת הכספים את "חוק המשתמטים" שלו, לפיו משתמטים ועריקים לא יוכלו לקבל מלגות לימודים מהמדינה כשהם ילכו ללמוד במוסדות להשכלה גבוהה. אל תדאגו, שטבון הוא אמנם חסר מוח אך לא חסר לב, והוא הבטיח שהחוק לא יפגע ב"אוכולוסיות או דמויות שקיבלו פטור מכל סיבה שהיא!" (סימן הקריאה במקור). או, במילים אחרות, שטבון יצר פחות או יותר את החוק הכי מיותר על כדור הארץ, אפילו יותר מאותו חוק באחת ממדינות ארצות הברית (אני לא זוכר איזו) שאוסר על דיג באמצעות לאסו.

למה אני אומר את זה? שוב, טוב ששאלתם. כנראה שאף אחד לא סיפר לשטבון, אבל אין קטגוריה כזו "משתמטים". יש אנשים ששירתו בצבא, יש עריקים (כאלו שלא הגיעו לבקו"ם ביום פקודה או שהחליטו באמצע השירות שלא להופיע יותר) ויש כאלו שקיבלו פטור משירות. לא רק ערבים, בני ישיבה ונכים מקבלים פטור מסודר משירות - גם שחרור מהצבא באמצעות הקב"ן מהווה פטור משירות לכל דבר ועניין, וכנ"ל לגבי שחרורן של נשים שטוענות שהן דתיות. נכון, יש כאלו שמוציאים את הפטור הזה במרמה, אבל לצערו של שטבון אין רישום בשום מקום שמחלק לקטגוריות "נפשו אכן לא מסוגלת להתמודד עם המערכת הצבאית ולכן מוטב לשחררו כדי למנוע דיכאון ו/או התאבדות" ו"חתיכת מניאק עצלן מפונק שחושב רק על עצמו שרימה את המערכת וצריך להיות מנודה מהחברה". מאחר שמרבית הלא משרתים משיגים פטור חוקי (גם אם בדרכי מרמה לא מאוד חוקיות, ודבר כזה הוא מחובתה של המדינה להוכיח), על מרבית אלו שלא שירתו החוק הזה לא ישפיע במאום.

כמובן, החוק נוגע גם לעריקים, אז נקדיש להם דקה: עריקים הולכים לכלא. לעריקים פותחים תיק פלילי. בגלל שלעריקים פותחים תיק פלילי כל מקצוע שדורש תעודת יושר מהמשטרה סגור בפניהם. בניגוד לדימוי על אלו שלא עשו צבא, עריקים לא מטיילים להם בסבבה ברחובות תל-אביב בזמן ששופכים עליהם כסף מכל עבר. מעבר לזה, מדובר באלפים בודדים כל שנה, ככה ששטבון למעשה מזיין את השכל על כמה שהוא הולך נגד ההשתמטות כשבעצם הוא מחוקק חוק שנוגע לפסיק מהאוכלוסייה. כפיים.

אבל מעבר לזה, כדאי שמישהו יספר לשטבון שרבים מהעריקים לא עושים את זה כי לא בא להם לשרת או משהו (ואני בעד צבא מקצועי כי לא לרצות לשרת בצבא זו סיבה מצוינת שלא לשרת בצבא), אלא כי הם באים ממשפחה קשת יום ושהם חייבים לעזור בפרנסת המשפחה. מעבר לזה ששולחים אותם לכלא ודופקים בכך את המשפחות, החוק הזה ידאג להשאיר אותם בתחתית הסולם החברתי - כי נכון שלא כולם מתאימים לאקדמיה או צריכים ללמוד בה, אבל אנחנו לא יכולים לדעת אם מדובר באותם אנשים שלא צריכים לקחת בה חלק. שטבון, אולי אתה מתכוון לטוב, אבל שוב - כפיים.

