לא רק בלונדון הייתי באותם שבועיים נהדרים של חופש ואסקפיזם בחו"ל, אלא גם בהמבורג שבגרמניה, ואי לכך הרי הטיפים שלי בהתאם:

• אם אתם מתכננים להעביר יותר מיומיים בכל עיר, תוותרו על המבורג. אני הייתי שם שבוע ואם לא הייתי מבקר חבר שגר שם כנראה שהייתי דופק לעצמי את הראש בקיר על זה שחשבתי לנסוע להמבורג במקום לברלין או למינכן. אפילו הפקיד בביקורת הדרכונים נראה מופתע שישראלי נחת בהמבורג.
• לתשומת לבם של הרגישים: בגרמניה יש כל מיני דברים שעלולים להתפרש כזלזול או חוסר אכפתיות מהשואה. דוגמאות? חנות ששמה הוא "Six Million Glasses" או ציור של ילד שלבוש כמו הילד המפורסם מהגטו עם הכיתוב "בתיאבון". למיטב הבנתי זה לא נובע מרוע אלא פשוט מזה שהם לא מאכילים את הילדים שלהם בשואה, אבל אין ספק שהרגישים שבינינו יתעצבנו ושחובבי ההומור השחור ייהנו מכל רגע.
• נא לא להתבלבל: העובדה שאין בכניסה לרציפים בתחנות הרכבת (הא! רכבת! גרמניה! מצחיק!) מחסום כלשהו שידרוש את הכרטיס שלכם כדי שתוכלו להיכנס אין פירושו שאתם לא צריכים כרטיס, אלא שמשום מה מכל העמים דווקא הגרמנים הם אלו שהחליטו לתת בכם אמון (וזה מעלה אצלי סימני שאלה, לא כי יש לי משהו נגד אמון בגרמנים דווקא, אלא כי אני לא נותן אמון במין האנושי כולו), ואם כרטיסן יתפוס אתכם אז זה קנס של 40 יורו.
• כמו כן, שימו לב שבניגוד לרוב העולם בו הבינו את משמעותו של מוכר הכרטיסים האנושי למי שבא בפעם הראשונה לרכבת, הגרמנים כנראה לא מאמינים יותר ביכולת האנושית הגרמנית לספק שירות ברכבת, מה שאומר למעשה שאם אתם לא יודעים גרמנית אתם בבעיה, כי זו השפה היחידה בה פועלות מכונות הכרטיסים.
• אני לא יודע איך הם הצליחו לעשות את זה, אבל הגרמנים הצליחו לשלב בין הרעיון של אוכל טעים לרעיון של אוכל לא יקר. כמובן, עד שמגיעים לשדות התעופה, ואז יתקעו אתכם במחיר.
• אפרופו שדות תעופה, לתשומת לבכם: יבקשו מכם להוריד את הנעליים בבידוק הבטחוני. אני רוצה להדגיש שלא מבקשים את זה רק מיהודים (הסליחה עם קוראיי ערבים, בהנחה שיש כאלה. בכל זאת, סמולן), ושאתם תקבלו את הנעליים בחזרה.
• וזהו, בערך, כי הייתי בהמבורג, שכאמור לא מותאמת לתיירים, ככה שאין לי עוד הרבה מה להוסיף.

טוב, אז באיחור ניכר אבל כמו שהבטחתי, הרי טיפים לכל מי שהולך להעביר את החופשה שלו בממלכה המאוחדת. סתם, זה לא באמת תופס לכולה, כי הייתי רק בלונדון, אבל עדיין יש פה כמה טיפים שיכולים להיות שימושיים.

