שלום לכם שם, במועצה להשכלה גבוהה.

רציתי לדבר איתכם על קורס נורא מיותר שיש באקדמיה, קורס כל כך מיותר שכנראה חוץ מכם אף אחד לא יודע למה צריך אותו: קורס אנגלית.

למה זה מיותר? כי אלא אם כן מדובר באדם שהאנגלית שלו כל כך חלשה שהוא לא יכול להבין את מה שכתבתי בכותרת, סביר להניח שהקורסים האקדמיים לאנגלית לא ייתנו לו שום דבר חוץ מעצבים ועוד מבחן או שניים.

הכל מתחיל במקום שממיין אנשים לקורסים באנגלית: הבחינה הפסיכומטרית ובחינת אמי"ר. אני באמת לא יודע מה עבר בראש למי שחיבר את הבחינה בכל מה שקשור לאנגלית, אבל אולי אתם תוכלו להסביר לי מאיפה בא הרעיון המטומטם להפליא להכניס חלק של אוצר מילים (דהיינו, לקבל מילה בלי הקשר כלשהו ולדעת מה הפירוש שלה)? אני לא יודע אם אתם אי פעם התפניתם לקרוא טקסטים באנגלית (אני מניח שכן), אבל אתם בטח שמתם לב שאתם ממש לא צריכים להתעכב על כל מילה במשפט, ואתם מסוגלים להבין מה רוצים להגיד לפי ההקשר. השאלות על אוצר המילים מיותרות לחלוטין (אבל קצת פחות מהשאלות על מילים עבריות כמו "אשקוקה", "אמודאי" ו"נחתום"). אמנם יש כאלו שאומרים שאקדמאי צריך להיות מסוגל לקרוא טקסט באנגלית בלי מילון, אבל הנה דוגמא אישית שתבהיר למה מדובר בטיעון מטופש: לפעמים אני נתקל במילים בטקסטים עבריים שאין לי מושג מה הן אומרות, למרות שאם יורשה לי להעיד על עיסתי (נו טוב, יצא משהו טוב מהשינון לחלק המילולי בפסיכומטרי) יש לי אוצר מילים לא רע (אמנם אני לא מכיר את כל המילים שהאקדמיה ללשון ממציאה לכל מילה בלעז, אבל ספק בלבי שחברי האקדמיה עצמם טורחים לזכור את המילים האלו אחרי שמתקבלת ההחלטה). יודעים מה אני עושה במקרה כזה, בו אני לא מכיר מילה? פותח מילון, או עושה למילה חיפוש באינטרנט. ולמרות זאת, לא שמתי לב שמישהו מציע קורסים בעברית למי שלא מצליח לקבל את ציון הפטור הנכסף (138) בפרק המילולי בפסיכומטרי.

במבחן האמי"ר הייתי במרחק נקודה בודדת (219) משיבוץ ברמת "מתקדמים ב'", ואני נאלץ להשחית את זמני ברמת "מתקדמים א'", וזה אומר שני קורסים במקום אחד. בהתאם לזאת ובהתאם לכך שאני קורא טקסטים באנגלית כמעט מבלי להיעזר במילון, אני מרשה לעצמי להניח שלו מישהו במרכז הארצי לבחינות והערכה היה עולה על הקטע המדהים הזה, שלא חייבים להכיר כל מילה כדי להבין את המשפט, ומוציא את החלק שבוחן אוצר מילים מהבחינה, אני ועוד רבים במצבי היינו מצליחים להוציא את הפטור הגואל ביתר קלות (או שלא בקלות, אבל למי אכפת?).

