אז תוצאות האמת הן שלליכוד ביתנו יש 31 מנדטים, ליש עתיד 19, למפלגת העבודה 15, לבית היהודי 12, לש"ס 11, ליהדות התורה 7, למרצ 6, לתנועה 6, לרע"ם-תע"ל 4, לחד"ש 4, לבל"ד 3 ולקדימה 2. או כמו שאמר nadavs בבחירות הקודמות: "העם אמר את דברו וכהרגלו בטבע הוא דיבר שטויות". כמובן, כשמרבית המפלגות שעוברות את אחוז החסימה אומרות שטויות, אין מנוס משפע כזה של טמטום.

בכל מקרה, אחרי שנגמרו הבחירות והעם כהרגלו מבטיח להיות רדום, הגיע זמן הרכבת הממשלה. אני ו-nadavs מדברים לא מעט ופתחנו התערבות קטנה בנושא מספר השרים בממשלה. nadavs מאמין שיאיר לפיד מספיק חכם כדי לעמוד במילתו שלא יהיו יותר מ-18 שרים בממשלה. אני לעומתו חושב שלצפות ממישהו שנתן את מילתו בערך בשני נושאים בלבד הוא לא האיש הכי אמין או חכם (ותעזבו את המצע, אין אצל לפיד יותר משני חברים בעשירייה השמינית, שלא נדבר על הראשונה והשנייה, שיכולים לעמוד מאחורי המצע הזה בשלמותו), ולכן ההימור שלי הוא שיהיו בממשלת ישראל ה-33 יהיו 20 שרים. מי מאיתנו שינצח יזכה לזכות קיטורים אחרי הבחירות הבאות (עוד שנה-שנתיים) גם אם לא יילך להצביע בבחירות. במידה ויהיה בינינו תיקו (דהיינו 19 שרים) נלך בדרכו של מורנו הרוחני אריה בן-ארי ונתאבד.

אבל בינתיים, הרי התחזיות לחלוקת התיקים בממשלת ישראל ה-33 (בתקווה שנזכה להגיע לממשלה ה-40 בלי למות בדרך):

כל הנתונים מצביעים על כך שככל הנראה המפלגות שיובילו את האופוזיציה הן הליכוד, יש עתיד והבית היהודי. כל מפלגה תקבל ככל הנראה בין ארבעה לחמישה תיקים, והנה חלוקת התיקים שתהיה לפי מוחי הקודח:

הליכוד ביתנו:

• גדעון סער יהיה שר התרבות, הספורט וההסברה, כי אחרי שהוא סיים לחנך מחדש הגיע הזמן לדאוג לתעמולה.
• גלעד ארדן ימשיך בתפקידו כשר להגנת הסביבה, כי אחרי שהוא השתיק את מפוחי העלים הגיע הזמן להשתיק את האזרחים.
• מירי רגב תהיה שרת הבריאות, בתקווה שמישהו יקדם תרופה למחלה שאוכלת לה את המוח.
• משה פייגלין יהיה שר הפנים, בתור אדם היודע לשלב ליברליזם כמו לגליזציה של סמים ומצד שני עוד לא החליט אם לסקול את הלהט"בים או לא.
• פאינה קירשנבאום תהיה השרה לבטחון פנים, וגם זה רק עד שליברמן יזוכה.

יש עתיד:

• יאיר לפיד יהיה שר החוץ, כי עדיף לכולנו שהוא יתעסק בחוץ ולא בפנים.
• שי פירון יהיה שר הדתות, ולאחר מכן הדבר ישונה לשר לענייני תיאוקרטיה.
• עופר שלח יהיה שר התקשורת, כי הוא אמור להבין בזה.
• יעל גרמן תהיה שרת החינוך, כי לא כדאי לתת את התיק הזה ליאיר.

הבית היהודי:

• נפתלי בנט יהיה שר הביטחון, כי זה מה שיוצא מיוצאי סיירת.
• אורית סטרוק תהיה שרת האוצר, כי היא מתעסקת בתג מחיר.
• איילת שקד תהיה שרת התיירות, כי זה הכי רחוק שמותר לה להתעסק ביחסי חוץ.
• אורי אורבך יהיה שר התמ"ת, פשוט כי לא מצאנו מי שיתעסק בזה עדיין.