• נתחיל בדבר הכי אבל הכי חשוב: תביאו אוכל מהבית. כן, גם אם תכננתם טיול מדהים של שלושה שבועות בהם תחרשו את המקום מצפון לדרום וממזרח למערב וזה יצריך עוד מזוודה - את האוכל תביאו מהבית. כי אם לא, זה אומר לשלם הרבה בשביל אוכל נורמלי או לחלופין לשלם מחיר קצת יותר סביר (קצת, כן? בכל זאת בריטניה) על אוכל שיגרום לכם להצטער שיש לכם חוש טעם. אה, וגם יש מקום שמוכר את המנה - ואני לא צוחק - צ'יפס בפיתה. לא רק שהם פספסו את הרעיון, הם גם רוצים ארבעה ליש"ט על הדבר הזה (לא קניתי, אני לא כזה טמבל).
• מה שכן, קנו בירה, כי לא רק שהיא טובה, אתם תצטרכו קצת אלכוהול כדי להתעלם מאיך שחשבון הבנק שלכם עומד להיראות כשתחזרו הביתה.
• חדשות טובות לכל הקמצנים: בלונדון יש כמות יפה מאוד של מוזיאונים שהכניסה אליהם היא חופשית. תיהנו מזה, כי השאר יקר כמו הגלידה של נתניהו.
• חדשות רעות לכל הקמצנים שאוהבים תיאטרון: כרטיס יעלה לכם הרבה. מאוד. כן, גם אם תצליחו לשים את היד על כרטיס יחסית מוזל (למעט כמה הצגות בהן יש הגרלות לכרטיסים מוזלים ממש). אבל זה מגיע לכם, כי אתם קמצנים.
• כן, יש בלונדון מוסלמים. לא, זה לא ישר אומר שהם תומכים בדאע"ש.
• אם יש לכם בעיות נפשיות אולי עדיף שלא תגיעו. פשוט היעילות של התחבורה הציבורית שם לעומת החוסר בה בישראל (של היעילות ושל התחבורה הציבורית) עלולה להכניס אתכם לשוק שעלול לפגוע בכם.
• סייג: הרכבת משדה התעופה בלוטון למרכז העיר תגרום לכם לרצות להתאבד.
• עוד דבר שעלול להפתיע אתכם: יש שם אנשים שממש יודעים לתת שירות.
• סייג: אם רציתם להגיע לאתר שהוקם לזכר השריפה הגדולה של 1666 (The Monument) אבל שכחתם את השם, אל תשאלו את פקיד הקבלה במלון על "האתר שהוקם לזכר השריפה הגדולה של 1666", כי אז מה שיקרה זה שתמצאו את עצמכם עם הדפסה של הערך הוויקיפדי על השריפה, בו אגב לא הצלחתי למצוא את שם האתר.
• במונומנט, אגב, יש 311 מדרגות. לאובדניים שבכם זו לא חוויה מומלצת במיוחד, כי המרפסת שבראש המגדל מאובטחת ברשת ברזל שלא רק שמונעת לצלם כמו שצריך, היא גם תמנע מכם לקפוץ ותהרוס לכם את שארית היום.
• תירשמו ל-free tour: מעבר לזה שאתם משלמים למדריך כראות עיניכם ושזה מעניין, יש כאלו שייתנו לכם טיפים איך להשיג נקודת תצפית טובה על לונדון מבלי להוציא 11 ליש"ט על London's Eye.

טיסה נעימה.

השיחות עם הפלסטינים התפוצצו, וג'ון קרי עושה הכל כדי לחדש אותן. אי לכך, אני רוצה לפנות פה במכתב פתוח למר קרי, שכמובן לא ייקרא על-ידי קרי כי אין לי שום כוונה לתרגם את זה לאנגלית ולשלוח לו, אבל שלפחות אתם תיהנו:

היי, המזכיר קרי.

עשה לעצמך טובה, לך הביתה. אם לא הביתה, אז תתעסק במה שקורה באוקראינה, או בסין, או באחד המקומות הללו שארצות הברית טרחה כל כך יפה לעשות כדי שיהיו לכם אחר כך משברים לטפל בהם. אני אומר את זה לא כי אני נהנה לנפנף בכמה שהעולם צבוע ומתעסק רק בישראל, אלא פשוט כי זה לא מגיע לך. נכון, יש לך ולממשל שלך כמה באגים רציניים שרצוי להסדיר, אבל לאיזה אדם או ממשל אין כמה כאלה? בסך הכל אתה בחור טוב, ופשוט לא מגיע לך להתעסק בכל הזבל הזה שהולך בשטח שבין הירדן לים.

