כפי שרובכם יודעים שנת 2010 עוד רגע כבר עוברת מהעולם ואנחנו ניכנס לשנת 2011. מה המשמעות? לא רבה במיוחד: חוץ מזה שלמעשה סיסמאות הפז"ם (לדוגמא: "המפקדת הבנתי את המסר - עד מתי ינואר 10'?") שיומצאו בשנה הבאה יהיו תקפות עד 2019 שום דבר לא ישתנה: המצב יהיה מחורבן וכולם יקטרו על זה אבל לא יעשו כלום (לי יש תירוץ: אותי יכניסו לכלא אם אני אנסה לעשות משהו).

בגלל שאת ראש השנה האזרחי אני אעביר בבסיס, החלטתי לעשות את סיכום השנה עכשיו: השנה הזאת כללה דברים רבים, אבל נראה שב-2010 בעיקר למדנו לשנוא אחד את השני.

אז הנה כל האנשים שאנחנו שונאים:

• ערבים - מה לעשות שהישמעאלים האלו מסרבים להבין שהם אזרחים סוג ב' ושזה מצב הגיוני מאוד במדינת היהודים?
• חרדים - עיזבו את זה שבעצם מי שמאפשר לחלק הספציפי הזה של השנוררים להמשיך בתרבות השנור הם הפוליטיקאים החילוניים. למי יש כוח להפנות את האצבע לכיוון הנכון?
• סודנים - אז מה אם רודפים אותם? אפשר לחשוב מי כבר מת מזה.
• עובדים זרים - אז נכון שאף אחד אחר לא יטפל בסבא הגוסס שלי, אבל קיבינימט: הם צהובים! ומלוכסנים!
• רוסים שיהדותם לא ברורה - שיילכו לקשט עצי אשוח בסיביר, לכל הרוחות!
• מתנחלים - אז מה אם יש שם גם אנשים טובים, או אנשים שבסך הכל מנצלים את זה שיש שם בתים זולים - כולם זונות.
• שמאלנים - שמעתי על הדבר הזה, "דמוקרטיה", אבל לעזאזל, הם חושבים אחרת ממני!
• צפון תל-אביביים - חבורה של משתמטים יפי נפש! לא עשו דבר אחד למען המדינה שלהם! אה, יש כאלה שעשו? הם בטח על הגבול שבין הצפון לדרום.
• לא ישראלים - חבורה של אנטישמיים זונות! אז מה אם הם עזרו לנו בשריפה, זה רק בשביל לא לשרוף את פלסטין!
• מרפי - הוא באמת בן-זונה.

תכלה שנה ושנאותיה, תחל שנה ודרעקיה.

מסתבר שבמשרד הביטחון נרקמות תוכניות לביטול שח"ם (שירות חובה במשטרה) ושירות החובה בשב"ס, בטענה שלצה"ל חסרים חיילים.

העניין הוא שבגלל שהחיילים שמגיעים לשח"ם ולשב"ס הם בכלל בעלי פרופיל או ת"ש שלא מאפשרים להם להיות קרביים, הרי שמה שהביטול הזה יוסיף לצה"ל זה בעיקר עוד ג'ובניקים, מה שאומר שבקרוב בצה"ל יצטרכו להמציא עוד תקנים חדשים לקרייה.

אבל מאחר ולא יהיה צורך בחיילים נוספים שיהיו מש"קי ממטרות, יכינו קפה או סתם ישמשו כעציץ דקורטיבי, הרי רשימה של תפקידים, לשימושו של צה"ל, שהמתגייסים החדשים לקרייה יוכלו לבצע:

• מארגני לוחות הווי במשרדים השונים.
• צובעי לוחות פז"ם.
• פסלים אנושיים, שיאספו כסף עד שיהיה להם מספיק כסף לקנות משהו בעזריאלי.
• מצחצחי נעליים.
• מכסת"חי קצינים ונגדים.
• דופקי חוגרים (משתפים פעולה עם המכסת"חים).
• כותבי טפסי תלונה.
• מכניסי סוכר לקפה (כי מכיני הקפה עובדים מספיק קשה גם ככה).
• מבצעי תאונות דרכים על מנת שיהיה את מי להכניס לכלא.
• מתריעי מ.צ.
• מארחי חברה לשומר בכניסה.
• זונות, על מנת שהקרייה תהיה בית זונות אמיתי.
• וכמובן, אנשים שיחשבו על עוד תפקידים חשובים שיש לבצע בקרייה שאני עוד לא חשבתי עליהם.