אומרים שהיה פה שמח.

שבוע טוב.

נכון, צו השעה הוא לכתוב על משחקי הקואליציה שמתגבשים עכשיו ופרשנויות וסאטירות באשר לממשלה הבאה. הייתי עושה את זה, אבל יש משהו יותר חשוב: השתחררתי.

זהו, אני וצה"ל סיימנו את הרומן שלנו, התגרשנו ורק מדי פעם אני אצטרך לבוא לארוחות חג בגלל שהילדים מתעקשים. קוראים לזה "מילואים". אבל בשנה הקרובה אני לא צריך לדאוג בקשר לזה, ובינתיים הזדכיתי על כל דבר שצה"ל אי פעם נתן לי, כולל הנעליים הגבוהות והמגעילות הללו (שזה לא רע כי הן רגע לפני סיום הקריירה בכל מקרה).

אין מה לומר, למרות שאני שמח שהכרתי את רוב האנשים שהכרתי בשירות, מדובר בחוויה מגעילה. תעזבו את עניין הערכיות, והחופש וכל שאר הסיבות שנראות ממש יפה כשמסבירים למה צבא צריך להיות מקצועי (והוא צריך). תעזבו את כל אלו. הבעיה העיקרית שלי עם הצבא היא שאני פועל לפי ההיגיון. צה"ל, לעומת זאת, לא. זוגיות מוצלחת לא יכולה לצאת מדבר כזה, ואפילו מישהי נורמלית בלי חבר שאפשר לפתח איתה זוגיות צה"ל לא טרח להביא לבסיסי שכוח האל, ככה שניתן לסכם אותו כחסר תועלת לחלוטין.

לכבוד הסיום המבורך, צה"ל טרח לארגן לי בדיחה אחת לסיום כדי שיהיה לי מה לכתוב בפוסט:

מי שרוצה לקרוא את ההקדמה לסיפור כאן, אבל הנה היא בקצרה: בגלל שעשיתי פסיכומטרי לפני הצבא, כאשר הסמ"פ שלי שאל אותי איזה ואוצ'ר אני רוצה ביקשתי ללימודי שפות. כשנקראתי לקבל את הוואוצ'ר שלי, גיליתי שהוא לקורס פסיכומטרי, ועוד מהזן הנחות של עשרים וחמישה אחוזי הנחה. אמרתי לקצינת השלישות ולסמ"פ שלי שאין לי מה לעשות בוואוצ'ר הזה (מה גם שיכולתם להשקיע במימון מלא, בכל זאת הייתי חייל מועיל יחסית) וביקשתי שיבדקו אם הם יכולים להחליף לוואוצ'ר שפות, והם אמרו שהם יבדקו מה ניתן לעשות בעניין.

והנה, אתמול (ד') הגעתי לבסיס על מנת להתחיל טופס טיולים יוצא ולהיפטר מצה"ל, ועברתי במשרדו של המ"פ. הוא שאל אותי למה לא אמרתי להם (לסגל) שעשיתי פסיכומטרי, ועניתי לו שאמרתי לסמ"פ. מסתבר שהם בהחלט יכלו להשקיע בוואוצ'ר של מימון מלא לקורס פסיכומטרי, כי זה מה שהם הצליחו להשיג לי. ועל זה נאמר, במילה פשוטה מאוד, "שלישוק".

זהו, זה הפוסט האחרון לתקופה הקרובה בו אני מזכיר את צה"ל, ועד המילואים לא תצטרכו לשמוע על זה יותר. עד אז, שחררתי מספר פוסטים שהיו טיוטה שכתבתי במהלך 2010 ו-2011, כשעדיין שמתי זין על עניין הדעות הפוליטיות בצבא. הפוסטים שוחררו בהתאם לתאריך בו נכתבו, ולכן כדי לקרוא את כולם אתם מוזמנים ללחוץ בתחתית הפוסט על הקטגוריה "אצבע משולשת בעין המערכת" ולבלות.

מחר או מחרתיים ככל הנראה אפרסם פוסט על תרחישי הקואליציה האפשריים.

יום טוב ונקי ממדים בינתיים.