כעת, הבה נעבור לקורסים עצמם: אמנם עברתי עד עכשיו רק חצי סמסטר ואולי יש עוד למה לצפות, אבל נכון לעכשיו לא למדתי שום דבר שמי שהצליח להגיע לרמת הפטור בפסיכומטרי אמור לדעת או לא לדעת רק בגלל שהוא כביכול דובר אנגלית בצורה שוטפת (או שהוא מנחש ממש טוב). המבנה של המחקר האקדמי? יכול להיות שחשוב ללמוד את זה, אבל למה רק באנגלית? לא שמתי לב לזה שרמת העברית שלי יצרה אצלי ידע מוקדם איך טקסט מחקרי בעברית נראה ובנוי (הערה: לא מדובר פה בשום אופן בהמלצה להכניס איזושהי סדנה עברית שתלמד על קריאת מחקרים אקדמיים. סטודנטים סובלים מספיק גם ככה). דרכים למציאת התזה במאמר באנגלית? תנו לי לנחש: בערך כמו שמוצאים את התזה במאמרים בעברית? נכון? ככה חשבתי.

גם החלק שכביכול מלמד אנגלית הוא מיותר: מבנה המשפט האנגלי? באמת? למה שלא נחזור אחורה ותסבירו לי מה זה yes, מה זה no ומתי משתמשים באות גדולה? בפעם האחרונה שבדקתי אני ברמת "מתקדמים א'", לא "מתחילים". לימוד של אוצר מילים? בטח, למה שלא תתנו לי לשנן מילים, ואחרי הבוחן אני אשכח מכולן? בהחלט השיטה האולטימטיבית.

האם העליתם בדעתכם אי פעם כמה זמן הקורסים האלו גוזלים לסטודנט המסכן שלא הגיע לרמת הפטור? אני אפילו לא מדבר על ארבע השעות השבועיות שהקורס עצמו גוזל (פשוט כי אצלי ספציפית הקורס מתקיים בשעות שלדעתי בני אדם נורמטיביים אמורים להקדיש לשינה, כך שקשה להגיד שהייתי עושה משהו פרודוקטיבי בזמן הזה), אלא בעיקר על הזמן שצריך להקדיש למשימות שהקורס הזה דורש, זמן שניתן להקדיש למשימות לימודיות חשובות בהרבה או לחילופין למעט הפוגה. לא שאני נהנה כל כך ללמוד על המודל האידאלי של הביורוקרטיה על-פי ובר (אחרי כמה קורסים שונים בהם למדתי על תאוריות שונות של מקס ובר אין מנוס מלומר שמבחינתי הוא בני גורן של האוניברסיטה), אבל איכשהו זה נראה לי קצת יותר רלוונטי לתואר שלי מאשר קריאת מאמרים על הקשר בין אלימות במדיה להתנהגות אלימה בקרב בני נוער (התזה, למקרה ששאלתם, היא שיש קשר).

אז הנה רעיון מהפכני: אולי במקום לזיין לסטודנטים את השכל - הרי גם ככה עושים להם את זה לפחות בחצי מההרצאות - תבדקו למי יש אנגלית שהיא באמת על הקרשים ותחייבו אותו בקורס, שני קורסים או כמה שנראה לכם שצריך כדי שהוא יוכל להסתדר עם מאמרים באנגלית, וכל מי שנמצא על פי המבחן כמי שיכול להסתדר פחות או יותר עם טקסטים באנגלית - תעזבו אותו לנפשו, ותנו לו את האפשרות, במידה וירגיש בכך צורך, לאמלל את עצמו עם איזה קורס אנגלית. אם אתם ממש חייבים, תדאגו שמי שלא הגיע לרמת הפטור יחתום על טופס בו הוא מצהיר שהוא מודע לכך שהוא הולך להתמודד גם עם טקסטים באנגלית ושאם הוא מחליט לא "לשפר" את האנגלית שלו (כי הדבר האחרון שעושים בקורסים האלה זה לשפר את האנגלית) זו הבעיה שלו ואחלו לו בהצלחה.

כמובן, זה עלול לפגוע מעט בהכנסות של המוסדות האקדמיים, שגובים תשלום על השטות הזו, אבל לאור העובדה שאתם במל"ג אמורים להיות נקיים משיקולים כאלו, אנא עשו טובה ושימו סוף לפארסה הזו.