ידוע לכולנו שאתה חושב (סליחה, מאמין, אני לא בטוח שיש לך את הפונקציה הזו של "לחשוב") שפקידה שהכינה קפה למפקד שלה תרמה למדינה יותר ממי שהלכה לעבוד ושילמה מסים שיכסו את ההוצאות על אותה פקידה (סתם, מסים של מישהי בת 20 לא באמת מכסים הוצאות של 3,500 שקל בחודש. נכתב בלשון נקבה אך מדבר על שני המינים), וזכותך להאמין בזה כי אנחנו בכל זאת דמוקרטיה. אבל, נסה למצוא מישהו שיוכל להסביר לך בשפה שאתה מבין שהחוק החמוד שלך לא יקדם כלום בתחום של גיוס החובה וסתם יתקע אנשים עניים במעגל העוני.

בתמונה: דביל.

הרי כמה דברים שהייתי רוצה להגיד בהקשר לשיח שסביב הלוחמה המתרחשת כרגע בעזה:

בגלל שהרבה אנשים נוהגים לשייך את דעותיי לפלג שנקרא סמולן-מנייאק-עוכר-ישראל-בוגד-חובב-ערבים, בעיקר בזמנים כאלו, עליי לציין כמה עובדות: ראשית, היחס שלי למתרחש בעזה הוא אמביוולנטי, אני לא תומך נלהב אבל אני גם לא מתנגד נחרץ; שנית, גם לי יש חברים ובני משפחה שנמצאים בסביבה שאני דואג להם, לא כל דאגותיי נתונות לעזתים, אם תהיתם; שלישית, אני ממש לא חובב ערבים - אני באופן כללי לא מת על האנושות כולה (אלוהים, אם אני טועה ואתה קיים, אני חייב להגיד שבמבול עשית רק חצי עבודה), ואני ממש לא מת באופן ספציפי על איזושהי קבוצה מתוכו - יהודים, ערבים או צ'רקסים.

אז אחרי שנאלצתם לוותר על תגובות ה"תגזור את הדרכון שלך ולך לעזה" (קיבינימט, למה נראה לכם שאני אלך לעזה?! ראיתם מה הולך שם?!), בואו נדבר ביזנס. נתחיל בדבר הקטן הזה שנקרא "אחדות העם": הרבה אנשים רוצים שאותם אנשים שמתנגדים למלחמה יחכו עם הביקורת וההפגנות שלהם עד אחרי שזה ייגמר, ובעצם זה כבר לא יהיה רלוונטי. למה? כי צריכה להיות אחדות מאחורי החיילים שלנו. תנו לי לספר לכם סיפור אמיתי: בעיצומה של מלחמת העולם השנייה, כשבריטניה הייתה במלחמה קיומית (או לפחות נתפשה ככזו), עלתה הצעת אי-אמון בראש ממשלת בריטניה דאז וינסטון צ'רצ'יל. צ'רצ'יל צלח אותה, אבל זה לא משנה את העובדה שהייתה הצעה כזו. אם בריטניה בעיצומה של מלחמה קיומית הייתה יכולה להרשות לעצמה את האופציה להחליף ראש ממשלה, אנחנו יכולים להרשות לעצמנו בזמן לחימה - שאמנם מטרותיה הרשמיות צודקות לחלוטין אך היא לא קיומית - לתת לאנשים לצאת ולהפגין כנגדה.

כמו כן, אם אתם שואלים אותי, האמביוולנטי, חשוב שיהיו הפגנות גם נגד המבצע, כדי לתת איזושהי קונטרה. כבר ראינו לאן דברים יכולים להידרדר כשלא נותנים להם קונטרה ושיש להם רק אשראי בלתי מוגבל. כמו כן, דמוקרטיה לא נבחנת בעתות פשוטות של שלום ושלווה, אלא דווקא בזמנים הקשים. כמובן שמתוקף הדמוקרטיה זכותו של כל אחד לא לאהוב את זה ולבקש שבכל זאת יחכו עם הביקורת, אבל אין שום זכות לקרוא להכות את אותם אנשים או ממש לבוא ולעשות את זה, כי יש דברים שגם הדמוקרטיה לא סובלת. אם אתם חושבים שבהפגנות הללו יש מן ההסתה תגישו תלונה במשטרה, כי גם אם אכן יש צדק בדבריכם במדינת חוק לא לוקחים את החוק לידיים.

