שנת 2011 נגמרת בעוד פחות מ-12 שעות. בפועל אין לזה שום משמעות אמיתית, אבל כשאין כוח לכתוב על משהו חדש, התאריך הזה תמיד עוזר עם סיכומי השנה שהוא מביא עלינו בהמוניהם. השנה, תודה רבה, ממש לא חסר מה לסכם:

• השנה כולנו למדנו להגות שם חדש: טרכטנברג.
• השנה כל העולם נחרד למראה האביב הערבי: "שיט! הערבושים האלו יודעים מה הם רוצים! יש להם שכל! זה הורס לנו את כל הסטריאוטיפים שבנינו כל השנים!"
• השנה גלעד שליט חזר אלינו סוף-סוף, וכולם יצאו מרוצים: העם קיבל את גלעד, וביבי קיבל תמונה עם מרקו ותמונה עם משחררי הכותל.
• אהוד ברק לקח איתו חבורה של מלכחי פנכה, עזב את מפלגת העבודה ועשה את כולם מאושרים: הימנים קיבלו מפלגת עבודה קטנה אפילו יותר ממה שהיא הייתה בתחילת הכנסת; השמאלנים קיבלו הבטחה שזו הכנסת האחרונה שבה הם רואים את אהוד ברק.
• ארה"ב יצאה בשעה טובה מעיראק. זה לקח לה רק שמונה שנים וחצי, רק קצת פחות מ-5,000 הרוגים, ורק המון-המון כסף. אני מקווה שמישהו שם הבין שהמחירים לטיולים של בוש טיפה יקרים.
• הפלסטינים ביקשו מהאו"ם להכיר בהם כמדינה. או"ם שמום כבר אמרנו?
• קים ז'ונג איל נפטר. עכשיו הבן שלו, שנראה כמו סופגניה, ממלא את מקומו. אם הוא פסיכופת כמו אבא שלו, אני מקווה מאוד שהוא נורא ירצה לטעום מהעוגה הצהובה הזאת שכולם מדברים עליה.
• ביבי מצא את הזמן הכי טוב לדבר על עצמו: טקס האזכרה לנספים באסון הכרמל. דן כנר בתגובה: "מה ציפיתם ממי שמקריא כבר אלוהים-יודע-כמה שנים 'צפיחית בדבש'?"
• העם למד לעמוד על שלו. הוא דרש צדק חברתי, וקיבל ועדה. מנהיגי המחאה הגיעו עם הרעיון הכי מטומטם בעולם: ועדה נגדית. אף אחד לא שם לב שלוועדות האלו יש תועלת כמו של ועדת קישוט בבית הספר?
• הרמטכ"ל בני גנץ הראה לכולנו למה ביבי רצה אותו: גם הוא פותר כל בעיה עם ועדה.
• מספרים שפוטין אמר בחדרי חדרים: "מה זה דמוקרטיה, בלאט?"
• כולנו נזכרנו לפעול כנגדר הדרת נשים, שזה מעניין: אחרי שהדרנו את הערבים, העובדים הזרים, החרדים השפויים, הפלסטינים, אנשים שבאופן כללי חושבים אחרת מאיתנו - נראה שנשים זה הדבר האחרון שנותר להדיר.
• באירופה למדו מה קורה כשסוציאל-דמוקרטיה בנויה על המון חובות ועל מעט מדיי מסים. לתשומת לבה של שלי יחימוביץ'.
• נוער הגבעות פרץ לבסיס צה"ל ועשה בו שמות. חיילי צה"ל בתגובה: "הסבירו לנו רק איך להתמודד עם ערבים".
• וכמו בכל שנה, כל המתחסדים למיניהם מנסים להסביר לנו שסילבסטר שאנחנו חוגגים לו גלגל יהודים בחביות מסמרים במורד הגבעה. לכו תסבירו להם שאנחנו לא חוגגים לסילבסטר ושאין בכלל עדויות שהוא עשה את כל הדברים המיוחסים לו. מצד שני, זה לא יהיה כיף בלי זה.

לפני שניפרד, אני רוצה להודות בטעות: בסיכום של שנה שעברה כתבתי את הדברים הבאים:

"...שום דבר לא ישתנה: המצב יהיה מחורבן וכולם יקטרו על זה אבל לא יעשו כלום".

אז טעיתי, כן עשו. אמנם יש עוד לאן לשאוף בתחום הזה, אבל אנחנו בכיוון הנכון. גם אם יש כאלו שלא מסכימים עם המטרה, הדרך נכונה בסופו של דבר.

Happy New Year!

ערב טוב לכם.

כבר כתבתי פה בעבר שאני לא משווה את העיתון התעמולתי של צה"ל, "במחנה", לתעמולה נוסח יוזף גבלס, משתי סיבות: הראשונה היא שבכל זאת אנחנו עדיין לא מנסים להציג את האויבים שלנו כעכברושים, והסיבה השנייה היא שהתעמולה הגבלסית הייתה מעניינת בהרבה מ"במחנה".

אז אני רוצה לתקן: לא רק את "במחנה" אי אפשר להשוות לתעמולה של גבלס, אלא את כל התעמולה הצבאית. ויש לזה עוד סיבה למעט השתיים שהוזכרו לעיל: התעמולה של גבלס פשוט הייתה יותר טובה.

