תגידו, בכל פעם אני אצטרך לחזור על זה? בכל פעם? אשכרה בכל פעם? בחיי ששיגעתם אותי.

מעשה שהיה כך היה: לאור הרצח במצעד הגאווה בירושלים ולציון שש שנים לרצח בבר-נוער, התקיימה בגן מאיר עצרת כנגד הלהט"בופוביה. מארגני האירוע החליטו שפוליטיקאים שירצו לנאום ייאלצו כתנאי מקדים לחתום על מסמך בו הם מתחייבים לפעול למען שוויון זכויות מלא לקהילה. נפתלי בנט וינון מגל, שניהם מהבית היהודי, רצו לנאום אך סירבו לחתום. אי לכך, הודיעו להם המארגנים שעם או בלי קשר לזה שהקהל בעצרת לא היה מרוצה מהרעיון שהם ינאמו, הם לא ינאמו כי הם לא מוכנים לחתום. שניהם טוענים עכשיו שמשתיקים אותם ואחרים טוענים שזו פגיעה בחופש הביטוי.

אז כן, יכול להיות שהמסמך הזה בעייתי ומחטיא את מטרתו, וכן, לצעוק בוז ליובל שטייניץ וגם לשמע זה שבנט אמור להגיע זה לא יפה - השתקה או פגיעה בחופש הביטוי זה לא. למה? כי כמו שכבר הסברתי כמה פעמים, חופש הביטוי לא מחייב גוף כלשהו לתת במה לכל מי שרוצה לדבר. זו תהיה השתקה אם בנט יתחיל לקבל איומים שאם הוא ידבר על הקהילה הגאה הוא יצטרך לבדוק מתחת לרכב שלו לפני שהוא מתניע, או שהמדינה תטיל עליו סנקציות אם הוא יתבטא. למנוע ממישהו במה זו לא השתקה. עם כל הכבוד, אם תרצו לא מזמינים את זהבה גלאון, שלום עכשיו לא מזמינים את ברוך מרזל ואם יהיה עכשיו כנס של הציונות הדתית הם יוכלו להחליט שלמרות ששי פירון הוא דתי וציוני הוא לא ידבר שם, בין אם בגלל שהם לא מתעניינים במה שיש לו להגיד ובין אם בגלל שהם אהבו יותר את הגרסה השמנמנה שלו. נכון, יש גם להט"בים ימניים (יעיד הדגל של התא הגאה בליכוד שהתנופף שם), אבל זכותם של המארגנים להחליט שהם לא רוצים לתת לאנשים שמתנגדים לנישואים חד-מיניים לנאום. לבנט ומגל יש כלים אחרים להתבטא באמצעותם, ואותם לא לקחו מהם.

בזמן כתיבת שורות אלו, אני גם רואה שבצלאל סמוטריץ' בוכה שההפגנה הזו הייתה "הסתה כנגד הימין". בחייאת, אתם שם בבית היהודי, תלמדו כבר מה פירוש המילה "הסתה", בסדר? אתם משתמשים בה בלי סוף ואף פעם לא באופן נכון וזה מביך. בתור מי שהיה שם, לא הייתה שם שום הסתה כנגד הימין. הייתה שם דרישה שהימין - שנמצא בשלטון, לאלו ששכחו, זוכרים שלושים מנדטים? - יפסיק לדבר כל כך יפה במצעדי גאווה ועצרות זיכרון ויעשה משהו למען הקהילה. וכן, לא יעזור, מרבית נבחרי הציבור שמתנגדים לשוויון לקהילה הגאה נמצאים בימין היהודי (היי, סמוטריץ') ובימין הערבי (היי, רע"ם-תע"ל). כמובן שזה לא כל הימין, וכמובן שגם בשמאל יש הומופובים, אבל כשזה מגיע לפוליטיקה דיי ברור למי צריך לבוא בטענות, וזה לא למי שנמצא באופוזיציה בין ארבע ל-14 שנים. יכול להיות שהיו שם קצת הכללות ודיבה, אבל הסתה לא הייתה שם.