כלומר, מצד אחד יש לך את ממשלת ישראל. אני לא יודע אם שמת לב, אבל ראש ממשלת ישראל הוא בנימין נתניהו. מכיר? זה האיש הזה שמספר לנו על שתי מדינות לשני עמים וכל המילים היפות, אבל ממשיך לבנות בשטחים. זה האיש שהכיף השנתי שלו זה להגיע לעצרת האו"ם ולנאום באנגלית (אגב, זה רק אני או שהוא המנהיג היחידי שנואם באו"ם שלא באחת השפות הרשמיות של מדינתו?) נגד איראן. זה האיש שכמעט ולא מתראיין לתקשורת הישראלית כי הוא עסוק בלנפח לתקשורת שלך את המוח.

ליד האיש האדיב הזה, נמצא נפתלי בנט. מכיר נפתלי בנט? זה האיש הזה שהבטיח (ולא קיים) לצאת מהממשלה אם ישראל תדון עם הפלסטינים על בסיס גבולות 67'. האיש הזה שחושב שהשמש זורחת לישראל מהתחת. האיש שעל פי מה שנחשף העדיף לשחרר אסירים עם דם על הידיים על מנת להמשיך לבנות בשטחים. מהצד השני של נתניהו יש לך את יאיר לפיד, האיש שחושב שאסור לחלק את ירושלים כי ירושלים היא לא מקום אלא רעיון (אני חייב לציין שזה אחד הרעיונות הגרועים שידעה האנושות, ואנחנו מדברים על אנושות שידעה את הרעיונות של ג'ורג' בוש). שלושת האישים האלו משתינים מהמקפצה על ציפי לבני, שממשיכה להעמיד פנים שזה גשם ושהיא עושה משהו מועיל, ושלא יכולה אפילו לאיים על מישהו במקרה שהמשא ומתן נתקע, כי המפלגה שלה לא מספיק גדולה כדי להפיל את הממשלה.

מול כל אלה, יש לך את הפלסטינים. הבעיה איתם היא לא שהם מסרבים להכיר בישראל כמדינה יהודית (כי אפילו לנו אין מושג מה זה אומר), אלא כי פשוט אף אחד לא מבין מה הם בדיוק רוצים. כלומר, אם נסתכל על האמירות של מחמוד עבאס, יש מספיק חומרים לתעמולה גם של השמאל וגם של הימין. אמנם עם ביבי הסיפור זהה, אבל עליך זה בטוח לא מקל. יכול להיות שהם פשוט הבינו שהם ירוויחו הרבה יותר אם הם רק יחכו כמה שנים וייתנו לעסק להתפוצץ לכולם בפרצוף, ויכול להיות שלעבאס יש איזשהו פטיש לאו"ם, אני באמת לא יודע.

כמו שאתה רואה, להתעסק במה שקורה פה זה מתכון לכאב ראש. למה לך להתעסק בזה? אני יודע שאתם מפחדים שפוטין ייכנס הנה ויתחיל לבחוש, אבל אולי מגיע לו? בוא נבדוק את הדברים שהמזרח התיכון הביא לארצות הברית: כאב ראש, כאב ראש, כאב ראש, כאב ראש, מלא חיילים מתים, מטוסים מתרסקים לתוך בניינים ובין לבין קצת נפט. לא עדיף שתפתחו איזה דלק ירוק במקום לירות לעצמכם ברגל בשביל נפט? צאו מהמזרח התיכון, ותנו לפוטין להיכנס לזה ולעשות לעצמו כאב ראש (או שהוא יהפוך את האזור לחניון אחד גדול, שזו אופציה לא כזו רעה). ואולי לפוטין אין בכלל ראש למזרח התיכון, ואנחנו ניתקע פה אחד עם השני בלי איזשהו מתווך שיעזור לנו להתגבר על השתיקה המעיקה. בשני התרחישים, תוך עשרה ימים שני הצדדים פונים אליך במכתב נרגש בו הם יבקשו ממך לשרטט מפה והסכם עליהם שני הצדדים יחתמו בלי לשאול שאלות.

אז לך הביתה, המזכיר קרי, לך הביתה. לא מגיע לך להתעסק במה שהולך במזרח התיכון. אגב, גם לנו לא מגיע לסבול ממה שהמנהיגים משני הצדדים עושים, אז אם אתה מוכן לזרוק לנו כמה ויזות, זה יהיה מאוד נחמד מצדך.

בכבוד רב,

אוריה בר-מאיר, בלוגר מטעם עצמו.