כן, אני יודע, זה לא באופנה לתת מחמאות לפושעי מלחמה נאצים, אבל למי רציתם שאני אשווה את התעמולה הצה"לית המזעזעת? לתועמלן של סטלין? הרי אי אפשר באמת לבדוק כמה זה הצליח, לאור העובדה שגם מי שהשתכנע וגם מי שלא מצא את עצמו בגולאג. אולי לתועמלן של מוסוליני? לא הייתי אומר שהוא עשה עבודה טובה במיוחד, לאור העובדה שהרודן האיטלקי לא סבל מיתר פופולריות בימי שלטונו האחרונים. או במילים אחרות: גבלס זה מה שיש ועם זה ננצח. עם התעמולה של צה"ל, לעומת זאת, לא ממש.

למה אני כותב על זה, אתם בטח שואלים. אז ככה: לפני שבוע הראו לנו, חיילי יחידתי, מספר סרטונים על הסכסוך הערבי-ישראלי ועל שורשיו (במילה אחת: טמטום). את הסרטונים הללו היה אפשר לסכם במילים הבאות: "היהודים הם טובים והערבים הם רעים. צה"ל הוא צבא נהדר. להיות יהודי זה מגניב, להיות ערבי זה איכסה".

גבלס, ייאמר לזכותו של חלאת האדם הזאת, היה יצירתי עם הכזבים שהוא סיפר. הוא המציא, הוא בדה, ובסוף זה נגמר ב"היהודי זיס", שובר קופות מבטיח. הוא הבין שסרטים דוקומנטריים מתקופתו המוקדמת כגון "ניצחון הרצון" אולי נחמדים מספיק בשביל לקבל הומאז' ב"מלך האריות", אבל שזה בסופו של דבר לא הצלחה מובטחת. מה עובד? סיפורי עם מחורטטים בעטיפה יפה של סרט עלילתי.

אבל בצה"ל כנראה עובדים עם השיטות הישנות, וסיפרו לנו עובדות אמיתיות, עם קריין שנשמע משועמם למדיי ממה שהוא מקריא (והוא לא היה לבד בעסק הזה). מה תעמולתי פה? או, טוב ששאלתם: אמנם סיפרו לנו עובדות אמיתיות, אבל לא את כולן. רק את אלו שמוציאים את הצד הישראל טוב, או לפחות בסדר. הרי כמה דוגמאות:

בכל תיאורי המלחמות סופר כמה קורבנות יהודיים היו למערכות, אבל לא כמה קורבנות ערבים. אם זה היה קורה רק במלחמה אחת הייתי מוכן לקבל את הטיעון שכנראה לא היו, אבל אתם רוצים לומר לי שגם במאורעות תרפ"ט, גם במלחמת העצמאות, גם במלחמת ששת הימים וגם במלחמת יום כיפור לא נהרגו ערבים? איך ניצחנו אותם, לעזאזל?! דגדגנו אותם?

עוד דבר בעייתי זה האזכור של הנכבה: הקריין מציין ש"חלק מתושבי היישובים הערביים ברחו מכפריהם מתוך פחד, תוך אמונה שיזכו לחזור לבתיהם לאחר המלחמה". מי שתהה, החלק השני, שלא מוזכר, זה החלק אליו משתייכים ערבים כמו עקורי בירעם, שהתבקשו ע"י צה"ל לעזוב תוך הבטחה מפורשת שהם יחזרו לבתיהם. אבל זה מוציא את הצבא המוסרי בעולם לא משהו, אז נעזוב את זה.

עוד משהו זה כל התזכורות לכך שהפלסטינים לא עמדו בחלק שלהם בהסכמים. אני רק רוצה להזכיר לקריין ולעורך הסרטים בדובר צה"ל שבמסגרת הסכם השלום עם מצרים הוחלט שרצועת עזה תקבל אוטונומיה בשלב כלשהו. השלב הזה מעולם לא הגיע. נחשו מי היה אמור למלא את החלק הזה בהסכם? טעות, חברים, זה לא היה התפקיד של סאדאת, אלא התפקיד של בגין. אני בטוח שאתם מתפלצים למראה הדברים שיהודי לא עומד במחוייבותו, אבל אני מזכיר לכם מי אמר את המשפט "בשמאל שכחו מה זה להיות יהודים". ולא, זה לא אחמד טיבי, זה האיש שמתחרז עם השם הזה.

הייתי ממשיך עוד הרבה, אבל זה ייקח חודשיים. בכל מקרה, הסרטון הזה משכנע ביותר, בתנאי אחד: שאתה חושב מראש שערבים זה טינופת מגעילה ושהיהודים תמיד צודקים. אם אתה חושב אחרת - זה לא ממש יעבוד עליך.

אבל הטעות הכי גדולה של התועמלנים זה הניסיון להעמיד פני אובייקטיבים: אם כבר החלטתם ללכת על זה - למה הזכרתם את המילה "כיבוש"? אתם באים להגיד שהיהודים תמיד צודקים אבל שגם לערבים יש בעיות? פלא באמת שחמאס מנצח אותנו בכל סיבוב?

אז גבלס לא יצא לנו כאן, וטוב שכך. מה שכן, בכל זאת, אם יש פוליטיקאי אחד שקורא כאן, אני מאוד מקווה שבניגוד למערכות הבחירות הקודמות, למערכת הבחירות הקרובה ילמדו לא לקחת יוצאי דו"צ.

עד כאן לשבוע זה.

שבת שלום.