מה שהיה שם בעיקר זה עצרת גרועה. לדעתי, לא היה צריך לתת לשום פוליטיקאי במה, מהסיבה הפשוטה שאם גם באופוזיציה וגם בקואליציה מסכימים על זה שיש פה בעיה, אז אני מבין שהם בעיקר מחרטטים אותי. הרי בקואליציה לא באמת יעשו משהו למען הקהילה כי אפילו אם בנט יתמוך עדיין ש"ס ויהדות התורה יתנגדו, והרי באופוזיציה לא באמת יצליחו להזיז משהו. בקיצור, זה נראה כמו עצרת "מי הח"כ שהקהילה הכי אוהבת?", כשזהבה גלאון מנצחת כצפוי. לעניות דעתי כהטרוסקסואל שלא מבין מהחיים שלו, היה עדיף אם היו נותנים רק לחברי הקהילה לדבר, ואם חברי הכנסת רוצים להראות תמיכה, שיהיו בקהל. במקום זה, הקטעים הבאמת מרגשים של חברי הקהילה נבלעו בין קריאות הבוז ליובל שטייניץ* (שהתמודד עם זה בבגרות מרשימה ומפתיעה, ואני מקווה להמשיך לראות את הפן הזה אצלו), מחזור הסטטוסים של יאיר לפיד והקלישאות של זהבה גלאון (שרק לפרוטוקול, אמנם לא קיבלה קריאות בוז אבל בהחלט קיבלה כמה אצבעות משולשות מאנשי התא הגאה של הליכוד). חבל, היה יכול להיות הרבה יותר טוב.

בקיצור, מה שהיה עם שטייניץ, בנט ומגל זה אמנם פגיעה באפשרות לדיאלוג, ויכול להיות שזו טעות בטווח הארוך, אבל זו לא סתימת פיות, לא פגיעה בחופש הביטוי ובטח שלא הסתה. תנוחו.

*למען הסר ספק, לא הייתי מקוראי הבוז לשטייניץ או אפילו לידיעה שבנט אמור להגיע לנאום (גל אוחובסקי הודיע שהוא אמור להגיע, אחד המארגנים הודיע שבסוף הוא לא ינאם בשל הסירוב לחתום), והייתה לי הרגשה מאוד לא נוחה עם זה.

אני רוצה לקחת הפסקה קטנה מהסאטירה כדי לעשות קצת תעמולה. מי שנמצא/ת בצד הימני של המפה הפוליטי/ת רשאי/ת להפסיק לקרוא כאן. לא את הימין אני מנסה לשכנע, אלא דווקא את אנשי השמאל. כמובן שאנשי הימין מוזמנים לקרוא בכיף שלהם, אבל אני יש דברים יותר טובים לבזבז עליהם זמן, בין השאר צפייה בערוץ מסחרי בשעות הבוקר.

אז הנה, אני מגלה לכם למי אני מצביע: מרצ. זו לא מפלגה מושלמת. המפלגה הזו רחוקה מלהיות כזו. יותר מכך, אני עומד מאחורי כל מה ש"עשיתי" לזהבה גלאון בפוסט הזה, ועוד נראה לי שהייתי עדין. אני לא אוהב אותה והייתי שמח לראות מישהו אחר או מישהי אחרת במקומה. אבל זהבה זה מה שיש. כל הזמן יש לי ביקורת על המפלגה, פעם מימין ופעם משמאל. אבל ביקורת כזו יש לי על כל מפלגה. אי-אפשר להיות מסופקים במאה אחוזים מהמפלגה שמצביעים לה. אני מניח שגם מצביעי הבית היהודי לא מרוצים מכל דבר שהמפלגה הזו עושה. מהבחינה הזו, מרצ היא המפלגה שיש לי עליה הכי מעט ביקורת. מהבחינה הזו זו כבר סיבה מספיק טובה בשבילי להצביע לה.

אבל, יש עוד סיבה: לפי הסקרים, מרצ עלולה שלא לעבור את אחוז החסימה. עם כל הביקורת שלי עליה, אני לא רוצה כנסת שמרצ היא לא חלק ממנה. ראשית, כי אם אתם שואלים אותי, האידיאולוגיה בכנסת נמצאת במפלגות שימינה מהליכוד ובמפלגות ששמאלה מהמחנ"צ. לנתניהו, לבני והרצוג אין אידיאולוגיה אמיתית מעבר לרצון לשבת בכיסא ראש הממשלה. הסיבה שאני מעדיף את הרצוג על נתניהו היא שנתניהו קיבל הזדמנות ולמרות שהיו לממשלתו כמה הישגים אני לא מרוצה ממה שהלך פה בשש השנים האלו, ואילו הרצוג טרם קיבל הזדמנות לנהל את המדינה ויש סיכוי קטן שאולי הוא יפתיע. זה עניין סטטיסטי. אבל אין לו אידיאולוגיה. יש אולי למחנ"צ ולליכוד אגפים אידיאולוגיים, אבל אין להן מובהקות אידיאולוגית, בכל אופן לא כמו זו שיש בבית היהודי או, ניחשתם נכון, במרצ. נכון, לפעמים מרצ מפשלים עם האידיאולוגיה שלהם, וגם בדברים מסוימים האידיאולוגיה שלהם לא מדהימה, אבל הם הרבה יותר קרובים ללעמוד בה מאשר המחנ"צ או הרשימה המשותפת שמורכבת מארבעה זרמים אידיאולוגיים שונים ולא ממש ברור מה היא הולכת לעשות.