אני גם חייב מילה לכל אלו שרוצים להדיח את חברת הכנסת חנין זועבי ואומרים ש"לא ייתכן שאנחנו מממנים לאישה כזו את המשכורת". יודעים מה? לא בדקתי מה היא אמרה כי כבר אין לי כוח לשמוע את הזבל שיוצא לקיצוניים מהפה, אבל לצורך העניין אני אקח את המילה שלכם שמה שהיא אומרת חורג מהגבולות של חופש הביטוי (הערה: חופש הביטוי לא נגמר איפה שזה צורם לכם מדי) ושהגיע הזמן להפסיק לממן אותה מהכסף שלנו. אני אתכם. פשוט, אשמח אם על הדרך נוכל גם להפסיק לממן את הפנסיה של המסית שכבר לקח חלק בכמה הפגנות אלימות (כמובן, הוא רק הסית, מעולם לא הרביץ בעצמו) הידוע גם בכינויו ד"ר מיכאל בן-ארי, או את המשכורת של הטרוריסט המורשע חגי סגל שיש לו תכנית בערוץ הכנסת.

מילה קטנה גם לשמאל: אני חייב לשאול את זה שהניף את השלט הכה שנון "הרוצחים לטיס" ואת כל מצדדיו - לא, השאלה לא הולכת להיות "מה עבר לכם בראש?", כי נראה לי דיי מיותר להיכנס לוויכוחים האלו על ההבדל בין צה"ל לבין חמאס (ותסלחו לי אם זה מזכיר קצת שמאלץ פטריוטי), אני כנראה לא אשכנע אף אחד. אז אני רק אשאל אתכם את זה: אני הייתי דיי בטוח שהקטע הזה של הפגנות זה לשכנע אנשים בצדקת דרככם. טיפ קטן: ככה לא משכנעים אף אחד, רק גורמים להיאטמות רגשית ולרצון להכניס לכם מכות. לא שזה מוצדק להכניס לכם מכות, וככל הנראה זה גם מה שנמצא בגבולות חופש הביטוי, אבל שכל לא הרג אף אחד. יש הבדל בין להפגין נגד ממשלה שיוצאת למלחמה לבין להפגין נגד חיילים שצריכים להשתתף בה.

ובגלל שבשיח הציבורי עסקינן, עוד בקשה אחת: די כבר עם המשפט הזה "נחשף פרצופו האמיתי של הימין/שמאל/ערבים/מערב/אנשי מאדים" עם כל תקרית מכוערת שמתרחשת. יואב אליאסי הוא לא הפרצוף של כל הימין אלא רק של הזרם הפשיסטי שבו (כן, נחמה, להרביץ לאחרים כי הם לא חושבים כמוך זה בהחלט מזכיר תקופות אפלות), אלו שחושבים שהחמאס הם חבורה של לוחמי חופש לא מייצגים את כל השמאל אלא רק את אלו שצריכים רענון של עולם המושגים שלהם, ואותם יהודים ששמחים על מות ילדים פלסטינים או ערבים ששמחים על מותם של חיילי צה"ל לא מייצגים את כל המגזר שלהם. כל אחד מייצג קודם כל את עצמו ואין לי כוונה לקחת אחריות על כל גועל הנפש הזה שהולך פה.

ולסיום: כואב לי על כולם. כואב לי על חיילים שנהרגים. כואב לי על אזרחים שנהרגים. כואב לי על תושבי הדרום שצריכים לחיות בין אזעקה לאזעקה. כואב לי גם על פלסטינים בלתי מעורבים שנהרגים או שמאבדים את משפחתם וביתם (כן, גם אם אין בררה, עדיין כואב לי). לא, אני עדיין לא מתכוון להגר לעזה, זה שאני בשמאל לא אומר שאני מזוכיסט.

ורק שייגמר כבר.