במידה ותחליטו שלא, אנא לפחות תנו הוראה לפיה אין לקיים את הקורסים הללו בקומה הנמוכה מהקומה הרביעית, על מנת שקפיצה מהחלון בזמן השיעור תהיה אפקטיבית ולא סתם תכאב.

בברכה,

אוריה בר-מאיר,

סטודנט שנמאס לו מהמשימה למרקר מאמרים באנגלית (וגם בעברית זה לא תענוג כזה גדול).

נ.ב. ההמלצות נכתבו בלשון זכר אבל בהחלט יש ליישמן גם לגבי סטודנטיות.

בסערת פרס הנובל השמיני שניתן לישראל שכחנו מפרסים הרבה יותר חשובים: פרסי האיג-נובל.

למי שלא יודע, פרס האיג-נובל הוא פרס שניתן למחקרים הכי מטומטמים ומגוחכים שנעשו במהלך אותה שנה בקטגוריות מקבילות לאלו של פרס הנובל.

סיסמת התחרות היא "קודם תגרום להם לצחוק, אחר כך תגרום להם לחשוב". בקיצור שמעו איזה סטיריקאן מנסה לנסח סיסמא לסאטירה, וזה מה שיצא.

אז הרי הזוכים:

בכימיה: מקסיקני שייצר חומר מוליך למחצה ע"י שילוב של טקילה ויהלומים.

אני אישית בעד ייצור של החומר הזה, בעיקר בשביל שהטקילה תסתובב ביהלומים במקום במוח של כל מיני אידיוטים. חוץ מזה יהיה מצחיק לראות איזה שיכור מנסה לחלוב את הטקילה מהיהלומים.

ברפואה: אמריקני שפכר (לבורים בשפה העברית - הוציא "קנאקים") מפרקי כף ידו השמאלית במשך חמישים שנה על מנת לבדוק את השפעת הפעולה על התפתחות דלקת פרקים.

חיים - אין. חברה - אין. חברים - אין. סקס מזדמן - אין. דלקת פרקים - יש.

ברפואה ציבורית: שלושה אנשים שהמציאו חזייה שמתפצלת לשתי מסכות גז.

"תורידי את החזייה, מופקרת! אנחנו תחת מתקפה כימית!"

בכלכלה: כלכלת איסלנד, שהוכיחה שאם יש לך את הגישה הכלכלית הנכונה, בנק קטן עם אפס כסף עדיף על בנק גדול עם מינוס ענק שנגרם עקב משברים כלכליים.

למי שלא הבין, הפרס ניתן להם על כך שהם הביאו לעולם עוד מודל כלכלי כושל שנדע להימנע ממנו (בטח בארץ חלם יאמצו אותו דווקא).

בביולוגיה: יפנים שגילו שבצואה של פנדות יש חיידק שיכול לעכל עד 90% מפסולת המטבח.

יש משהו שיכול לעכל בערך את אותה כמות. קוראים לזה קומפוסטציה.

ובנימה של רצינות: אם יאמצו את המחקר הזה נוכל להתקדם קצת באיכות הסביבה. תחשבו על זה.

לשלום: חוקרים שוויצרים שבדקו מה פוגע בראש ביתר יעילות: בקבוק בירה ריק או בקבוק בירה מלא.

מה, אתם עושים צחוק?! ברחובות ארצנו חבורות של שיכורים עושים את המחקרים הללו כל לילה. איפה הפרס שלנו?

לספרות: שוטרים איריים שרשמו דוחות נהיגה רבים לאדם בשם פראוו ז'זדי, עד שהם עלו על זה שככה אומרים "רשיון נהיגה" בפולנית.

מאז באירלנד שוטרים מסתובבים בשלשות: אחד שיודע קרוא, אחד שיודע כתוב ואחד פולני.

והשנה ניתן פרס איג-נובל נוסף לשלום, לברק אובאמה, שהוכיח שגם לפני שהוכחת את עצמך כמביא השלום, אפשר לקבל על זה פרסים.

שבוע טוב.