שנית, כי מרצ עשתה הרבה דברים חשובים, בעיקר בתחום החברתי והאזרחי. מהאופוזיציה. עם כל הכבוד לסתיו שפיר ושלי יחימוביץ', אני לא באמת סומך על המחנ"צ לבדו שיקדם דברים בתחום הזה. אני רוצה שמרצ תהיה בכנסת - בקואליציה או באופוזיציה, תלוי מי יהיה ראש הממשלה - ותמשיך לעשות את זה. נכון, היו לה פאשלות גם בעניין של חוקים בתחום הזה, אבל אין מפלגה שלא מפשלת אף פעם. אז צריך לבקר את מרצ על הפאשלות שלה, צריך לתת לה על זה בראש, אבל צריך לזכור שאם נזרוק כל מפלגה לפח כי היא לא מושלמת לא נישאר עם כלום.

אז אני הולך להצביע מרצ. אני הולך לסתום את האף כשאני עושה את זה, אבל אני הולך לעשות את זה. כי אני לא רוצה כנסת בלי מרצ. על זה, אגב, מסכימים גם אנשים מהימין. גם מבחינת הימין מרצ היא מפלגה חשובה. אני קורא לכל אלו ששונאים את מה שנהיה ממפלגת העבודה והולכים בכל זאת להצביע מחנ"צ כי רק ככה נחליף את נתניהו: אתם הולכים להצביע לציפי לבני, זו שהצליחה לעמוד בראש המפלגה הגדולה ביותר, לא להרכיב ממשלה ואז גם להיות ראשת אופוזיציה מהכושלות שהיו במדינתנו. אם אתם מתכוונים להצביע לרשימה המשותפת בגלל דב חנין, תזכרו שהוא בכל מקרה ייכנס ושאתם גם מחזקים גורמים שאתם יודעים שאתם לא סובלים. בקיצור, אם מרצ היא המפלגה שאתם הכי פחות סולדים ממנה - אין סיבה שתעדיפו להצביע למפלגה אחרת על פניה. אם אתם מכירים בחשיבות של מרצ, אין סיבה שתישארו בבית ביום הבחירות.

אז כן, מרצ לא מפלגה מושלמת. יש מצב שהיא מפלגה מחורבנת. ובכל זאת, מפלגה חשובה. ולכן, אני אצביע לה ביום שלישי. אני קורא לכל אלו שמרצ היא המפלגה הכי קרובה לדעותיהם והולכים להצביע למפלגה אחרת מכל מיני סיבות, לעזוב את האסטרטגיות המטומטמות שאף פעם לא עבדו, ולהצביע מרצ. כל אלו שיש להם מפלגה שהם מרגישים אליה אידיאולוגית יותר קרובים, אני לא אעצור אתכם. הקריאה לכל מי שחשבו שהפעם הם יוכלו להצביע למפלגה אחרת למרות שזו המפלגה שהם היו רוצים להצביע לה. שימו בקלפי מרצ.

ותזכרו את זה בקלפי!

נ.ב. אני לא מקבל תשלום ממרצ בשביל הפוסט הזה ולא ביקשו ממני לכתוב אותו והוא נעשה על דעתי האישית בלבד. לא שחשבתם שמישהו ישלם לי על תעמולה, אבל ליתר ביטחון.