סופ"ש נעים.

שלום רב.

ביום רביעי האחרון (8.12) התקיים אצלנו בבסיס ערב משפחות שכולות. כחלק מהעניין, גם עשו טקס קטן.

כמו בכל טקס מסוג זה, גם בטקס הספציפי הזה נכלל "משמר כבוד". למי שהיה לו את המזל לא לדעת מה זה, הרי הסבר קצר:

משמר כבוד זה חבורה של חיילים מסונג'רים שעומדים יפה-יפה בשורות, ועושים מה שהרס"ר אומר להם: מחטיפים את הנשק, מדגלים אותו; עומדים בדום ובנוח (מעניין כמה מפותח היה חוש האירוניה של מי שנתן לעמידה הזאת את השם, "נוח") ולפעמים גם יורים באוויר.

כפי שיכולתם לנחש, עבדכם הנאמן היה חלק מהחיילים המסונג'רים הללו, ונאלץ לעשות חזרות כיצד לעמוד נכון, על מנת לא לעשות בושות למפקד היחידה היוצא.

הבעיה בעסק היא כזאת: כשעומדים כל כך הרבה זמן בלי לזוז, ועוד בכל מיני עמידות דביליות כאלה, יש לגב, לרגליים ולצוואר נטייה לכאוב. את כל הנואמים השונים אנחנו לא כל כך מעניינים, והתוצאה היא נאומים באורך הגלות ועם הפואנטה של המדינה הזאת: אין. התוצאה היא שכאשר נגמר כל העסק המסריח הזה, בקושי יכולנו לזוז מרוב כאב.

לדבר הזה יש כמה פתרונות מתבקשים:

הראשון, והמתבקש ביותר, זה לבטל את הטמטום הזה: זה נראה רע, זה רע, זה כואב, זה מיותר, זה מפריע לתפקוד הכללי של הבסיס ועדיף שחיילים ישימו כמה שפחות כומתה על הראש (מי הבריטי המפגר שהמציא אותה ומי הישראלי האידיוט שאימץ אותה?).

בהנחה ולא מקשיבים לקולות ההגיון, הרי שני פתרונות חלופיים:

הראשון, שגם הוא בתחום הרציונלי ולא סותר את הפתרון הקודם, הוא לעבור לצבא מקצועי: אם חיילים יתגייסו לצבא מרצונם ויקבלו על זה קצת יותר משכר של עובד זר בסין, הם לא ממש יוכלו להתלונן כי הם ידעו למה הם נכנסו. כואב לך הגב? סתום את הפה, חולירע, אתה מקבל בשביל זה כסף וכסף טוב. בעיה שלך שהכסף לא גרם לך לראות שאתה הולך להסתובב במדים מגעילים ולהרוג את עצמך.

השני, בהנחה שוויתרנו על אחד או יותר משני הפתרונות הקודמים, הוא פשוט לנהל נכון את משאבי האנוש האדירים העומדים לרשות צה"ל (ושלא יבכה שאין לו): במקום שחבורה של חיילים תבוא להחתים כרטיס בקרייה בבוקר, תלך להסתובב בעזריאלי ותחזור שוב אחרי הצהריים על מנת להחתים שוב כרטיס - ניתן להסב אותה לתס"חים. מבחינתי הם יכולים להירקב בבית מהיום עד שנה הבאה, אבל מדיי פעם הם ייקראו לדגל על מנת לעשות תס"חים, משמרי כבוד ואת כל השטויות הללו.

הם הרי יועילו למאמץ המלחמתי באותה כמות (אפס), החיילים שכן עושים משהו עדיין ישנאו אותם, אבל פעם בשנה-חצי שנה הם יודו להם מקרב לבם, על כך שהם משחררים אותם מהטמטום.

אבל כפי שאמרתי כבר ואומר זאת שוב: לחבר את צה"ל עם הגיון זה כמו לחבר שתי חתיכות לא תואמות בתצרף.

שבת שלום.