בזמן האחרון קרו לי או בעולם כמה דברים חסרי הקשר אחד לשני. אחרי שהרבה זמן לא עשיתי פוסט מהסוג הסתמי וחסר הנושא, הגיע הזמן לחזור קצת לסגנון הישן והטוב:

עד לפני כמה ימים תאריך הגיוס שלי היה ה-9.12.09. ככל הנראה, הפוקד סא"ל רובין דורון (מפקד הלשכ"ג שאחראי על גיוסי) או אחד מחבריו קוראים פה בבלוג ויודעים מה דעתי על צה"ל. אי לכך הוחלט בדרגים הגבוהים לדחות ככל האפשר את העימות איתי, ולדחות את גיוסי ל-14.4.10. הרי הודעתי לצה"ל: אם אתם לא רוצים לגייס אותי, בבקשה, אני אשמח לעשות שירות לאומי שנתיים במקום לבלות שלוש שנים באפסנאות (ואם עוברים פה כאלה שאומרים שאם באמת הייתי רוצה לתרום הייתי עושה שנת שירות: אני כרגע בשנת שירות, אל תזבלו את השכל), אבל תפסיקו להשאיר אותי בספק. זו גם לא הפעם הראשונה שאתם דוחים לי את הגיוס, ואני מאוד אשמח אם אני אתחיל בשירות שלי לפני שאחי הקטן ממני בארבע שנים יסיים אותו. כרגע אני נמצא במצב שאפילו בלי עתודה אני אוכל לעשות דוקטורט עוד לפני הצבא. בקיצור, חברים, אני לא סובל אתכם, ולפיכך אשמח מאוד אם תגייסו אותי לפני החתונה שלי או שלחלופין תחליטו שאתם לא רוצים אותי ונסגור עניין.

בתחילת אפריל עשיתי פסיכומטרי פעם שנייה. הפעם הראשונה הייתה בספטמבר 2007, כלומר הפרשים של כשנה וחצי. בפעם הראשונה עשיתי קורס של לחמן וקיבלתי 549. עכשיו גיליתי שבפעם השנייה, אותה עשיתי בלי קורס, קיבלתי 649. והרי המסקנה: אם אתם עושים קורס של לחמן, תחכו שנה וחצי אחרי, זה יותר משתלם. או עדיף בכלל לא לעשות קורס של לחמן.

לצערי לא התקבלתי לעבוד כלשכ"גניק. נראה שמקום אחר יצטרך לטמטם לי את המוח על כמה שצה"ל זה הדבר הכי נפלא בעולם. אני מתחיל לחשוד שזה בגלל שאני משולב בפרוייקטים יהודים-ערבים שגורמים לכך שלא מסמפטים אותי. צ'רצ'יל פעם אמר "מי שלא היה שמאלני בנעוריו - אין לו לב. מי שלא נהפך לימני בבגרותו - אין לו מוח". אני אמנם לא מסכים עם המשפט הזה, אבל אין ספק שזו לא הייתה החכמה בהתגלמותה לחשוף לעולם את העובדה שאני בפרוייקטים שמאלניים (הרי הודעה לצה"ל: אני לא הולך להעביר מידע לסורים או לחמאס, צאו מהסרט שלכם).

לפני כמה זמן הייתי ב"מיון תעסוקתי": כל אלו שלא מתקבלים לשום דבר בצה"ל מגיעים למיונים הללו, שנעשים בידי גוף אזרחי (אגב, זה לא עוזר למיונים האלו להיות דביליים פחות מהמיונים של צה"ל). בהתחלה היו מיונים "קבוצתיים":

בתחנה הראשונה כל הקבוצה שלי הייתה צריכה להוציא כדורי טניס מפח זבל מלא באדמה, אחר כך לזחול עם לוחות עץ קטנים על מזרונים, ואז לסדר את לוחות העץ בהתאם למפה ואז באמצעותם לעבור לצד השני של החדר. אין ספק שאף אחד מאיתנו לא יגיע להנדסה קרבית.