זה פשוט הורג אותי. פאקינג תקופת בחירות, ואני בקושי מצליח לחשוב על קטעים סאטיריים, וכשיש לי רעיונות הם כל כך מעטים שאני מעדיף לשלוח אותם לסטיקר (כמו זה, חם מהתנור), כי שם יש גם סוג של מחויבות כלפי המערכת. זה דפוק, בבחירות הקודמות ואלו שלפניהן היו לי בראש מספיק חומרים כדי למלא באופן יומי שלושה בלוגים ומצאתי את עצמי מסנן כדי לא ליצור עומס יתר על המערכת. אז נכון שהפעם יש לימודים שלפעמים קצת יונקים את הנשמה, אבל אי-אפשר באמת להפיל את הכל על זה. אז הנה כמה תאוריות למה לא עולה לי כלום:

חוסר בתוכן

אם ב-2009 ו-2013 לפחות עשו קולות שהבחירות האלו הן על תוכן כלשהו, בבחירות האלו ויתרו על העניין מראש. הימין התאחד "מול כל השמאל", השמאל התאחד נגד ביבי, אלי ישי נלחם בדרעי ויאיר לפיד נגד כולם. היחידים שקצת מנסים להראות תוכן אלו מרצ (וגם זה תמיד בתגובה לאמירה מטומטמת שבאה מהליכוד או הבית היהודי) והבית היהודי (וגם זה רק הפריימריסטים בסרטונים לאתר "כיפה"). הנישה של נתניהו היא פאקינג חוק משילות מסכן (שלא יעבוד) והרצון לחזור לשתי מפלגות גדולות (איך תביא לזה? תעשה הוקוס פוקוס?). מה קרה ל"חזק מול החמאס" (אגב, זה מול חמאס, לא מול החמאס, זה כמו להגיד "מול הדאע"ש")? מה קרה להבטחות להוריד את יוקר המחייה? משהו? אז נכון שאפשר ללעוג למעשים שנעשים בזמן הבחירות, אבל זה הרבה פחות כיף כשזה כל מה שיש ושאי אפשר לעשות פוסטים נוסח "אלו חוקים הם יחוקקו?" ועוד כל מיני דברים פסימיים על העתיד.

אין ריגוש

הבלוג נפתח ב-2006, והוא התייחס לצורך הדאחקה נטו לבחירות בשניים-שלושה פוסטים. הבחירות של 2009 היו הבחירות הראשונות בהן הצבעתי וגם הראשונות שבאמת התייחסתי אלין ברצינות והייתי בעל תודעה פוליטית מספיק מפותחת כדי להתייחס לעניין ברצינות ובהתלהבות שאני לוקח חלק במה שקורה. בחירות 2013 הגיעו ארבע שנים אחרי זה, עבר מספיק זמן כדי ששוב פעם תהיה תחושה של ריגוש. אבל אחרי שנתיים זה פשוט כבר לא מעניין אף אחד. כלום לא השתנה, המשחק הפוליטי עדיין מנוהל בידי כמה חדלי אישים שלא הייתי נותן להם לעשות בייביסיטר לבובה של הלו קיטי. הבדיחה שנקראת יאיר לפיד דיי שחקה את עצמה ויש גבול כמה פעמים אפשר להציג את דני דנון כאינפנטיל. קצת קשה לכתוב ככה סאטירת בחירות מוצלחת.

אין לי מושג למי להצביע

בבחירות 2009 ידעתי למי אצביע ושלחתי את החצים שלי בצורה כזו שיקדמו את מה שאני רוצה שיקרה. בבחירות 2013 הייתי עוד חייל וטכנית לא יכולתי להציג עמדה פוליטית (ואכן לא אמרתי למי אצביע עד אחרי שנגמרו הבחירות), אבל הייתה מגמה ברורה לאן אני שולח את החצים. עכשיו כבר פשוט לא בטוח שאכפת לי. אני לא רוצה את נתניהו בעוד קדנציה, אבל מצד שני גם בוז'י וציפי עושים לי אלרגיות, וגם מרצ מתחילים לעלות לי על העצבים. פשוט אין לי כוח לנסוע שעתיים לקלפי (לא אכנס עכשיו לשאלה למה זה המצב) בשביל להצביע למי מהמפלגות האלו, וככה קצת קשה לכוון את החצים הסאטיריים כדי לנסות ולהשפיע על דעת הקהל. כשזה המצב, למה בכלל להתאמץ?

ואולי, אולי בכל זאת, אלו פשוט הלימודים וכשתהיה רגיעה בתחום אתם תצטערו שחזרתי.

עמכם הסליחה, ולמרות שכמו הנבחרים שלנו לא אמרתי כלום: תזכרו את זה בקלפי!