בתחנה השנייה הקבוצה הייתה צריכה לבנות בניין מקשים וסיכות. איך שהבניין נראה, גם לאדריכלות או עיצוב לא יקחו אותנו.

אחר כך היו מיונים אישיים בתוך הקבוצה:

בתחנה השלישית, כל אחד בתורו היה צריך להעביר הרצאה או פעילות קצרה לכל שאר הקבוצה. כאן הרגשתי בבית: אין שום דבר שאני אוהב יותר מלעמוד מול קהל, אז עשיתי פעילות של תיאטרון והיה כיף. משכה את תשומת לבי הרצאה של מישהי שטוענת שלא יכול להיות דו קיום בארץ. צודקת. המושג "דו קיום" זה אחד המושגים הכי מפגרים עלי אדמות, והגיע הזמן שיחליפו אותו במושג "קיום משותף" או "רב תרבותיות". כמובן שהבנתי שהיא בעצם מתכוונת למושגים שאני התכוונתי אליהם, ולכן באותו ערב הודעתי לקומונה הערבית-יהודית שלי שהגיעו למסקנה שקיום משותף או רב תרבותיות לא אפשריים ושאנחנו צריכים לסגור את הבסטה וללכת הביתה.

בתחנה הרביעית גם היינו צריכים להעביר הרצאה, אבל הפעם לפי קטע שנתנו לנו. במהלך ההרצאות הבוחנות והמלוות שהיו איתנו ניסו להפריע לנו במהלך ההרצאה. יורשה לי לומר לבוחנות האלו: אני עובד עם ילדים ממשפחות קשות, נראה לכן שאתן מתקרבות אפילו לליגה של הילדים האלו? אני קיבלתי לעשות על ניסויים בבעלי חיים. בגלל שאני מתעניין בנושא ומתנגד לניסויים כאלו (למרות שלצורכי רפואה אני עוד מתלבט), ידעתי על העניין קצת יותר ממה שהיה כתוב במאמר, ולפי ההנהונים של המדריכות/מלוות/בוחנות, הייתי גם יכול לומר שישנם מחקרים שמראים שבעלי החיים נהנים מהניסויים הללו והן היו מאמינות. לפחות הקבוצה לא הייתה כל כך סתומה.

ואז היו מיונים אישיים לגמרי, שאין הרבה מה לומר עליהם אז לא אפרט.

ראיתי את הסרטון של דב לאוטמן ביוטיוב שדורש מביבי לשים את החינוך בראש מעייניו כפי שהבטיח.

נו, אז מה אם הוא הבטיח? גם עמיר פרץ הבטיח בבחירות 2006 לעסוק בנושאים החברתיים. מאחר ומלחמת לבנון השנייה לא באה להילחם בשחיתות החברתית שפושה בישראל, נראה לי שאפשר לומר שהוא הפר את הבטחתו. ואתה עוד סמכת על ביביהו. טוב שלא נתת לו את המפתחות לבית שלך.

אגב, אני מחוייב לציין שהדאגה שלו שבעוד שנתיים החינוך האיראני יעקוף את שלנו מאוד מוצדקת: אצלם כולם לומדים ועל כל בתי הספר יש פיקוח ובכולם לומדים את מקצועות הליבה (בניגוד לאצלנו. אצלנו יש למספר בתי ספר את הפריבילגיה לקבל תקציב מהמדינה בלי פיקוח של המדינה). כמו שזה נראה כבר בשנה הבאה התחזית הזו תתממש.

בקרוב תיערך פגישת אובאמה-נתניהו.

נתניהו יתחייב לתת לפלסטינאים מדינה משלהם. הוא עוד לא החליט אם היא תהיה בירדן, מצרים או שמא הוא יקשיב לעצתו של ליברמן ולבנות אותה בקרקעית הים.

אם נהניתם - ספרו לחבריכם.

אם לא - ממש לא מעניין אותי ואתם יכולים לשמור את התגובות שלכם לעצמכם.

יום טוב.